אתי הכפולה: שתי סדרות על אתי אלון

שבוע אחרי שבמסיבת עיתונאים של חברת yes נודע כי בין הפקות המקור שלה לשנה הקרובה מתוכננת הסדרה “מעילה” על פרשת אתי אלון עם דאנה איבגי בתפקיד אלון ויהודה לוי בתפקיד אחיה עופר מקסימוב; דובר קוסאשווילי כאביגדור מקסימוב, האב, ושלום אסייג כמנהל הבנק - עלתה שלשום בקשת דוקו־דרמה בקשת על אותה פרשה בדיוק: "האשה שגנבה 250 מיליון", לא בדיוק סוגה עילית, עם חן אמסלם בתפקיד אתי אלון ויניב סוויסה בתפקיד אחיה.

איך קורה שפרשת מעילה אחת - המעילה בבנק למסחר בשנים 1997־2002, שבה העבירה לידיה אלון רבע מיליארד שקל מכספי לקוחות הבנק והביאה לקריסתו - מרכזית ומעניינת, אך לא אחת שמציינים באופן מיוחד כעת - לא עשור לשחרור, לא חצי יובל לאירוע, לא שום דבר מיוחד, זוכה בצירוף מקרים מפתיע לשתי סדרות שונות? תעלומה, שאולי מצדיקה חקירה וסדרה בפני עצמה.

לפי יוצר "מעילה", יותם גנדלמן, שהסדרה שלו נמצאת כעת בצילומים, וצפויה להיות משודרת על כל שבעת פרקיה באביב הבא ב־yes, "מקרי זה לא", הוא אומר. "אני מתעניין בפרשה כבר הרבה מאוד זמן, עובד על הסדרה לפחות ארבע שנים. זה סיפור שהיה בפיתוח בהוט ועבר ל־yes. בקשת ידעו זאת היטב, והחליטו להרים את הסדרה שלהם צ'יק צ'ק".

מימין: דאנה איבגי ויהודה לוי בתור אתי אלון ועופר מקסימוב מתוך “מעילה" של yes. משמאל: חן אמסלם בתור אתי אלון ב"האשה שגנבה 250 מיליון" של קשת. שתי הסדרות שואלות האם היתה רק עבריינית או גם קורבן של הפשע צילום: באדיבות yes

כשתסריטאי "האשה שגנבה" של קשת, גידי מרון, נשאל על העובדה שיש לסיפור כעת שתי סדרות הוא אומר כי "המלה 'סדרה' היא אולי קצת גדולה על הפרויקט שלנו. זה סרט באורך שעתיים שמחולק לשני פרקים. אני קורא לזה דרמה־דוקו ולא דוקו־דרמה, כי יש בה יותר דרמה מדוקו. כיוצר אני מקנא ב־yes שעושים דרמה מלאה על הסיפור הזה".

מ־yes נמסר בתגובה כי "מעילה" היא סדרת דרמה פרימיום בכיכובם של השחקנים המובילים בישראל, שהעבודה עליה נמשכה למעלה משלוש שנים, לאחר תחקיר מעמיק, ושהופקה בהשקעה כספית חסרת תקדים. אנו שמחים שהסדרה מעוררת ענייין כבר עתה ובטוחים שהיא תהיה אפילו יותר מדוברת כשתעלה למסך".

גורמים בקשת מספרים כי הפרויקט על אתי אלון יצא לדרך כבר במאי 2019, הרבה לפני שגוף שידור אחר הצהיר שבכוונתו לעסוק בסיפור.

לדברי גנדלמן ז’אנר הפשע האמיתי נהיה כה פופולרי שאחת מתוצאותיו זה שיש עכשיו שתי דרמות בזמן קצר למקרה אחד. ההסבר של גנדלמן להתגברות ז’אנר הפשע האמיתי קשורה לצורת צריכת הטלוויזיה החדשה. “מאז שיש בינג’ יש יותר מזה כי האינטנסיביות של הסיפורים מתחברים לאיך שאנשים צופים בסדרות. היסטורית בהוליווד חצי מהסרטים מבוססים על סיפורים אמיתיים ופשע. בארץ, תמיד היתה רתיעה מהארד קור עלילתי ורגשי.

אתי אלון אמיתית צילום: יריב כץ

שנים עד שזה השתנה. לצערי הרב הקולנוע הולך וגווע, והסיפורים האינטנסיביים מגיעים לטלוויזיה, שבה הצופים מוכנים להשקיע בסיפור מבלי ללכת לשירותים באמצע, וגופי השידור מוכנים להשקיע בהפקות”.

לדברי גידי מרון שביחד עם הבמאי עמנואל נקש יצר את “האשה שגנבה 250 מיליון” עבור קשת, “הסיפור של אתי אלון ריתק אותי, כך גם ההוויה הפתולגית של משפחת מקסימוב, של משפחות בוכריות שבה לנשים אין מלה והן אמורות לעשות הכל בשביל הגברים במשפחה. גם כשהייתי כתב פלילי עניינה אותי התפישה הציבורית שלה כקורבן”.

מרון מתייחס לדרמה הזאת כסוג של טרילוגיה שהחלה בסיפורה של חווה יערי “רוצחות מבית טוב”; עברה דרך ענת אלימלך “הילדה הכי יפה בירושלים”, וכעת סיפורה של אתי אלון. כשהוא נשאל איך ענת אלימלך קשורה לנשים שפשעו הוא ממהר להבחין ביניהן, אך מציין כי הוא רואה גם באלון “סוג של קורבן של משפחתה, אף שכמובן היתה מניפולטיבית שגנבה מניצולי שואה, שאמרה להם שהם כמו הסבים שלה”. בשני המקרים אלון לא שיתפה אתם פעולה, מספרים היוצרים.

“האשה שגנבה”, שמתחילה בתת הפרק “בחירתה של אתי” (אולי לא השם הכי הולם למי שגנבה מניצולי שואה), וכולל ראיונות עם אנשים שליוו את הפרשה בזמן אמת. נעמי כהן, פסיכולוגית קלינית בכירה, שאומרת “לא היתה סיבה ספציפית (שאלון הסגירה את עצמה)… מלאה כוס התרעלה עד תומה, לא יכלה להכיל יותר”. ואילו עורכת הדין, התובעת במשפט, נורית הרצמן, אומרת שחוקרים מטעם בנק ישראל הגיעו לבנק למסחר והיא הבינה שמדובר ב”עניין של שעות עד שיעלו עליה”. כמה מהשוטרים המתראיינים אומרים דברים כמו “במשפחה בוכרית הבן הוא הנסיך”, ויש תיאור של משפחה המכורה להימורים. לצד הראיונות יש קטעי דרמה עם אמסלם, סוויסה וצחי הלוי בתור בעלה שלומי.

לדברי גנדלמן מה שעניין אותו בסיפור הזה “הוא מה אתה מוכן לעשות בשביל האדם הכי חשוב לך, כמה רחוק תהיה מוכן ללכת בשבילו - כמה רחוק אשה שעובדת בחיים שלה, חיה לה בעולם שלה, בכוך הקטן שלה, מוכנה ללכת בשביל להציל את החיים של אחיה. איפה עובר הגבול של הפשע? שאלתי את עצמי מה אני הייתי עושה בשביל אח שלי. לא בטוח שלא הייתי עושה אותו הדבר”.

נדמה שמה שבטוח זה שאחיה לא היה עושה את זה בשבילה.

“כך התברר במשפט. עופר זרק אותה. וגם עניין אותי העונש הקיצוני, הלא פרופורציונלי, שקיבלה. משיחות שהיו לי עם שוטרים אף אחד לא ציפה לעונש כזה (לפני ארבע שנים השתחררה אלון אחרי ריצוי מאסר של 14.5 שנים - ר”ק). אנסים יוצאים אחרי שלוש־ארבע שנים, והיא נענשה כל כך הרבה יותר קשה. זה לא כי היא עברה על החוק, אלא כי היא פגעה במערכת, חשפה את פגיעותה של מדינה שלמה. זאת פשלה של מערכת שאפשרה היה לגנוב ממנה יותר מ־250 מיליון שקל, למרות עשרות בדיקות וביקורות שהוא עבר. בנק הוא חלק מהממסד, והיא פגיעה בבטן הרכה של הממסד”. גנדלמן מודה שהוא אפילו “מזדהה עם אתי. הבחירות שלה היו לא טובות מההתחלה. ברור שהדרך לעזור לאחיך היא לא לגנוב בשבילו. אבל מהגניבה הראשונה הכל התגלגל ככדור שלג”.