הבולדוזר מרסק את הכלכלה

שר האוצר ישראל כץ עדכן אתמול את הציבור כי "הנחה את אנשי משרד האוצר לגבש תוכנית לסיוע מוגבר בחודשים הקרובים לעצמאים ולמובטלים עקב התמשכות הסגר". לפי כץ, תוכנית זו תכלול תוספות "בסך אלפי שקלים" מעבר למענקים הקבועים שניתנים כבר עתה.

מימין שר האוצר ישראל כץ וראש הממשלה בנימין נתניהו צילום: עמית שאבי

נוצר כאן בלבול, שעלול להתברר עוד כמה שנים כיקר והרסני מאוד. פיזור כסף אינו מדיניות מאקרו־כלכלית ארוכת טווח. מתן סיוע ישיר לישראלים רבים שהיו יכולים לעבוד או לפתוח את עסקיהם יעלה מיליארדי שקלים, אך חשוב וחמור מכך, יהווה משקולת כבדה להמשך הצמיחה הכלכלית העתידית. וזה לא רק בגלל ההוצאה עצמה, שתזניק את הגירעון והחוב, אלא גם כי הכסף הזה לא מייצר תועלת למדינה, בניגוד לכספי ציבור שמיועדים לחינוך, בריאות ותשתיות. לא רק שהוצאה ממשלתית בצורה של העברות ישירות מתרגמת לצמיחה נמוכה, אלא אף מהווה מכשול משמעותי לצמיחה כלכלית.

פקידי האוצר הציגו השבוע בדיון קבינט הקורונה טבלה הכוללת פירוט של התחומים שתרומתם הכלכלית נמוכה ופוטנציאל ההדבקה שלהם גבוה. הפקידים ממליצים לסגור את הענפים האלה ולפצות את בעליהם - ובנדיבות. לעומת זאת, את אלו המועסקים בענפים עם תרומה גבוהה והדבקה נמוכה יש לשחרר - ובדחיפות - באמצעות תוכנית יציאה חלקית, מוקדמת ודיפרנציאלית. פיזור כסף לכל עבר אינו תחליף לכך, ובכל דיון בנושא צריך לזכור שהכסף שמחולק לאזרח מלכתחילה היה כספו של האזרח.

עד כמה אנו רחוקים מפתרון אמיתי לבעיה? התשובה, אם לצטט בכיר שנכח בדיון עם כץ, היא שנות אור: "אין הסברה, אין תוכנית יציאה מסודרת, אומדן העלויות הכלכליות לא משקף את המציאות, טרם החלו לעבוד על תוכנית למערכת החינוך ושוב התקיים דיון ערני, לרבות צעקות, על ההפגנות".