הסרט “אנולה הולמס" מכניס קול נשי לעולם הוויקטוריאני

"אנולה הולמס", המוקרן בנטפליקס, מבוסס על סדרת הספרים של הסופרת האמריקאית ננסי ספרינגר שהמציאה לפני כ־14 שנה אחות קטנה וחצופה לשרלוק הולמס.

האמת, אין מניעה ש"אנולה הולמס" לא יתפקד בפועל כפיילוט לסדרה של סרטים המבוססת על הדמות הזאת, בגילומה של מילי בובי בראון בת ה־16, בוגרת "Stranger Things", שנכנסת כאן לנעלי הטייפקאסט של דייזי רידלי, שנכנסה לנעליה של אמה ווטסון, שנכנסה לנעליה של קירה נייטלי, שנכנסה לנעליה של נטלי פורטמן.

השנה היא 1884 ואנולה הולמס מתעוררת בבוקר יום הולדתה ה־16 ומגלה שאמה — שגידלה וחינכה אותה מאז ששני אחיה המבוגרים, שרלוק ומייקרופט, עזבו את הבית — נעלמה. הנערה העצמאית והדעתנית עוזבת את האחוזה המשפחתית המרופטת ויוצאת לעבר לונדון לחפש אחר אמה, שככל הנראה מעורבת באיזו תוכנית מחתרתית לקדם את מאבק הסופרג'יסטיות למען שוויון זכויות וזכות הצבעה לנשים, בדרך היא נתקלת במקרה בלורד צעיר שבורח ממשפחתו.

מילי בובי בראון באנולה הולמס צילום: באזיבות Netflix

ברובריקת המעלות של הסרט ניתן לציין שיש כאן אקט שובבי, שמתחיל עם ספריה של ספרינגר, להשתלט על העולם הוויקטוריאני של ספרי שרלוק הולמס ולהכניס לתוכו את נקודת המבט הנשית שנעדרה ממנו. המסע האמיתי של אנולה הוא לא רק חיפוש אחר התבגרות ועצמאות, אלא מסע להמציא לעצמה מקום משלה בעולם שמוכן לאפשר לה להיכנס לשורותיו רק כשהיא מתחפשת לבן. על חסרונותיו אפשר למנות שנכתב בעצלנות מתסכלת על ידי ג'ק תורן, נער הפלא הנוכחי של התסריטאות והמחזאות הבריטי (מי שאחראי על המחזה "הארי פוטר והילד המקולל").

אנולה הולמס אינה שרלוק הולמס, כי ג'ק תורן אינו סר ארתור קונן דויל. צירופי מקרים ורגעים של מזל אקראי עוזרים לאנולה שוב ושוב לצאת מצרות, בשעה שאחיה המבוגר אמור להיעזר רק בהגיון וביכולת ההסקה המהוללת שלו, שמצליחה להבחין בדברים שמתחת לאפנו. אנולה הולמס דומה יותר לננסי דרו, הבלשית הצעירה האמריקאית, בעיקר בחוש ההרפתקנות שלה, שמריץ אותה קדימה בחיפוש אחר תעלומות ולאו דווקא פתרונות. אלה, כאמור, יגיעו בזכות ניסים ורצון טוב, ולא חוש בלשי.

במאי הטלוויזיה הוותיק הארי בראדביר (“פליבאג”) מתגבר בקלות על מגבלות התסריט באמצעות המוזיקה הקופצנית של דניאל פמברטון, ובזכות ההברקה ללהק את הלנה בונהם קרטר לתפקיד גב' הולמס ואת הנרי קאוויל (סופרמן מ"ליגת הצדק") לתפקיד שרלוק הולמס. קאוויל הוא הולמס נהדר, בהברקת ליהוק שדורשת ספין־אוף. האמת היא שדמותו של שרלוק הולמס עוברת היטב גם במאה ה־20, ויעידו הגרסאות החדשות לסיפוריו, עם רוברט דאוני ג'וניור בקולנוע ועם בנדיקט קאמברבאץ' בטלוויזיה.

החיבור החינני בין אנגליה של המאה ה־19 ובין דמות מודרנית לחלוטין, שפונה שוב ושוב למצלמה ומבקשת את עזרת הצופים, הופך את "אנולה הולמס" לסרט ילדים סימפטי (וכן, נאמר זאת שוב: חמוד), שיש בו קצב ושנינות, אבל אין בו תחכום.