ניתוח כלכליסט
הפחד מבימ"ש עליון שמרן העיר את התורמים הדמוקרטים
המושב הריק שהשאירה רות ביידר גינסבורג עשוי היה להפוך ללב הקמפיין לנשיאות לולא המשבר הכלכלי שיצרה המגפה. ועדיין, ההכרה הציבורית במוסד השיפוטי כמעצב את פני החברה האמריקאית פתחה חזית פוליטית חדשה
הדבר האחרון שארה"ב המשוסעת היתה צריכה כעת הוא חזית פוליטית נוספת. אך פטירתה של שופטת בית המשפט העליון רות ביידר גינסבורג עשתה בדיוק זאת והביאה מוקדם מהצפוי את מה שמכונה "הפתעת אוקטובר". השופטת גינסבורג ידעה את משמעויות לכתה והבהירה את רצונותיה במילותיה האחרונות: "המשאלה הגדולה ביותר שלי היא שלא יחליפו אותי עד שייכנס לתפקידו נשיא חדש", מסרה לנכדתה.
- רות ביידר גינסבורג והדמיון הישראלי
- שופטת בית המשפט העליון בארה"ב רות ביידר גינסבורג הלכה לעולמה בגיל 87
- זכויות אדם, סוף הדרך?
זו אינה בקשה מובנת מאליה. בידי הנשיא החובה והזכות לבחור את המועמדים לכהונה בבית המשפט העליון, לא משנה איזו דמות איקונית מבקשת אחרת. אך היא לא הושמעה בוואקום. עוד לפני שנבחר טראמפ, גינסבורג ציינה כי היא חוששת מהשפעתו על המערכת המשפטית. "אני לא יכולה לדמיין איך תיראה המדינה עם דונלד טראמפ כנשיא", אמרה ב־2016, "עבור המדינה זה יכול להימשך ארבע שנים. עבור בית המשפט — אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה".
התרסקות כלכלית חריפה
בימים כתיקונם, המושב היתום שהותירה היה הופך לבחירות עצמם. אך אלו אינם ימים רגילים. המשברים שפקדו את ארה"ב בעת האחרונה יכלו, כל אחד בנפרד, למלא את ספרי ההסטוריה. מגפה עולמית שגבתה את חייהם של 200 אלף אמריקאים, התרסקות כלכלית חריפה יותר מהשפל הגדול, אבטלה המונית, תנועות מחאה שלא נראו כמותן מאז התנועה לזכויות האזרח ובחירות לנשיאות סביב אחת הדמויות המפלגות בתולדות ארה"ב. צבר המשברים דחף לראש סדר היום נושאים הרבה יותר גשמיים: בריאות הציבור ואי־השוויון הכלכלי שעליהם עומד טראמפ למשאל עם. מותה של גינסבורג לא משכיח נושאים אלו, אך מעניק לאסטרטגים ופרשנים הזדמנות לחזור ולהתדיין בפוליטיקה בגרסתה הגולמית והמרתיעה ביותר: זהות השופט המחליף, כוחו של בית המשפט וצביעות נבחרי הציבור.
בפברואר 2016, כשנותרה כמעט שנה לסיומה של הקדנציה השנייה של הנשיא אובמה, קבע מנהיג הרוב בסנאט מיטש מקונל כי "אין למלא את המשרה הפנויה בבית המשפט העליון עד שיש לנו נשיא חדש". והנה כעת, אותו מקונל לא המתין אפילו 24 שעות לאחר פטירתה של גינסבורג כדי להודיע כי ידאג להביא למינוי מהיר של שופט שמרני. אם יצליח, טראמפ, שהתחייב להכריז על מועמדת בסוף השבוע, עלול להשיג רוב שמרני של 6־3 בביהמ"ש העליון לפני תום כהונתו הראשונה.
כעת, הדמוקרטים כלואים במשבר נוסף שיצרו הרפובליקאים, כזה שמשרת היטב את הקמפיין של טראמפ שספג מהלומה קשה בעקבות הטיפול הלקוי בקורונה. לא משנה אם המפלגה הדמוקרטית תתנגד לניסיון למנות שופט מתוך אמונה שהדבר לא ראוי בעיתוי זה, או שתתנגד רק מסיבות של צביעות פוליטית, היא חייבת להתייחס לנושא, שכן ההשלכות העתידיות גדולות מכדי שתתעלם.
העליון פרו־עסקים
החשיבות במינוי שופטים מכרעת. בתי המשפט מעצבים את החברה האמריקאית יותר מכל נשיא, לא משנה מאיזה צד במפה הפוליטית. אלו היו הערכאות המשפטיות שאסרו למנוע מנשים גישה להפלה, אסרו על אפליה במקומות עבודה, בנתינת שירות או בצבא (רבות מפסיקות אלו נעשו בניצוחה של גינסבורג) והיה זה בית המשפט העליון שעיגן את זכותם של חברי קהילת הלהטב"ק להינשא, גם אם אוהבים לשייך זאת לאובמה. בנושאים כלכליים העניין דווקא שונה. מחקר מצוטט מ־2013 מצא כי בשנים האחרונות בית המשפט העליון היה יותר פרו־עסקים מכל הרכב שופטים מאז מלחמת העולם השנייה, עם 61% מהפסיקות לטובת העסקים. גינסבורג השתייכה לצד המתון עם סטטיסטיקת הצבעות מעט יותר ליברלית מיתר השופטים.
המאבק על מינויים בבתי המשפט הפך למשימת חייו של מקונל, שבתקופת כהונתו של טראמפ מינה, בקצב חסר תקדים, שני שופטים לביהמ"ש העליון ו־194 שופטים בערכאות נמוכות יותר.
טראמפ התגייס למשימה בנחישות ולא במקרה. מינוי שופטים שמרנים היה בגדר הבטחת בחירות שלו לאוונגליסטים, שמנסים זה שנים לבטל את הפסיקה המכוננת רו נגד ווייד מ־1973, שעיגנה את זכותה של אישה להפיל. הצלחת טראמפ בתחום כה גדולה, עד כי אותה קהילה התעלמה מעובדת היותו גרוש סדרתי שניהל רומנים מתוקשרים מחוץ לנישואים — רחוק שנות אור מדימוי איש המשפחה הנוצרי.
גם הציבור האמריקאי שפעיל פוליטית מכיר בחשיבותה של זירת מאבק זו. שעה אחרי מותה של גינסבורג, בשבת בבוקר, העבירו תורמים דמוקרטים יותר מ־6.2 מיליון דולר לקמפיין ועד הערב הסתכמו התרומות ב־71 מיליון דולר. הגיוס שבר את השיא היומי לתרומות של 48 מיליון דולר, שנקבע באוגוסט אחרי שנודע על בחירתה של קמלה האריס כמועמדת הדמוקרטית לסגנית נשיא.
אך למרות התחושות העזות שנושא זה מציף סמוך לבחירות, הוא פחות מסעיר את האמריקאי הממוצע. זה שילדיו תקועים בבית בעוד משרתו וביטוח הבריאות שלו בסכנה. בינתיים, מעבר לפינה אורבת עונת השפעת, שתכה במערכת הבריאות החבולה ותחזיר את הדיון למה שחשוב לציבור היום יותר מכל - החיים עצמם.