התפרצות הקורונה: זה לא ביבי, זה אנחנו

ערב יום כיפור, מוטל עלינו לעצור רגע ולבדוק האם אין אנו מגזימים בשנאת האחר ובהטלת האשם באחר. עלינו לעצור רגע ולשאול במה אנחנו אשמים, כיצד אנחנו יכולים להשתפר ומה עלינו לעשות כדי שלאחר יהיה טוב יותר.

מדינה מושתתת על האזרחים ויכולתם לתרום לחברה, ולא רק על המנהיגים; נכון שהמנהיגים קובעים מדיניות, אולם ללא חברה אנושית איכותית גם מנהיגים טובים, ככל שיהיו, לא יצליחו במשימה והמדינה לא תוכל לכל מערכה כלכלית, צבאית, מדינית או חברתית.

רה"מ בנימין נתניהו. הוא הביא לפה את הוירוס? הוא רוצה שהאזרחים ימותו?

קחו לדוגמה את משבר הקורונה. זה משבר בינלאומי. הסיסמאות הנשמעות בציבור לפיהן "רק ביבי אשם" איומות, לא נכונות והרסניות. אם נעצור רגע ונחשוב בהגיון: האם ביבי הביא לישראל את הוירוס האיום? האם ביבי גורם למחלות? האם ביבי רוצה שאזרחים יחלו וימותו? כמובן זו שאלה רטורית. לא מנהיגים מביאים את וירוס הקורונה. ראו את כל ארצות העולם. האם האשימו את אליזבט מלכת בריטניה שהביאה את הוירוס? האם האשימו את פוטין? את נשיא צרפת? את מלך ירדן? כמובן שאלה שאלות רטוריות.

הוירוס הוא מגפה בינלאומית, ולצערנו ארגון האומות המאוחדות הכריז על קורונה כפאנדמיה באיחור רב. אז האם לביבי או לכל מנהיג אחר יכולת לחסל את הוירוס? האם לביבי יש חיסון סודי נגד הוירוס? האם למנהיג כלשהו יש תחבולת קסם לחסל את הוירוס? גם זו שאלה רטורית: התשובה כמובן לא, ולא יהיה חיסון בשנתיים הקרובות, שכן כל חיסון חייב לעבור שלבים הכרחיים לפני האישור, וגם כשיאושר קרוב לוודאי שמחצית מהאוכלוסיה בעולם לא תרצה לקבל את החיסון או לא תרצה לרכוש אותו מחשש לבטיחותו.

כך שנשארו רק צעדים פשוטים יחסית למנוע את ההדבקה: תחילה היה זה ביבי שהורה על סגירת שמי המדינה בפני כל הבאים בטיסות לישראל וכך מנע, לפחות בחלק מהמקרים, יבוא הוירוס מהעולם. אבל זה לא מספיק. וכאן החלק החשוב ביותר שלנו, האזרחים, במניעה המגיפה: כמו בכל מגיפה המפתח להצלחה זה שיתוף פעולה של הציבור ולא קשור למנהיג זה או אחר: הפעולות הבסיסיות, הפשוטות יחסית, המוכחות והנדרשות בכל מגיפה, כולל בקורונה: (1) עטיית מסכה בכל מקום על האף והפה ביחד. (2) ריחוק חברתי ומניעת התקהלויות. (3) הגיינה אישית ורחצה קבועה של ידיים.

לצערנו 3 פעולות יסודיות אלה, שלא תלויות במנהיגים אלא באזרחים, לא מולאו בחודשים האחרונים. לצערנו ראינו זילזול ואי קיומן ע"י אזרחים במגזרים שונים – ראינו חתונות המוניות, התקהלויות, מסיבות (עם וללא ידוענים שונים), התקהלויות תושבים בכיכרות, בחופי הים, תפילות המוניות, בתי ספר, גני ילדים, הצגות, מופעים, מסעדות ועוד. נכון, גם כשפתחו את המסעדות ונאספו האזרחים לאכול, ללא מסכות עולה פוטנציאל ההדבקה. גם בהפגנות, למרות שמדובר בזכות יסוד של האזרח, ראינו שלא שומרים על ריחוק, רבים לא עוטים מסיכות, לעיתים מעורטלים ומזיעים, צועקים ושרים ומתיזים רסיסי זיעה ורוק לכל עבר - אין ספק שגם אלה תרמו לעליה במספר הנדבקים בנגיף.

משפחות לא שמרו על הכללים ושלחו ילדים חולים בנגיף לבתי הספר וגרמו לבידוד של רבבות ילדים אחרים ומורים. בתי החולים התמלאו בנדבקים, צוותים רפואיים קורסים, צוותים רפואיים נדבקים ונמצאים בבידוד. פעולות יסודיות ופשוטות אלה למניעת התפשטות הנגיף אינן תלוניות במנהיגים אלא בנו האזרחים.

לכן, ערב יום כיפור עלינו לעשות חשבון נפש ולזכור: קל להאשים את האחר. בואו נראה מה אנחנו לא עשינו ולא עושים נכון. 3 פעולות כל כך פשוטות יכולות למזער את המגיפה. עד כמה היינו יהירים ולא הקפדנו על 3 כללים אלה. עד כמה אזרחים במדינה הכחישו את קיומה של מגיפת הקורונה ונמנעו מקיום 3 הכללים הנ"ל וחבל.

חוזקה של מדינה באזרחיה. עלינו האזרחים לעשות הכל כדי למנוע החמרת המצב וקריסת התשתיות בישראל. עלינו לבדוק כיצד אנחנו יכולים לסייע ולא רק להאשים את האחר. תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. אמן.

פרופ' מיכאל שכטר הוא מנהל היחידה למחקרים קליניים, מרכז הלב, המרכז הרפואי ע"ש שיבא, תל השומר ויו"ר החוג לאפידמיולוגיה ולמניעת מחלות קרדיווסקולריות באיגוד הקרדיולוגי הישראלי