יופי סוטה ועקום: אלבום שמוקדש לשירי חזי לסקלי

כשהמשורר ומבקר המחול חזי לסקלי שכב על ערש דווי שאל אותו חברו המוזיקאי והמתרגם דורי פרנס אם יש משהו שהוא יכול לעשות למענו. "אני רוצה שנבוא אליך שתנגן ותשיר לי" הוא אמר. זה לא יצא לפועל מכיוון שכמה שבועות אחר כך נפטר לסקלי מאיידס.

מאז חלפו 26 שנים במהלכן הלחין פרנס מבחר משיריו שנאספו ביוזמתה של הציירת מאיה גורדון, ידידת נפש של לסקלי ובעלת הזכויות על יצירתו, לאלבום "המשורר" (נענע דיסק) עם שירים שאותם מבצעים שי צברי, רונה קינן, אלון עדר, אבי בללי, רועי בר נתן, אלי מגן, כפיר בן ליש, ענת מושקובסקי, האחיות לוז ועוד. האלבום מלווה בחוברת ציורים של גורדון (www.hameshorer.com).

"את שני השירים הראשונים הלחנתי בשבוע שחזי מת", מספר פרנס. "אחד מהם הוא 'יקנטליסה', על הפרח המעוות שחזי המציא. השיר הזה מסכם את היופי, הסוטה, הקצת עקום שקיים בשירים האלה. השיר השני הוא 'מחול שני' ששר שי צברי באירוע שעשיתי שנתיים אחרי מותו".

דורי פרנס צילום: נמרוד גליקמן

השניים הכירו כשפרנס היה תלמיד בן 17 מתלמה ילין והופיע בערב שירים שהלחין בצוותא. לסקלי שהגיע לצפות חיכה לו בתום המופע. "אני זוכר שהוא השתגע מהמוזיקה ואני הסתכלתי ואמרתי לעצמי מה זה היצור הבלונדיני הזה עם המכנסיים הוורודים וחולצת המשי. מאז נשארנו חברים הרבה שנים. אם צריך להגדיר את דמותו במשפט אחד: הוא היה פגיע ופוגע, פצוע ופוצע, מצחיק ומר".

חזי לסקלי “היה משורר מעולה”, אומר פרופ’ מיכאל גלוזמן מהחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב. “הוא היה משורר שצמח לאט אבל היה ענק. הוא התחיל לפרסם בשנות ה־70 אבל את ספריו החשובים ממש פרסם בשנותיו האחרונות, ובמובן הזה יש תחושת החמצה גדולה כי הוא הלך והשביח עם השנים. שני הספרים האחרונים שלו נפלאים באיכויות, בהומור, בפער בין הטון המאוד שקט ואירוני שלהם, לבין הטראגיות שמהדהדת מהם”.

חזי לסקלי

לסקלי היה מוכר מאוד בחוגי התרבות הוא “היה עורך התרבות של עיתון העיר שהיתה לו תהודה תרבותית עצומה וכתבו בו אנשים מרכזיים ומעניינים”, מוסיף גלוזמן. “אני הכרתי אותו כשיצאו שני הספרים המאוחרים שלו ‘העכברים ולאה גולדברג’ ו’סוטים יקרים’, והופתעתי כי המוקדמים לא בישרו את הפלא הזה שהיה בהם. כמובן שהזהות הלהט”בית שלו נמצאת בשירים , אבל אלה לא מין שירי תשוקה, אלא באופן מאופק, זה מה שהיה אפשרי בשנים האלה של סוף שנות ה־80 ותחילת ה־90. לנתן זך יש שורה מפורסמת ‘כשהרגש דועך, השיר הנכון מדבר’, זאת אומרת שבעיני זך השירה הגדולה באמת יכולה להיכתב דווקא ממקום מרוחק. במובן הזה חזי הוא ממשיך מאוד משוכלל של נתן זך”.

אשר להלחנת שירי משוררים אומר גלוזמן כי “ההיסטוריה מוכיחה ששירי משוררים שהולחנו מאוד תרמו להתקבלות שלהם וזכו להדהוד במרחב התרבותי, בהנחה כמובן שהלחן והביצוע מוצלחים. “בלילות הסתיו” של דוד פוגל, מוכר היום בזכות הביצוע של שם טוב לוי וכך גם שירים של זך, רביקוביץ’ ולאה גולדברג. אם הפרויקט של פרנס יזכה לנראות והצלחה - מספיק ששיר אחד יתפוס - זה יכול לעשות טוב לשמו של לסקלי ולתהודה הציבורית שלו.

את אופי האלבום אפשר להגדיר כ"קברט חזי לסקלי". הוא משלב את הפן התיאטרלי המאפיין את יצירתו של פרנס, עם ההפקה המוזיקלית המוקפדת של ערן ויץ. "הבאתי את ערן להיות קונטרה לתיאטרליות שלי: בכל פעם שרציתי להקצין לכיוון הזה הוא הזכיר לי שזה לא תיאטרון”.

איך בחרת את השירים?

"לכל שיר יש סיפור אחר וניסיתי להביא את כל הצבעים והאישיות שלו. אני חושב שיחד הם יוצרים מניפה שיש בה גם את ההומור שלו, גם משהו אכזרי יותר, מטורף, כואב, אינטימי מאוד ומוזר ואירוני. יש גם הומאז' למחול שהוא כתב ועסק בו עם שירים שיש בהם תחושה של תנועה ומשהו מאוד ויזואלי שיעבוד על כל החושים".

פרנס בחר את אבי בללי לשיר את "ריקוד הפירט השחור" כי נשמע לו יש לו את טירוף הדעת הנדרש בקול. היה לו ברור שרונה קינן תשיר שני שירים העוסקים בשירה, אחד מהם הוא "שעת האשה העיוורת" עם השורה שפרנס מגדיר כאחת החזקות של לסקלי: "עַל הַשִּׁירָה לִהְיוֹת אַכְזָרִית מִבְּלִי לְהִתְאַכְזֵר".

ההקלטות התחילו באופן סטנדרטי באולפן של ויץ ואז הגיעה הקורונה. את החצי השני כבר הקליטו מהבית, כשכל אחד שלח ערוץ נפרד. "ההקלטה של 'שעת הקולות' ששר רועי בר נתן היתה הפעם היחידה שהעזנו להסתנן לאולפן בסגר הראשון ולהקליט. הרחובות היו שקטים ודוממים, הוא שר 'אֶשְׁכַּב וְאַקְשִׁיב לְהֶמְיָתָהּ שֶׁל רָמַת גַּן, גְּנִיחוֹתֶיהָ שֶׁל גִּבְעָתַיִם' והיינו בדיוק שם, שמענו את המיתה של רמת גן".