ידועים בציבור? ייתכן שאתם שותפים גם בנכסים העסקיים

מוגש מטעם DUN'S 100

אחוז הזוגות החיים כידועים בציבור הולך וגדל עם השנים. הסיבות לכך הן רבות ומגוונות: יש בני זוג הבוחרים שלא להינשא מסיבות אידיאולוגיות, ויש בני זוג אשר אינם יכולים להינשא, כגון כהן וגרושה, מעוכבי גט, בני דתות שונות, בני זוג בני אותו מין וכיו"ב. ההגדרה המקובלת בפסיקה לידועים בציבור, מתבססת על קיומם של שני יסודות: חיי משפחה וניהול משק בית משותף. אין אמנם תקופת זמן מינימלית של חיים משותפים לצורך ההכרה כידועים בציבור, אך ככל שהתקופה ארוכה יותר, כך גדלים הסיכויים שבני הזוג יוכרו כידועים בציבור.

האם קיים שיתוף רכושי אוטומטי בין בני זוג ידועים בציבור?

בהנחה שבני הזוג החיים כידועים בציבור לא חתמו על הסכם ממון, מתעוררות אצל רבים מהם שאלות בנוגע לענייני הרכוש – האם ישנו שיתוף בנכסים? ואם כן, האם הוא חל על כלל הנכסים, לרבות הנכסים העסקיים? מה בדיוק צריך להוכיח והאם זה שונה מאשר במקרה של זוג נשוי?

חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג (1973) אשר מסדיר את ענייני הרכוש בין בני זוג שהתחתנו לאחר 1974, אינו חל על בני זוג ידועים בציבור. עליהם, כמו גם על בני זוג שנישאו לפני 1974, חלה "הלכת השיתוף", כלומר חלוקה של נכסים שנצברו על ידם במאמץ משותף במהלך חייהם המשותפים, וזאת כאשר הוכחה כוונת שיתוף. הרעיון בבסיס הלכה זו הוא קיומו של הסכם משתמע בין הצדדים, אשר אינו תלוי באקט של נישואין.

אם כך מה ההבדל בין בני זוג ידועים בציבור לבני זוג נשואים שנישאו לפני 1974?

לאורך השנים נקבע בפסיקה, כי הנטל הרובץ על ידועים בציבור בעניין שיתוף בנכסים כבד יותר מזה הרובץ על בני זוג נשואים, במיוחד בכל הנוגע לנכסים עסקיים, וזאת להבדיל מנכסים משפחתיים מובהקים (ע"א 4385/91 סלם נ' כרמי. פ"ד נא 1). הובהר בפסיקה כי בהחלת "הלכת השיתוף" על בני זוג ידועים בציבור יש לנהוג במשנה זהירות: יש לבחון את טיב הקשר, את היחסים הממוניים, ולוודא שלא שמרו על הפרדה רכושית. עניין השיתוף והיקפו הם שאלה שבעובדה, שמוכרעת על פי נסיבות העניין (ע"א 52/80 שחר נ' פרידמן, פ"ד לח 1).

לאחרונה, ייצגנו בביהמ"ש למשפחה בראשל"צ אישה אשר חיה עם בן זוגה כידועה בציבור פרק זמן של כ 17 שנים, במהלכן נולדו להם שלושה ילדים. במהלך החיים המשותפים, בן הזוג הקים חברה, רכש מגרש והקים עליו מבנה תעשייתי, הרחיב ופיתח את עסקיו.

לאחר הפרידה התעוררו בין בני הזוג מחלוקות, אשר הגיעו לפתחו של בית המשפט. האישה טענה מצידה כי עם פרידתה מבן זוגה יש לקבוע כי תקבל מחצית ביחס לצבירה במהלך החיים המשותפים - גם ביחס לנדל"ן ולנכסים העסקיים. מנגד טען בן הזוג כי הזכות לשיתוף יכולה להתייחס רק לדירת המגורים.

בית המשפט בחן לעומק את נסיבות המקרה ומצא לנכון לפסוק (בפסק דין חלקי) כי בין הצדדים התקיים שיתוף רכושי, ומשכך האישה זכאית למחצית שווי עסקיו של בן זוגה במהלך החיים המשותפים.

עו"ד אמנון בן דרור צילום: תומר פיינבורג

מה תרם להחלטה?

בית המשפט התייחס לאורך תקופת החיים המשותפים ולהולדת הילדים והתרשם כי מדובר בפרק משמעותי מאוד בחייהם. עוד הוכח כי לבני הזוג היה חשבון בנק משותף וכי עסקי האיש מימנו את הוצאותיהם הפרטיות של בני הזוג. כמו כן, האישה סייעה בפעילות החברות של בן זוגה ואף הייתה רשומה כעובדת, למרות שלא שולם לה שכר. יתרה מכך, בני משפחתה של האישה התגייסו להלוות כספים לעסקיו של בן הזוג, בעת שנקלעו לקשיים כלכליים, מה שמעיד גם כן על כוונת שיתוף מלא, לרבות בעסקים.

בשולי הדברים יש לציין כי היה ניסיון מצידו של בן הזוג להחתים את האישה על הסכם ממון עם הפרדה רכושית, אך בפועל ההסכם לא נחתם. משכך, בית המשפט התרשם כי בן הזוג עצמו הבין וידע שהיעדר החתימה על ההסכם משמעותו שיתוף כלכלי.

מכל האמור התרשם בית המשפט כי האישה הרימה את הנטל בעניין כוונת השיתוף – גם על הנכסים העסקיים, ובעקבות כך מונה מומחה חשבונאי שיבדוק את שווי הגידול בכל נכסיו של בן הזוג, כולל מוניטין, במהלך תקופת החיים המשותפת.

לסיכומו של דבר, נראה כי פסק דין זה מהווה צעד נוסף בדרך להשוואת זכויות רכושיות של זוגות החיים כידועים בציבור לזכויות הרכושיות של בני זוג אשר עברו טקס נישואין.

בני זוג ידועים בציבור, אשר רוצים ליצור ודאות ולהימנע ממאבקים משפטיים, יכולים לערוך הסכם ממון, אשר יסדיר בצורה ברורה את הסוגיות הרכושיות, תוך קביעת מודל השיתוף הרכושי הרצוי. מומלץ לערוך את ההסכם בליווי מקצועי של עורך דין מומחה בתחום, על מנת להבין את ההשלכות המשפטיות.

עו"ד ד"ר אמנון בן דרור הוא עו"ד בכיר לענייני משפחה ומעמד אישי, הוביל במהלך השנים מהלכים משפטיים תקדימיים רבים בתחום דיני המשפחה ומחבר ספרי משפט המצוטטים רבות בבית המשפט העליון ובבתי המשפט למשפחה וביניהם: "הידועה בציבור - נישואין ללא נישואין", "זוגיות ללא נישואין", "אימוץ ופונדקאות", "החסויים במשפט"