אין סיבה לעכב את החזרה לבתי הספר

נייר העמדה שפרסמה הבוקר (ג') האוניברסיטה העברית צריך לעמוד לנגד עיניהם של חברי קבינט הקורונה בזמן הדיון הקרוב שלהם על הסרת הסגר ופתיחת המשק.

הנייר קובע כי פתיחת מערכת החינוך בישראל ב-1 בספטמבר, בניגוד לטענות כאלה ואחרות, לא הגבירה את התחלואה והיא לא הסיבה העיקרית שהובילה בסופו של דבר להטלת הסגר השני על ישראל. את המסקנות האלו מעלה קבוצת החוקרים מהאוניברסיטה ומהמרכז הרפואי הדסה בנייר ששלחה אתמול לשר החינוך יואב גלנט.

מה כן גרם לתחלואה? החוקרים לא נותנים תשובה חד-משמעית אבל מסמנים שתי אפשרויות – תחילת הלימודים בישיבות וחופשות משפחתיות – שתיהן מתוארכות לאמצע אוגוסט. האפשרויות האלה מסבירות את העלייה בתחלואה במגזר החרדי וגם את הפיזור בתחלואה במגזר הכללי, שרחוקה מלהיות "תחלואה של ילדים". חוקרי העברית אף חוזרים על הטענות שעולות חדשות לבקרים בחודשים האחרונים וקובעות שיכולת ההדבקה של ילדים עד גיל 10 בקורונה נמוכה יותר מיתר האוכלוסייה.

לדברים האלה יש משמעות אחת – מערכת החינוך עד גיל 10 צריכה לחזור לפעילות בהקדם האפשרי. מעבר לנזק הכלכלי והקושי של הורים לילדים בגילאים אלה לעבוד בתקופה הזו, החוקרים מצביעים על הנזקים שנגרמים לילדים עצמם עם תופעות כמו השמנה, דיכאון והתמכרות למסכים. יחד עם העובדה שהם מדביקים פחות, נוצר תמריץ להשבת הפעילות שלהם לשגרה.

צילום: AFP

הפתיחה של מערכת החינוך לא צריכה להיות "על עיוור". כן ריחוק חברתי, כן קפסולות, כן מסכות בגילאים שמאפשרים זאת וכן תיגבור של למידה מרחוק במקרה הצורך. לצד זאת יש צורך בהידוק הפיקוח, עם פתיחה וסגירה של מוסדות במקרה של תחלואה נקודתית, מתן בדיקות ותוצאות מהירות למי שמראים סימני הדבקה וגם הטלת אחריות גדולה יותר על ההורים, שנלווית אליה גם אכיפה (לא שולחים ילד עם תסמינים או כזה ששהה בקרבת חולה קורונה לבית הספר או לגן).

כל אלה היו צריכים להיות כבר עכשיו בתוכנית פעולה מסודרת של משרד החינוך, כזו שרק צריך "להפעיל". אלא שגם היום, אחרי שהחגים נגמרו, החריקות במערכת החינוך נשמעות למרחוק, כולל איומים מצד הסתדרות המורים להשבתת הפעילות, בשל אי מוכנות – טיעון שקשה להפריך.

בפועל אנחנו שומעים בימים האחרונים את הדיווחים על כך שביום ראשון הקרוב תחזור השגרה רק בגני הילדים. תלמידי כיתות א'-ד' ייאלצו להמתין עוד שבועיים ובכיתות הגבוהות יותר כבר מדובר על חזרה לשגרה במועד מאוחר הרבה יותר.

כדי להוסיף לזה ניחוח של טיעון מספרי, מוסיפים שם את הרף של 2,000 נדבקים ביום ומטה להשבת הכיתות הנמוכות לפעילות. הרף הזה כמובן מיותר, כשהוא אינו בא יחד עם נתונים נוספים כמו אחוז הבדיקות החיוביות מתוך סך הבדיקות אין בו שום ערך לקבלת ההחלטות. למרבה הצער, ככה נראים פני הדברים גם בדיונים של ועדת הקורונה - לא מקצועיים, לא מגובים בנתונים מספקים ובעיקר לא ענייניים.