ראיון כלכליסט
"כדי למגר את הנגיף צריך מנהיגים נחושים שמאמינים במדע"
השמדנו את הנגיף; לחסינות עדר אין מקום בחשיבה אפידמיולוגית; הסגר החריף עזר במלחמה גם מול השפעת; המגזר העסקי תומך כי הוא מאמין להנהגה; פרופ' מייקל בייקר, האפידמיולוג והאדריכל של המלחמה הניו־זילנדית המוצלחת בקורונה בראיון מיוחד לכלכליסט
ניו זילנד ירוקה והעולם ירוק מקנאה. נופיה ירוקים, תדמיתה ירוקה ועכשיו היא גם ירוקה מקורונה.
- מחאה בניו זילנד נגד מגבלות הקורונה החדשות
- ניו זילנד: הסגר באוקלנד יוארך ב-12 ימים
- הראשונה בעולם: ניו זילנד ניצחה ומסירה את סגר הקורונה
אחד הקנאים הגדולים הוא נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. כשבחודש שעבר דווח על מקרי תחלואה בודדים באוקלנד, העיר הגדולה בניו זילנד, הנשיא האמריקאי סינן עקיצה שהתייחסה ל"התפרצות גדולה" באי הירוק. "דבר נורא קורה שם", הוא לעג. "פייק ניוז", נכתב בתגובה ב"וושינגטון פוסט". "הנשיא סתם מקנא", ולא בכדי.
"ניו זילנד יכולה להתגאות בנתונים מהטובים בעולם", הגיבה ראש הממשלה הפופולרית, ג'סינדה ארדרן. "בעוד שבארה"ב יש 16,563 מקרי קורונה לכל מיליון תושבים, בניו זילנד יש 269", הוסיפה מבלי לנקוב בשמו של הנשיא. ניו זילנד היא גם המדינה עם שיעורי התמותה הנמוכים ביותר מקורונה ב־OECD. מאז פרצה המגפה נדבקו בה 1,815 תושבים. מספר המתים עומד על 25 בלבד.
אחד האדריכלים הבולטים ביותר של המאבק הניו זילנדי בקורונה הוא האפידמיולוג הבכיר מייקל בייקר, פרופסור לבריאות הציבור באוניברסיטת אוטאגו, שנמנה עם הצוות המייעץ של משרד הבריאות לענייני קורונה. בעיתונות המקומית הוא מתואר כמי שדחף יותר מכל אחד אחר למאבק הדרקוני שנקטה ניו זילנד נגד הקורונה וכמי שהכריע את הכף בשעה הקריטית, כאשר הממשלה עדיין ישבה על הגדר.
המאבק שלכם במגפה זכה לתשומת לב עולמית הודות לתגובתכם הנחושה והיעילה. מה עומד מאחורי ההצלחה?
"כשהמגפה פרצה כאן בסוף פברואר, ניו זילנד היתה עסוקה בהתמודדות עם נגיף אחר: השפעת העונתית. ההתמודדות מול השפעת התבססה על גישת ההקלה, שנשענת על 50 שנות ניסיון בארגון הבריאות העולמי ונועדה לשטח את העקומה. לי היה ברור שגם אם מדובר בתוכנית טובה, היא לא תתאים לקורונה. כחלק מהצוות המייעץ לממשלה, ניסיתי לבדוק מה אפשר לעשות במקרה הנוכחי. הושפעתי מאוד מעבודת כוח המשימה של ארגון הבריאות העולמי לסין, שקבע כי זו הצליחה לעצור את הווירוס ואף קרובה לחסל אותו, הישג שנראה מדהים למדי. הורשמתי גם מהניסיון של מדינות אחרות, בעיקר טייוואן ,שהצליחו למנוע מהווירוס להיכנס לשטחן. בהשראתן המלצתי לשנות את הגישה שלנו מהקלה למיגור. הממשלה החליטה לתת צ'אנס לגישה הזו. הפיקוח בגבולות הוחמר וכפינו בידוד של 14 יום. בנוסף, ברור היה שאנחנו לא מבצעים מספיק בדיקות ומעקבים, לא היו לנו היכולות להכיל את הווירוס עם האמצעים שהיו בידינו ולכן החלטנו ללכת על סגר חמור מאוד. נקטנו במהירות בגישה שהתבססה על ארבע דרגות חומרה, שאותה אימצנו למעשה מסינגפור".
האפידמיולוג הבכיר פרופ' מייקל בייקר
רק כעת הגעתם לשלב חיוב המסכות?
"כן, עשינו זאת בשלב מאוחר. כשהשתלטנו על הווירוס בפעם הראשונה חשבנו שאין צורך במסכות, אבל הניסיון של מקומות אחרים בעולם הראה אחרת, כך שהוספנו אותן לסל ההנחיות. כרגע אין מקרים של הדבקה באוקלנד אבל צריך להמתין שיעבור לפחות חודש מאז ההתפרצות כדי שאפשר יהיה לומר ששוב הצלחנו לגבור על הווירוס. המצב כאן כרגע הוא שהתמותה הכוללת מהווירוס עומדת על פחות מחמישה בני אדם למיליון תושבים, הנתון הטוב ביותר ב־OECD. כך שמבחינת נתוני הבריאות ניו זילנד היא סיפור הצלחה. מבחינה כלכלית כמובן שהמצב קשה, אבל הוא קשה בכל מקום".
רגע מכונן בחייו המקצועיים של בייקר היה לפני כ־30 שנה, בתקופת משבר האיידס, כאשר עזר בגיבוש תוכנית חילופי מחטים שזכתה מאוחר יותר להצלחה גדולה ברחבי העולם. "היה מדהים להיווכח איך בזכות התוכנית הזו לא פרצה אצלנו מגפת איידס בקרב הנרקומנים", הוא אמר אז בראיון. "זה היה הרגע שבו הבנתי שממשלות יכולות באמת לשנות את כיוונן של מגפות. באופן מתעתע זה אפילו נראה היה די קל". שלושה עשורים מאוחר יותר, עבודת השתדלנות שלו היתה הרבה פחות פשוטה: בייקר העיד על כאבים שחש בידו מרוב הודעות טקסט.
מה מייחד את גישת החיסול ומהן ההנחיות המרכזיות שקיבלתם במסגרתה?
"גישת החיסול כוללת למעשה את אותם אמצעים בסיסיים שננקטים ברוב מדינות העולם. מדובר בשלב הטרום־חיסון, כך שמה שיש לנו בעצם זה את הכלים של ביצוע ניסויים, של הרחקה ובידוד. ההבדל בגישת החיסול הוא שכדי להשמיד את הווירוס, יש לנקוט מולו מדיניות נוקשה של אי־הדבקה. המרכיבים המרכזיים של האסטרטגיה שלנו כללו פיקוח הדוק על הגבולות, הגבלת הכניסה למדינה של אנשים שנדבקו, הכנסתם לבידוד של 14 יום, פיקוח של הרשויות שכולל בדיקות, מעקבים וחקירה של הסטוריית המגעים של הנדבקים".
במעבדות בניו זילנד מתבצעות באופן יומיומי כ־25 אלף בדיקות שתוצאותיהן נשלחות חזרה כעבור 24 עד 48 שעות. הדגש ששמה המדינה על מערכת המעקבים הביא לכך ש־48 שעות לאחר ההתפרצות באוקלנד, אותרו 86% מהבאים במגע עם הנדבקים. בייקר מציין, כי נקבעו צעדים לצמצום קצב ההדבקה על ידי הטלת מגבלות על התקהלויות ואירועים. "מדובר אמנם בצעדים שננקטים במדינות רבות, אבל מה שחשוב כאן הוא שיש לנקוט אותם בנחישות ובאופן מיידי, ממש ברגע של ההתפרצות. הסגר שהטלנו היה כנראה הקפדני בעולם. הוא התבסס על המדיניות המחמירה של אוניברסיטת אוקספורד והוכח כיעיל מאוד. רק אחרי שהגענו למצב של שלושה חודשים ללא הדבקות החלטנו על הקלה בצעדים הנוקשים. אלא שגם אז יש סיכון. לאחר שלושת החודשים הללו היינו כנראה שאננים מדי. לא הטלנו מגבלות על התכנסויות ולא כפינו מסכות ועקב כך נאלצנו להתמודד עם ההתפרצות באוקלנד. אנחנו עדיין לא יודעים מה היה מקור ההתפרצות שם. עשינו מחקר שמקיף 75 אלף גנומים וממנו עולה כי ייתכן והמקור היה בחבילות שהגיעו מאקואדור".
האם עובדת היותכם אי מבודד סייעה לדעתך להצלחתכם?
"כנראה שקל יותר לנקוט מדיניות כזו באי מבודד, למשל במדינות האיים באוקיינוס השקט לא היה אפילו נדבק אחד. אבל זה לא חייב להיות כך. במונגוליה לא היה אף מקרה מוות וגם המצב של תאילנד, קמבודיה ולאוס הוא טוב למדי. וראה את הדוגמא של וייטנאם. חיים בה 100 מיליון איש וגם בה לא היה אף מקרה הדבקה במשך 100 ימים. כך גם בחמש משש המדינות המרכיבות את הפדרציה האוסטרלית. סין בת 1.4 מיליארד האנשים, טייוואן בת 24 מיליון התושבים ומדינות רבות באסיה אימצו את מודל החיסול שלנו. אני סבור שכל מדינה שהתשתיות שלה נמצאות ברמה מינימלית יכולה להגיע למצב של מיגור הנגיף".
מה מידת שיתוף הפעולה של התושבים ובאיזו מידה צריך לזקוף לזכותה של ראש הממשלה ארדרן את ההצלחה?
"אין ספק שנדרשת מנהיגות פוליטית טובה שתדע לגייס את הציבור בשילוב עם תשתיות מספקות שיאפשרו לממש תוכנית עקבית. נעשו כאן מאמצים אדירים לגיוס התמיכה הציבורית. באמצעות תקשורת טובה ופתיחות ראויה לציון הושגה רמה גבוהה של אמון. ראש הממשלה ארדרן ניחנה בתקשורת מצוינת והיא נחשבת למנהיגה אמפתית מאוד שגורמת לאנשים להבין את מה שהם נדרשים לעשות, ולהאמין בכך. עם זאת, אני לא חושב שיש צורך בכריזמה נדירה בשביל להצליח כאן. עובדה היא שחמש ממדינות אוסטרליה הצליחו בהתמודדותן עם הנגיף למרות שלא עומדים בראשן מנהיגים כריזמטים. מה שכן נחוץ הוא מנהיגים נחושים שמאמינים במדע. המפתח כאן הוא קבלת החלטות ופעולות מהירות שמתבססות על עבודה של צוות מדענים מקצועיים. המקרה של טייוואן הוא מעניין בהקשר הזה, שכן סגן הנשיאה הוא אפידמיולוג. מדובר בדמוקרטיה ליברלית למדי ובממשלה שבה חברים פוליטיקאים כריזמטים שניחנו ביכולת תקשורת מצוינת וביעילות רבה".
ג'סינדה ארדרן, ראש ממשלת ניו זילנד צילום: גטי אימג'ס יצוין כי ארדרן, ראש הממשלה הסוציאל־דמוקרטית בת ה־40, הודיעה כבר באפריל על קיצוץ של 20% בשכרה ובשכר כל שרי הממשלה. היא מבקשת מהציבור להיות "חזק ואדיב", שתי תכונות שלפי משקיפים היא מיישמת "כמו כולם, ולפניהם". ארדרן מספקת בקור רוח מידע שקיבלה מאנשי המקצוע ועונה בחפץ לב ותוך רחישת כבוד לשאלות הקשות של העיתונאים. באמצע אוגוסט היא הודיעה על דחיית הבחירות הכלליות מספטמבר לאוקטובר בשל לחץ האופוזיציה, זאת למרות שקיומן במועד היה משחק לידי הפופולריות שלה. בשבוע שעבר היא צולמה עם פועלי בניין שתומכים בה, ללא מסכה, אולם התנצלותה היתה מהירה וכנראה שגם יעילה. את תמיכת הציבור היא השיגה, בין היתר, באמצעות העלאות שכר, מענקי חופשה נדיבים ודחיית תשלומי משכנתאות.
הזכרת את סוגיית המחיר הכלכלי. איך באמת מתמרנת ניו זילנד במשוואה שבין בריאות לכלכלה?
"אני סבור שיידרשו חודשים ואולי שנים כדי להעריך מה היתה מידת הנזק כאן. אנחנו ללא ספק בתקופת מיתון עכשיו אבל התחושה היא שהמצב לא גרוע כפי שאפשר היה לצפות. מה שברור הוא שבריאות וכלכלה הולכות יחד. עניין מיוחד אני מוצא בכלכלות הנמרים של אסיה (הונג קונג, סינגפור, קוריאה הדרומית וטייוואן, א"פ) שנקטו מדיניות נוקשה למיגור הנגיף, ולמרות זאת כלכלותיהן צומחות.
הכלכלה הסינית גדולה עכשיו יותר מכפי שהיתה בשנה שעברה, כך גם הטייוואנית. כלכלנים מובילים מציינים שהמדינות שהצליחו בהתמודדות מול הנגיף, רשמו הצלחה גם במישור הכלכלי. בניו זילנד יש מי שטוען שהמדיניות הנוקשה היא יקרה מדי ושעדיף לפיכך לחיות לצד הנגיף, אבל הרוב העצום של הניו זילנדים מצדד במדיניות המיגור. תג המחיר עשוי להיות גבוה על פי מדדים מסויימים, אבל ייתכן שהוא היה גבוה יותר לו בחרנו לאפשר לנגיף לחיות בקרבנו, בגלל אי־הוודאות העצומה שזה היה יוצר לעסקים. במקרה כזה כנראה שאנשים לא היו חוזרים לבתי הקפה ולכל אותם עסקים שסובלים מהמגפה. כמו כן אין לצפות כרגע לחזרתם של תיירים, בלי קשר לשאלה אם נפתח מחדש את הגבולות או לא".
שומרים מרחק באוקלנד, ניו זילנד צילום: רויטרס
ישראל הפכה עכשיו למדינה הראשונה בעולם שנכנסה לסגר שני. היית תומך בסגר נוסף בניו זילנד אם הנתונים היו מחייבים זאת?
"כמובן שאיש אינו יכול לקבל סגר כללי בהתלהבות, אבל לו הנגיף היה יוצא כאן משליטה, הדיון היה נפתח מחדש. למזלנו, המדיניות שלנו שמשלבת רמה גבוהה של בדיקות ומעקב קפדני עשויה להספיק. אני מעדיף להיות זהיר ואין כאן ודאות, אבל כרגע היא מוכיחה את עצמה. היו לנו פחות מ־200 מקרים בחודש והמספרים ממשיכים לרדת בעקביות. בימים האחרונים לא היו מקרי הדבקה חדשים. באשר לישראל, אין ספק שמי שנוקט באמצעי של סגר צריך שהמטרה שלו תהיה ברורה. באוסטרליה למשל מדברים על "עצירה אגרסיבית", כאשר המטרה היא להוריד את מספר הנדבקים אל מתחת לעשרה ביום. בניו סאות' וויילס יש כרגע בין חמישה ל־10 מקרים ביום, בוויקטוריה המצב דומה. מה שחשוב הוא שהיעד יהיה ברור. האם הכוונה היא למגר את הווירוס או רק להביא אותו לרמה שאיתה המדינה יכולה להתמודד. מאחר שמדיניות המיגור שלנו הצליחה מאוד, היא גם זוכה לתמיכה רחבה במדינה, לא רק של הציבור ומי שמופקד על בריאותו, אלא גם של המגזר העסקי ושל עשירי המדינה שהבינו שאם לא נלך על כל הקופה ואם לא נטיל סגר עכשיו, ניאלץ להטיל אותו בחומרה יתירה מאוחר יותר. הם הבינו שרק כך אפשר יהיה להבטיח ודאות כלכלית.
"לישראל הייתי מייעץ לאמץ את המודל האגרסיבי שלנו. מספיק להתבונן על מפת העולם כפי שהיא נראית עכשיו - היכן נמצאת אסיה והנמרים האסיאתיים לעומת הבלגן של מדינות אמריקה הלטינית וחלק ממדינות אירופה, בריטניה בפרט. כמובן שנחוץ גם יישומה של הנוסחה המשלבת הנהגה טובה ומדענים מקצועיים שיוכלו לגייס את הציבור מאחוריהם".
מה עמדתך לגבי מדיניות חיסון העדר?
"חיסון העדר היא תפיסה נוראה בעיני ולא צריך להיות לה מקום בחשיבה על בריאות הציבור, שכן היא מחייבת לעבור דרך סבל רב והיקף גדול של מיתות, כל זאת מתוך מחשבה שכך אפשר יהיה לעצור מגפה. אפשר להבין שבשלב הראשון של מגפה יצוצו כל מיני רעיונות שהם בגדר ניסוי וטעיה, אבל התפיסה הזו מוגבלת ביותר ונעוצה באי־ודאות עצומה. ככל שעובר הזמן, ברור שלא צריך להיות לתפיסה החלשה והלא הגיונית הזו מקום בשום חשיבה אפידמיולוגית".
מה לדעתך יקרה בעונת השפעת ומה לגבי תרחישים של מגפות חדשות. האם העולם מוכן יותר?
"אין ספק שאחרי הקורונה העולם יהיה מוכן יותר. עד לפרוץ המגפה מדינות רבות הזניחו את הרפואה הציבורית. כך היה גם בניו זילנד וזה טבעי. כשהכל בסדר, קשה לשכנע אנשים שיש צורך לצאת למלחמת־מנע באסונות לאומיים, כמו שקשה לשכנע את העולם לשנות כיוון ולהיאבק בשינויי האקלים. במקרה של האקלים המצב חמור בהרבה מהקורונה, מאחר שמדובר באסון שנמצא בהתהוות כבר כמה דורות. יש לקוות שלקחי הקורונה יביאו מנהיגים וממשלות להקשיב למדענים, ושאם אלה מצביעים על איום מסוים, יישמעו להם ויפעלו במהירות ובנחישות".
"באשר לשפעת, הרי שהצעדים שננקטו לעצירת הקורונה יעילים באותה מידה גם נגדה. בניו זילנד שפעת החורף נעלמה. כבר חמישה חודשים שלא היו אצלנו מקרים של שפעת ומכאן שאיש גם לא מת ממנה. אחוז התמותה הכולל בניו זילנד ירד ב־5%. במילים אחרות, האמצעים שנקטנו נגד הקורונה פעלו באופן נרחב גם נגד השפעת. הסגר עצר אותה וסגירת הגבולות מנעה ממנה להיכנס ממדינות אחרות. אפשר לומר שהיא נכחדה כאן למעשה".
כמה זמן אתה מעריך שייקח למציאת חיסון יעיל לקורונה?
"לדעתי בתוך כשנה יהיה בידינו חיסון בטוח ויעיל לשימוש נרחב, אלא שייתכן שלא יהיה בידי חיסון זה כדי להגן על הציבור לאורך זמן. הוא עשוי לשמש כהגנה חלקית לתקופת זמן מוגבלת. ייתכן שצריך יהיה להתחסן תקופתית. היות ונעשים כל כך הרבה ניסויים כרגע על ידי כל כך הרבה גורמים, אני אופטימי למדי".
איך לדעתך ייראה העולם לאחר הקורונה?
"אין ספק שהטרנדים שהחלו עוד לפני הקורונה יועצמו. למשל הדיגיטליזציה של מערכת הבריאות. רוב ההתייעצויות עם רופאים נעשות היום באופן דיגיטלי. הפציינטים אוהבים את זה וכך גם הרופאים, זה זול ויעיל יותר מבחינות רבות. אני צופה שבמקביל לרפואה, תעשיות רבות ישנו את פניהן, כך למשל התיירות שהיא ענף מרכזי בניו זילנד.
"אני רוצה גם להאמין שיהיה חיזוק משמעותי למוסדות בריאות הציבור, לארגון הבריאות העולמי, שיהיו בידי המוסדות המדעיים משאבים הרבה יותר גדולים, שהפוקוס יתמקד בשיתוף פעולה גלובלי מאומץ. ממשלות יבינו שעליהן להקצות משאבים גדולים למאבק באיומים המשותפים, הן ישלבו מדענים רבים יותר בתהליכי קבלת ההחלטות ולא יסתפקו בהתייעצויות נדירות. זה הצד האופטימי. אלא שיש גם תרחישים מדאיגים. למשל שמדינות יסתגרו לתוך מבצרים מבודדים, שהן יעדיפו להגן על האוכלוסייה שלהן על פני אימוץ הגישה הגלובלית. אני מקווה שבסופו של דבר הפרדיגמה הרציונלית היא שתנצח".
