דו"ח טכנולוגי
"המעבר לזום הוא הזדמנות לנער אבק משיטות ההוראה הישנות"
בניגוד למגמת התסכול של הורים ומורים רבים מהצורך לעבור ללימוד מרחוק, פרופ' אינה בלאו מהאוניברסיטה הפתוחה דווקא אופטימית לגבי מגוון האפשרויות שמציעה הטכנולוגיה ומצביעה על יתרונותיה המשמעותיים לעומת השיעורים בכיתה: "הזדמנות לפתח מיומנויות חדשות"
אחד הממים שהסתובבו בפייסבוק בימים שלפני תחילת הסגר הנוכחי ביכה את מצב התלמידים הצעירים שרק התחילו את לימודיהם, ונאלצים עכשיו להיפרד לשלום בטרם למדו אפילו לקרוא כיתה א'. ואכן, הפסקת הלימודים הסדירים לתקופה בלתי ברורה, בפעם השנייה בתוך חצי שנה, הכניסה הורים רבים לחרדה לגבי רציפות החינוך של ילדיהם, לצד הקשיים שכרוכים בהתמודדות עם הצורך להשגיח על הילדים בבית ולדאוג שישתתפו בשיעורים וימלאו את המטלות, וזאת עוד כשצריך במקביל לעבוד, למלא משימות מהבוס ולעמוד בקשר עם לקוחות.
ומעל הדאגות היומיומיות הללו מרחף חשש משמעותי: עד כמה ההפסקות הארוכות והלא-מתוכננות הללו יפגעו בחינוך שלו זוכים הילדים, ואיך זה ישפיע על הלמידה שלהם בשנים הבאות. אבל מי שעוסק בתחום של למידה מרחוק באמצעות טכנולוגיות דווקא סבור שהמצב הקשה הוא הזדמנות פז לשדרוג שיטת הלמידה בישראל, וחוקרים שבוחנים את הנעשה במהלך הסגר הראשון והנוכחי גם מעודדים משינוי משמעותי שהם מתחילים לזהות בקרב מורים ובתי הספר.
"כשמדובר על כיתה ה' ומעלה, אני מזהה תועלת רצינית עם יתרונות מאוד משמעותיים ללמידה מרחוק", אמרה ל"דו"ח טכנולוגי" פרופ' אינה בלאו, ראשת התכנית לתואר שני בחינוך: טכנולוגיות ומערכות למידה, וראשת המרכז לחקר חדשנות בטכנולוגיות למידה באוניברסיטה הפתוחה. "נלחמנו ונלחמנו, כאנשים שעוסקים בלמידה משולבת טכנולוגיה, ופתאום אנו מבחינים בקפיצת מדרגה מאוד רצינית. כולם נכנסים לזה, מתעניינים ורוצים שזה יצליח כדי שתלמידים לא ייפגעו".
בלאו נמצאת במרכז העצבים הווירטואלי של עולם הלמידה מרחוק. לא רק שהיא עובדת במוסד בעל הניסיון הרב ביותר בתחום בישראל, שזה קרוב לחצי מאה מבסס את פעילותו על פיתוח שיטות וטכנולוגיות למידה מרחוק, היא עוסקת בנושא בצורה שוטפת בעבודתה היומיומית, הן בלימוד והן במחקר. בחודשים האחרונים היא היתה גם חלק מוועדת המדען הראשי לקורונה של משרד החינוך, ונחשפה באופן ישיר לאופן שבו מתנהלת מערכת החינוך בימים אלו.
ובשעה שרבים סבורים שהמצב קשה והתלמידים והמורים סובלים מחוסר המוכנות של המערכת, פרופ' בלאו דווקא מציירת תמונה אחרת. "זו הזדמנות לפתח מיומנויות", היא אמרה. "יש תפיסה כללית בחברה כאילו לתלמידים כיום יש באופן טבעי מיומנות ללמוד בסביבת דיגיטלית כי הם משתמשים בטכנולוגיה מגיל מאוד צעיר, מה שמכונה 'ילידים דיגיטליים'. אבל מסתבר שלא כך המצב. הם יודעים לתפעל טכנולוגיה, אבל ללמוד איתה? לזה התלמידים ממש לא מוכנים. זו הזדמנות להקנות מיומניות למידה נכונות, שאפשר אחר כך להשליך לתפקוד יעיל בעבודה".
בלאו מזהה שתי מיומנויות מרכזיות שאפשר לפתח באמצעות למידה מרחוק: הראשונה היא אוריונות דיגיטלית והשנייה למידה בהכוונה עצמית. "נאמר שיש לי משימה וצריך להגיש אותה מחר מחרתיים. הלמידה מרחוק דורשת ממני להבין כיצד איך אני מתפעל את זה לבד, ממי אני מבקש עזרה, איך אני בודק שמה שעשיתי אכן נכון ועוד", היא אמרה.
לדבריה לא מדובר במצב תיאורטי אלא משהו שקורה בפועל: "זו למידה שזוכה כעת לקפיצה מאוד רצינית. רק חלק מהלימוד מתקיים בימים אלו בצורה סינכרונית. החלק העיקרי בלמידה הוא עבודה לבד או אם עוד תלמידים על מטלה".
"המורה מתחיל שיעור, מסביר משהו כללי, נותן משימה, ואז התלמידים מתחלקים לכיתות הקטנות בזום, והמורה מסתובב ביניהם. התלמידים עובדים ביחד, מייצרים או פותרים משהו ואז מציגים את זה בכיתה. הלמידה הפכה ליותר פעילה במתכונת הזו. בסגר הזה, אחרי שהמורים קיבלו הדרכה מאסיבית בקיץ, אני מאמינה שזה יעבוד יותר טוב מאשר בסגר הקודם".
עד כמה זה נפוץ, וכמה ממה שאת מתארת הוא יותר בתיאוריה מאשר בפועל?
"זה קורה בפועל אצל מורים מיטביים, אבל לא באחוז שהיינו רוצים. כיום זה הלך ומתפשט ובסוף זה יתפוס יותר. המודל מאפשר לנצל את המומנטום. גם אם מדובר במורה שרק נותן משימה ולא את כל המסגרת - עדיין יש בכך הזדמנויות לפתח מיומנויות שלא היו מפותחות בכיתה. בקיץ היתה הדרכה מאסיבית ואני מאמינה שזה יקרה הרבה בשנה הזו כי הושקעו משאבים ומורים מקבלים ליווי".
אמרת שזה קורה בעיקר בקרב מורים מיטביים. מה לגבי המורים שפחות משקיעים ולא ממש מנסים להתאים את השיעור לתנאים החדשים?
"אותו מורה שהיה מרצה בכיתה רגילה היה מאבד את התלמיד גם בכיתה. אולי התלמיד לא היה סוגר את המצלמה, אבל הוא היה עסוק בדברים אחרים. כעת הטכנולוגיה שמים למורה את המראה מול העיניים, הוא מבין שמשהו לא בסדר ואולי יחפש דרך אחרת ללמד. בכיתה, תלמיד שמתנתק מהשיעור מצייר על הדף, ולא תמיד המורה זאת. בזום, כשכולם ריבועים שחורים ולא עונים לשאלות הוא יכול להבין שהם לא איתו. הפידבק שהוא מקבל מהשיעור הוויריטואלי מדרבן אותו לשפר דרכי ההוראה, ומורים התחילו להתעניין בזה. אני רואה את זה כמי שמתעסקת בהכשרת מורים ברמה גבוה, הם רוצים להפוך את המקצוע שלהם לטוב במדיום החדש, שואלים שאלות שלו שאלו קודם. כולם מתעניינים בנושא. משם האופטימיות שלי".
אז את אומרת בעצם שמורה לא טוב יהיה מורה לא טוב בין אם זה בכיתה או בזום.
"החשיבות היא לא המדיום. המצב שהכריח אותך כמורה להיות בכיתה הוויריטואלית וללמד, הוא הזדמנות לנער אבק משיטות ההוראה. בחיים המקצועיים, אחרי השנה השלישית אנחנו כבר פועלים על אוטומט. כאן צריך לעשות דברים קצת אחרת, ולחשוב כיצד אני משנה דברים. אני מאמינה שאצל כולם צפוי שינוי לטובה. אולי אצל חלק השינוי קטן ואצל אחרים גדול, אבל אצל כולם יש משהו שעוד ישתפר ויגרום לתלמידים לחשוב ולפתח מיומנויות שלא היו".
יש בעיה משמעותית באוטופיה שלך: להרבה תלמידים אין מחשב משלהם להשתתפות בשיעורים, אולי אפילו אין להן גישה למחשב בכלל.
"כמעט לכל התלמידים בגילאי ה' ומעלה יש סמארטפון. להשתתף בשיעור אתה כן יכול, אבל להכין תוצר מאוד קשה. אנחנו צריכים להגיע למצב של מדינה מתוקנת. עיריות בישראל טיפה יותר חושבות על האוכלוסייה מתארגנות ומחלקות כשהן רואות שהמדינה לא משתתפת. אבל המדינה צריכה להשתתף בזה כמו במדינות מפותחות אחרות. הקולגות שלי בחו"ל לא מבינים על מה הישראלים מתלוננים. מצד שני אנחנו עם כמות הילדים הגדולה ב-OECD, וזה יוצר קשיים. התלמיד יכול חלק מהזמן להשתתף מהסמארטפון ואז לעשות את המטלה כשהמחשב המשפחתי מתפנה. יש כאן עניין של ניהול זמן ומשאבים".
דיברנו בעיקר על הכיתות היותר גבוהות. מה לגבי תלמידים צעירים יותר, שמתקשים להתמודד עם למידה עצמאית, בטח מול מחשב?
"שם צריך להשקיע הרבה בהורים כדי שהלמידה תהיה יעילה, זה קשור לכל מיני דברים של עד כמה ההורים יכולים לעזור. שם אני לא רואה את אותה ההזדמנות. יש צורך של הורים לתווך את כל הצד הטכני, ואם הורה או מבוגר אחראי כמו אח גדול לא נמצא שם כדי לעזור - זו בעיה. בגל הקודם ראינו שאחים גדולים נכנסו לסייע לאחים הקטנים. איך להתחבר ואיך להפעיל. גם הורים היו מעורבים, אבל מי שהיו לו אחים גדולים זה בלט שהם צצו מול המסך ועזרו. בגילאים האלו צריך ללכת לבית ספר לפחות חלק מהזמן, ואולי כל הימים, כדי לא להפיל את הנטל על אחים גדולים והמשפחה. אם הייתי מקבלת החלטות, עד כיתה ג' כולם היו הולכים לבית ספר".
יש איזה נזקים שאת חוששת מהם כשמדובר על הכיתות הנמוכות?
"אני לא חושבת שבגלל חודש אחד יווצר פער מאוד גדול. אפשר לצמצם פערים בצורה סבירה. מצד שני נוצרה כיום ההזדמנות להשתמש במשחקים כדי ללמד קריאה ויסודות חשבון. יש דרך ללמד בצורה אחרת שיכולה להיות יותר אפקטיבית עבור חלק מהתלמידים כי היא יהיה הרבה יתר מוחשית. בשנים האחרונות התחילו להשתמש במשחקים גם בכיתה, כעת הטכנולוגיה עוזרת בזה. רק צריך ללמוד כיצד להשתמש בה. זה מאתגר יותר בכיתות הנמוכות, אבל יש דרך. זה לא בלתי אפשרי".
החזון של בלאו אוטופי, אולי אפילו אוטופי מדי. כמי שמאמינה בכל לבה ביתרונות הלמידה מרחוק נראה שהיא נוטה להדגיש את היתרונות ולהפחית בחסרונות ובקשיים. ואלו לא מעטים: תלמידים בלי גישה מספקת לטכנולוגיה הדרושה או לחיבור אמין, תלמידים בכיתות הנמוכות שלא ממש מסוגלים להתמודד עם מורה וירטואלי וזום. אבל הזווית שהיא מציגה, הדגש שהיא שמה על ההזדמנויות והיתרונות שאפשר לשאוב מהמצב שנכפה עלינו, מאפשרים למי שמעוניין בכך לחפש, למצוא ולנצל לטובה את התנאים הנוכחיים, ואולי גם לצאת ברווח מכל העניין.
בלאו כל כך מאמינה ביתרונות הלמידה מרחוק, שהיא סבורה שגם לאחר חיסול המגיפה וחזרה מלאה לשגרה יש עדיין מקום לשילוב בין למידה מסורתית בכיתה ללמידה מרחוק. "אחרי עידן הקורונה אני מקווה שבכל מערכת החינוך החל מכיתה ה' ילמדו ללחות יום אחד או יומיים בשבוע מרחוק", היא אמרה. "יש הרבה דברים שאפשר ללמד בצורה יותר יעילה, וזה גם מועיל לתלמידים שהפרעות בכיתה לא מאפשרות להם להתרכז. זה דבר שיותר קל לתפעל מרחוק, גם בשגרה וגם בחירום. כשמגיעים לבית ספר לומדים דברים שקשה מאוד ללמוד מרחוק. מקווה שהמורים יקחו את הצד הטוב וינסו להמשיך אתו הלאה".