הדרך למניעת סגר שלישי: טיפול במוקדי התפרצות ידועים מראש

מספר חולי הקורונה הממוצע באזורים חרדיים גבוה פי 8.3 לעומת מספרם באזורים עם רוב יהודי לא־חרדי ופי 3.8 לעומת אזורים עם רוב ערבי. כך עולה מדו"ח שגיבשה הוועדה המייעצת הרשמית למטה לביטחון לאומי.

מחברי הדו"ח ניסו לבחון כיצד ניתן לצאת מהסגר השני ולהימנע מסגר שלישי, באמצעות בחינת מאפיינים דמוגרפיים, כלכליים וחברתיים המשפיעים על התחלואה. את הדו"ח הובילה ניצה קסיר, לשעבר חוקרת בכירה של חטיבת המחקר של בנק ישראל וממייסדות המכון החרדי למחקרי מדיניות, לצד 12 חוקרים מתחומים שונים. הדו"ח היה אחד המסמכים העיקריים שהובילו את הדיון שנערך אתמול בקבינט הקורונה על הקלת הסגר ואסטרטגיית היציאה ממנו.

הצוות של קסיר חילק את המדינה ל־2,588 אזורים סטטיסטיים (א"ס) המאגדים בתוכם כמה יישובים ומצא כי באזורים עם רוב חרדי - שהם רק 6% מכלל הא"ס - מספר החולים עמד על כ־192 בממוצע, לעומת ממוצע ארצי של כ־37 לאזור. באזורים עם רוב יהודי שאינו חרדי, המהווים 82% מכלל האזורים, עמד מספר החולים על 23 בלבד.

"כנראה שלחרדים יש מאפיינים נוספים המגבירים את התחלואה, בדגש על אינטראקציות חברתיות, אופי קהילתי ועוד", נכתב בדו"ח. "מצב התחלואה באיזורים הערבים מוסבר ללא קשר בהיותם ערבים. בחברה החרדית לעומת זאת, משהו בהתנהגות שם - שקשור לאי ציות, לאורח חיים יותר צפוף חברתית, להתנהגות יותר קהילתית - מאוד חזק ומביא תחלואה. יש לצורות חיים כאלו יתרונות כמובן, אך מתברר כי גם חסרונות", הוסיפה קסיר, שהקדישה את רוב חייה המקצועיים לחקר החברה החרדית.

ספר לי איך אתה חי ואומר לך כמה אתה חולה

הוועדה מצאה כי ישנו קשר חיובי ומובהק בין רמת תחלואה גבוהה לבין כמה משתנים, ובהם צפיפות האוכלוסייה; צפיפות התושבים לקמ"ר כולל שטחים ציבוריים; גודל המשפחה, בדגש על משפחות עם 6 נפשות או יותר; תדירות השימוש בתחבורה ציבורית; ריכוז גבוה של מתבגרים וצעירים בני 15–29; ודירוג חברתי־כלכלי נמוך יותר. לעומת זאת, ישנם שלושה גורמים שהראו קשר ישיר ומובהק להחלשת התחלואה באזורים בישראל: שיעור גבוה של בני 0–14, שיעור גבוה של בני 40–59 ושיעור גבוה של בני 60+.

הקשר החיובי המובהק בין תחלואה גבוהה לבין חרדים נראה ברור מאליו, שכן האוכלוסיה החרדית היא צפופה, מרובת ילדים, צעירה, עושה שימוש מועט בכלי רכב, לא משכילה ברובה ובעלת שיעורי תעסוקה נמוכים. אלא שהמחקר מביא עמו גם חידוש מטריד, הנוגע בדיוק לנקודה זו: הצוות מצא כי יש קשר חיובי בין רמת תחלואה לבין שיעור האוכלוסיה החרדית באזור "לאחר פיקוח על כלל המשתנים שצוינו לעיל". כלומר, "משתנה של שיעור גבוה של אוכלוסייה חרדית בא"ס לכשעצמו מגביר באופן מובהק את התחלואה". יתרה מזו, משתנה אזור חרדי נמצא מובהק בשני הגלים של המגפה. לעומת זאת, המשתנה של שיעור גבוה של אוכלוסייה ערבית בא"ס יצא עם קשר שלילי מובהק בגל הראשון (כלומר ככל שיש יותר ערבים, יש פחות תחלואה) ויצא לא מובהק בגל השני. במילים פשוטות: התחלואה בקרב ערבים מוסברת על ידי המשתנים האחרים והימצאות של ערבים כשלעצמה, איננה מסבירה תחלואת קורונה גבוהה.

מימין: ראש המל"ל מאיר בן שבת וניצה קסיר, מנהלת מחקר במכון החרדי למחקרי מדיניות צילום: עמוס בן גרשום לע"מ, אלכס קולומויסקי

לדברי קסיר, "הופתעתי עד כמה משתנים כלכליים-חברתיים משפיעים על התחלואה ויכולים להסביר אותה גם ללא ידע של משתנים אפידמיולוגיים. לא הייתי מעלה על דעתי את העוצמה. זאת היתה עוצמת הממצאים שהפתיעו – לא הכיוון. בעצם אותם משתנים כלכליים-חברתיים יכולים להסביר בצורה מאוד טובה את התחלואה הבאה – גם מבלי לדעת את נתוני התחלואה. אך חשוב מכך, באמצעות אותו ידע, אפשר גם לשנות את מפת התחלואה בישראל".

הצוות מונה את היישובים שבהם סיכויים גבוהים לתחלואה. הערים שבהן סיכויי התחלואה גבוהים מ־90% הן אלעד, אשדוד, באקה אל גרביה, בית שמש, ביתר עילית, בני ברק, טייבה, טמרה, ירושלים (אזורים מסוימים), מודיעיו עילית, סח'נין, פתח תקווה, רהט, רכסים, שפרעם.

היישובים שבהם סיכויי התחלואה גבוהים מ־80%: באר יעקב, כפר קאסם, לוד, תל שבע. סיכויי תחלואה גבוהים מ־70%: ג'סר א־זרקא, טירה, כפר מנדא, עראבה, קלנסווה. סיכויים גבוהים מ־60%: חורה, כפר כנא, מע'אר, עין מאהל. סיכויים גבוהים מ־50%: ג'דיידה־מכר, יפיע, כוכב יעקב, מג'ד אל כרום, ערערה בנגב.

"הוועדה מסכמת וממליצה כי בהתנהלות המדינה ביום שלאחר הסגר ובכל תוכנית יציאה תהיה אשר תהיה, יש לאמץ מדיניות לחימה בנגיף על בסיס מתווה גיאוגרפי-דיפרנציאלי שונה וייחודי, אשר יתבסס לצד בחינת המדדים האפידמיולוגיים גם על מדדי הצפיפות של כל אזור ואזור בשילוב ניתוח עומק של המאפיינים הדמוגרפיים, הכלכליים והחברתיים הנוספים ובליווי אכיפה אפקטיבית", שכן "ניתן כעת לזהות מראש את האזורים הנמצאים בסיכון גבוה לתחלואה וזאת בהתאם לקריטריונים שמופו ונמצאים במאגר המידע של הוועדה", נכתב בדו"ח.

שוק 4 המינים בשכונת גאולה בירושלים צילום: שלו שלום

קיסר וצוותה מפצירים בכל רשויות הממשלה העוסקים במאבק בקורונה להשתמש באופן מעשי בידע הזה. "שימוש רשויות המדינה במאגר המידע של הוועדה בהתאם למודל ולקריטריונים שהומלצו במסמך זה, תוך הבנת הערך המוסף של עבודה במתווה דיפרנציאלי המבוסס לצד מדדי תחלואה גם על מדדי דמוגרפיים-כלכליים-חברתיים לצד אכיפה והסברה מותאמת לאוכלוסיות ולמאפיינים וחיזוק ממשקי המידע בין הגורמים השונים יסייעו למדינה לגבש אסטרטגיה ומדיניות לזיהוי וטיפול מבעוד מועד בהתפרצות באזורי תחלואה ובכך ניתן יהיה להימנע מלהידרדר בלית ברירה לצעדים במישור הארצי עד כדי הטלת סגר שלישי על כלל אזרחי המדינה", נכתב.

מדיניות דיפרנציאלית

עוד מציין הדו"ח כי "מבחינת טיפול במגפה חייבים להביא בחשבון את המידע הזה. לדוגמה: אם יש שיעור גבוה של בני 15–29, לא רק שהסיכוי לתחלואה גדל, אלא שכבר עתה צריכים להתכונן ולהכין אסטרטגיית הסברה שונה לקהלים האלו. ההסברה הנוכחית כמעט ולא מכוונת לגילאים האלו, להיפך. המסר העיקרי שעובר הוא כי המחלה תעבור אותם בקלות. אבל יש סכנה גם עבורם, שכן יש תופעות לוואי גם שנה אחרי המחלה, ואפילו מגלים כעת שיש חשש גדול מבעיות כרוניות", מסבירה קסיר. לדבריה, "צריכים כבר עכשיו להבין את האיזור לפי המאפיינים הייחודים לו, ולהתאים את כל המדיניות – הסברה, טיפול, הגבלות, אפילו רווחה. ברגע שאתה מבין את המאפיינים אתה יכול לתת מענה יותר טוב בכל המובנים: אתה יכול לנתב משאבים לפי המפה הזו כבר עכשיו. ולבטח, לנתב גם אכיפה, אחרת, נהרוס את הכלכלה לגמרי".

קסיר מסבירה מדוע גישה לא דיפרנציאלית משיקולים זרים עלולה לגרום לנזקים קשים דווקא לאותם איזורים או מגזרים שעימם רצו להיטיב לכאורה: "אם אתה לא סוגר דיפרנציאלית, וממתין לצעד כללי, אז אותה תחלואה באיזור אדום נקרא לו, לא תיפחת. אז כאשר יגיע הסגר הכללי אותו איזור אדום יהיה גם בסגר וגם עם תחלואה כפולה ומכופלת. הם אלו שהכי יסבלו".