נס ציונה - עיר עם לב של כפר ערבי

גבעות נס ציונה - עמדו בצומת דרכים היסטורי חשוב צילום: צפריר אביוב

תצלום אוויר גרמני מראשית המאה ה-20, רגע לפני שהפך למאוכלס ושוקק בהרבה צילום: ארכיון תצלומי אוויר בספריית יד אבנר, החוג לגאוגרפיה, אוניברסיטת ת״א

בביקור מקדים בארץ ראה לרר את החורבה שהותיר אחריו הטמפלר הגרמני, חזר לאודסה, רכש כלי עבודה ומשק, חבר לאשתו וארבעת ילדיו ויחד עלו ארצה להקים את ״נחלת ראובן״. שנים ספורות חלפו ולרר ומשפחתו הידרדרו לעוני מחפיר כאשר את רוב הונם השקיעו בשיקום הנחלה. מות בנם הצעיר ממלריה, הבדידות והמחסור במזון הובילו את לרר לפרסום קול קורא בחוצות יפו: ״הצטרפו למייסדי הקולוניע נחלת ראובן (ואדי אל חנין)!״. לרר מכר שטחים בעבור כסף מזומן.

אט אט החלו להצטרף למניין המייסדים עוד תושבים. אחד מהם היה מיכאל הלפרן, מקים מפלגת פועלי ציון ואיגוד הפועלים העברי הראשון בארץ עבור פועלי המושבות שהועסקו על ידי הברון רוטשילד. הלפרן רכש מלרר קרקעות במטרה להקים מושבת פועלים ומרכז פועלים ארצי, זאת מפאת מרכזיותה של ואדי אל חנין. תל אביב עוד לא הייתה אפילו רעיון באותם ימים, אולם שכונה חדשה בוואדי אל חנין זכתה לשם הזה בדיוק. כעשרים שנה קודם לשכונת אחוזת בית שלימים תקרא תל אביב, זו שאנו מכירים כיום. למושבה נתן הלפרן את השם נס ציונה. ברבות הזמן ולא בלי עימותים וחיכוכים פנימיים, התאחדו להן המושבות ואדי חנין ונס ציונה יחד עם שכונת תל אביב בסיוע חברת ״גאולה״ שרכשה את האדמות שהפרידו בין השכונות הכפריות. וממי נרכשה הקרקע? 

נס ציונה הייתה המושבה היחידה באזור שהעסיקה פלסטינים בפרדסיה צילום: ארכיון תצלומי אוויר בספריית יד אבנר, החוג לגאוגרפיה, אוניברסיטת ת״א

למרות הנרטיב הציוני הנהוג על העלייה הראשונה והמושבות - נרטיב השממה, חיטוטי ארכיון מספרים סיפור מורכב יותר. בין ראשון לציון לנס ציונה התקיימו מספר כפרים פלסטיניים של פרדסנים ובעלי מלאכה. הגדול באזור נשא את שם העמק - ואדי חנין - ונמצא היכן שהיום נמצאת שכונת ״שיכון אזרחי״ בדרום נס ציונה. הכפר המשמעותי ביותר לסיפורנו הוא סרפנד אל ח׳רב, שנמצא בשכונת יד אליעזר העכשווית בצפונה של העיר.

חלק מהעתיקות שנמצאו במקום על ידי הארכיאולוג אמיר גורלנזני מתוך כתב העת ״עתיקות״ מתוך מאמרו של אמיר גורזלני בכרך ד׳ שנת 2004 תשס״ד

האימפרייה הביזנטית הלא היא אחותה המזרחית של האימפרייה הרומית וגם זו ששרדה זמן רב יותר, הותירה שרידים במקום מהמאה ה-7 ואילו השרידים האדריכליים - בעיקר בתי בד, קברים, ותעלות ניקוז - מתוארכים לתקופה הצלבנית וראשית התקופה המוסלמית - בין המאות ה-11 ל-12.

כמה מאות שנים קדימה - סרפנד אל ח׳רב נמצא ברישומים העוסמאניים עוד במפקד של 1596, אך לטענת היסטוריונים ומומחים נוספים, נחרב הכפר ויושב בשנית במאה ה-19 כפי שעולה ממפות התקופה.

בשלב הזה נס ציונה היא כבר מושבה די גדולה עם כאלפיים תושבים, כמו גם ראשון לציון, רחובות וגדרה - כולן תוססות ומושכות אליהן עוד ועוד יהודים. הכוחות הבריטים בארץ נקלעו לטנגו בין היהודים לערבים שכבר ידעו שני סבבי טרור עם מאורעות תרפ״א ומאורעות תרפ״ט.

ניתן לראות את מבנה הטגארט לאחר בנייתו צילום: ארכיון תצלומי אוויר בספריית יד אבנר, החוג לגאוגרפיה, אוניברסיטת ת״א

סר צ׳ארלס טגארט הגיע ארצה בשנת 1937 כיועץ בריטי מיוחד למלחמה בטרור לאחר שהמרד הערבי הגדול שהחל שנה קודם לכן גבה קורבנות רבים אצל הבריטים. המרד היה קריאת תיגר ישירה על הבריטים מצד התושבים הערבים כמו גם מאבק פנימי על הנהגת האוכלוסייה הערבית, וכמובן נגד היהודים שמלבד השביתה הגדולה סבלו גם מהתקפות טרור רצחניות. כעבור שנה הגיש טגארט דו״ח לשר המושבות ובו המלצותיו - הקמת גדר הצפון על מנת למנוע חדירת כוחות ערבים נוספים מסוריה ומלבנון, והקמתם של 60 מבצרים משטרתיים ברחבי הארץ שלימים נשאו את שמו - מצודות טגארט.

בניית מצודת הטגארט. 1940 צילום: ארכיון המדינה בתוך גופים מנדטוריים: מע״צ - ממשלת א״י

המצודות הוקמו על פי כמה מודלים: תחנת משטרה כפרית, תחנת משטרה כפרית עם מטה נפתי, מטה נפתי ראשי, תחנה עירונית ועמדת משטרה קדמית. אחת מהן הוקמה על הדרך הראשית שבין סרפנד אל ע׳מאר לוואדי חנין, בין ראשון לציון לנס ציונה - מצודת סרפנד אל ח׳ארב הבריטית.

מודלים שונים של תחנות המשטרה הבריטיות באדיבות ארכיון צה״ל ומערכת הבטחון - הארכיון לתולדות ״ההגנה״

בזמן שעבר מפרסום הדו״ח ועד שנחנכו התחנות הראשונות ב-1940 הספיק המרד הערבי להסתיים, מלחמת עולם שנייה פרצה והאזור כולו הפך לסוער בהרבה. הישוב היהודי הפך למעצמה כלכלית וצבאית שלא ניתן להתעלם ממנה. ב-1945 מנה הכפר למעלה מאלף תושבים, בית ספר אזורי גדול ובית ספר מקומי לבנות. במשך שנים, נס ציונה - בהיותה מושבה פרטית שאינה שייכת לברון רוטשילד - הייתה היחידה באזור שהעסיקה תושבים פלסטינים בפרדסיה, זאת על אף מספר לא מבוטל של דיווחים על רציחות יהודים.

רשמית, הכפר נכבש במלחמת תש״ח רק באמצע חודש מאי, אולם על פי ההיסטוריון הישראלי בני מוריס, הוא ננטש עוד ב-20 באפריל מפחד מפני הכוחות היהודים לאחר פרשת הטבח בדיר יאסין ב-9 באפריל. במסגרת מבצע נחשון. הוויכוח הציבורי בישוב היהודי על רצח נשים וילדים בדיר יאסין הגיע גם לפלסטינים הכפריים שהחליטו לנטוש את המקום במנוסתם. כך גם ואדי חנין הדרומי זכה לגורל דומה וננטש.

מתכנני מצודות הטגארט באדיבות ארכיון צה״ל ומערכת הבטחון - הארכיון לתולדות ״ההגנה״

מצודת הטגארט שימשה את הבריטים כנקודת התארגנות מקומית של המשטרה ואנשי המחתרות היהודיות מצאו עצמם יוצאים ונכנסים מתא המעצר במקום. לאחר מלחמת תש״ח ננטשה התחנה ונתפסה על ידי צה״ל. במשך עשרות שנים שימש המקום כבסיס של פיקוד העורף. כעת גם הוא ננטש, אבל בהרבה פחות דרמה.

שכונת יד אליעזר ורחוב מרגולין בצפון נס ציונה נבנו על חורבות הכפר סרפנד אל ח׳ארב, וישנם אפילו מספר בתים שעוד קיימים במקום, המסגד של ואדי חנין הפך לבית כנסת וביתו של שוקרי אל תאג׳י משמש עד היום כחלק מבית החולים לבריאות הנפש בנס ציונה. 

פריסת המצודות על פי נפות באדיבות ארכיון צה״ל ומערכת הבטחון - הארכיון לתולדות ״ההגנה״

כעת, משפינה צה״ל את המקום, הוא זוכה לעדנה מחודשת, מעט פחות מילטנטית, ועדיין - מבוצר. על פי התוכנית של עיריית נס ציונה, בצפון העיר ועד למצודת הטגארט תוקם שכונת מגורים חדשה, כאשר בגבולה יוקם מתחם של דיור מוגן, מסחר ומשרדים. בלב המתחם יעמוד תחת שימור מחמיר, מבצר הטגארט של סרפנד אל ח׳רב.

62 מבצרים מודרנסטיים בקווים נקיים נפרשו ברחבי הארץ. מורשת בריטית קולוניאלית הראויה לשימור? צילום: ארכיון המדינה בתוך גופים מנדטוריים: מע״צ - ממשלת א״י

מדובר במבצר עם שני צריחים וחרכי ירי צרים כשמטבע מטרתו הקודמת, החזית המשוריינת ביותר פונה אל הדרך. משרד האדריכלים V5 אשר אחראי על התכנון הכולל של המתחם ועל תכנון מבנה המשרדים, מבנה המרכז הסיעודי וכמו גם על תכנון הטגארט לצדו של האדריכל משה שפירא שאחראי על שימור המבנה, נדרשו למשימה.

האדריכלים בני אנקשטיין וטלי דראל סיפרו על התהליך כאתגר הטמון בעיקרו בהפיכתה של מצודה מבוצרת למרכז מסחרי שאמור להיות פתוח ומזמין. המבנה מורכב משלוש חזיתות מבוצרות כלפי חוץ שיוצרות חצר פנימית רחבה אשר נחצית במבנה ששימש במקור כמוסך ומן החזית הרביעית הפונה מזרחה ניצב מבנה נוסף ששימש כאורווה.

האתגר - להפוך מבצר למסחר צילום: משרד א. סטודיו הדמיות עבור מתכנני הטיגרט –V5 אדריכלים

מסעדות ובתי קפה למטה ומשרדים בקומה העליונה, באמצע חצר פנימית וארקדה מקסימה צילום: א. סטודיו הדמיות עבור וי 5 אדריכלים, שימור משה שפירא

הערכים האדריכליים-היסטוריים של המבצר ברורים - מדובר במבנה מודרני בתכנון אדריכלים בריטים של המחצית המאה ה-20 אשר קשור בהיסטוריה המקומית. אולם, מדובר בשאלה שתמיד עומדת בבסיס תהליך של כל פרויקט שימור - את מה משמרים ואת מה מוחקים. האם פאר היצירה הקולוניאלית-בריטית בדמות תחנות משטרה הוא הזכרון שנרצה לשמר? יתכן, אבל השאלה היא כיצד. העובדה שהמושבות היהודיות ניצחו כבר לפני 72 שנה איננה נתונה בוויכוח, אכן. ההיסטוריה נכתבת בידי מנצחים ולאחר מכן עוברת שימור מחמיר. אך האם יהיה מי שיזכור את הכפר סרפנד? ולו בשמו כפי ששימר הוא את שם הכפר העברי הקדום צריפין? אולי התצוגה בחלל המוזאלי תתייחס לשם שינוי להיסטוריה בכללותה?

הרי חרף נצחוננו, בראש ובראשונה על הבריטים במקרה הזה, מדובר גם במקום ששימש כלא שעברו בו גם לא מעט יהודים, מקום שנסו ממנו לא מעט פליטים, ומקום שבנקודה מסויימת בזמן, אי שם בשלהי המאה ה-19, היה נקודת מפגש נעימה בהרבה של מזרח ומערב שראתה את בני המקום כשותפים - ולא כשממה שיש להפריח.