חברות האופנה למדו משהו מהפוליטיקאים

במסדרונות חברת קסטרו מאושרים. העליהום על הפרסומת שלהם בהשתתפות הילדה עשה המון רעש וחלף ברוח (הילדה על הפרקט במכנסיים קצרים, נשענת לאחור). רעשים כאלו משאירים את קסטרו רגועים, אותם אנשים ונשים שהיו עלולים להטריד אותם בנוגע לזכויות העובדות שלהם נרגעו. חלפה הסערה בלי יותר מדי פגיעה.

קסטרו הצליחה להשאיר את הנשים השקופות שמייצרות עבורנו את הבגדים רחוק מהלב. אותן תופרות בבנגלדש במפעל ענק שזכויותיהן לא ידועות, אותן עובדות במטעי הכותנה בחום בהודו או בפקיסטן שאין להן אפילו שמות.

אילוסטרציה צילום: רויטרס

במסדרונות חברת פוקס גם כן יכולים להיות מאושרים. העליהום על הדיבידנדים של הראל ויזל שכחו. כמה פוסטים זועמים על הצורה הלא הוגנת שבה חולקו המענקים מהממשלה וכולנו התקדמנו. חלפה הסופה ללא פגיעה קשה. ויזל הצליח להשאיר את המקומות בהם הוא מייצר את הבגדים כלא ידועים. את המדיניות של ספקי המשנה שלו בעלטה.

פוקס וקסטרו לא מוערכות מספיק על תעשיית הספינים שלהן. מבחינתן כאשר הן מצליחות לגרור את השיח הציבורי לכל נושא שאינו דרישה לשקיפות בשרשראות האספקה שלהן, הן עשו את שלהן. השקיפות והתנאים לעובדות יעלו להן הרבה מאוד כסף, להחליף פרסומת קצת פחות. כל עוד הציבור מתעניין בנושאים אחרים ולא בצורה שבה נראה הייצור והיחס לעובדות שלהן (80% מעובדות בתעשיית האופנה הן נשים) הן חוסכות מיליונים.

פוקס וקסטרו כבר לא מייצרות בישראל וזו דרך מעולה להחביא דברים שהן לא רוצות שיהיו קרובים לציבור. בעולם המערבי, מאז 2013, אז קרה אסון בו התמוטט מפעל בבנגלדש על מעל אלף ומאה תופרות, חברות האופנה נדרשות על ידי הציבור לשקיפות בנוגע לשרשראות האספקה שלהן. בארץ? דממה דקה. חברות האופנה נהנות כיום מחוסר התעניינות, כמעט חסרת תקדים בעולם, ליחס שלהן לזכויות אדם ועובדים בקרבן ובקרב ספקי המשנה שלהן.

אם כבר יש עניין במידע מועט על הנשים שייצרו עבורנו את הבגדים? חקר מקיף באתרים שלהן לא מספק לך שום מידע על שרשראות האספקה שלהן. מידע על מדינות המקור של הכותנה? הצחקתם אותם, לא בטוח שהן יודעות בעצמן. אפילו בשיחה עם מנהלים בכירים בחברות הללו, לא קיבלנו שום מידע.

מסתמן שאין להם שום רצון לקחת אחריות על הדרך שבה החברות מייצרות את הבגדים שכולנו לובשים. כך שיחה לפני כחודש עם מנהל הייצור של פוקס הסתיימה באמירה ש"אנחנו עושים את המבדקים שלנו, ביי".

מגיפת הקורונה פגעה בצורה הקשה ביותר בספקים של חברות בינלאומית בעיקר בתחום האופנה אשר קיבלו הודעות ביטול הזמנות רבות. אותן הודעות דרדרו מאות אלפי תופרות לעוני קיצוני. כמו כן, לראשונה מאז שנת אלפיים יש סכנה לעלייה במספר הכולל של ילדים עובדים בעולם. עלייה שנגרמת בעקבות המשבר הכלכלי, ואיזו תעשייה ידועה בשכיחות של עבדות ילדים? תעשיית הכותנה. שום מידע שניתן להבין על המקור של הכותנה של הבגדים שלנו מעלה תהיות לגביי אותם מבדקים.

אבל יש מה לעשות וזה לא כל כך מסובך. אצלנו הכוח לגרום לכך שהסערה התקשורתית הבאה על רשתות האופנה בישראל תתמקד בשקיפות בשרשראות האספקה. הסערה הזאת חייבת להיות על הא'-ב' של פעילות החברות והיא הדרך שבה הן מייצרות את הבגדים שלהן, שלנו. דרישה לשקיפות בשרשראות האספקה תחשוף את הנשים השקופות שמייצרות עבורנו את הבגדים, את השמות שלהן, את התנאים שבהם הן חיות ואת זכויותיהן בעבודה. נושא הצילום של הילדה והדיבידנדים של ויזל אכן חשובים וקשים, אבל שינוי אמיתי בחברות האופנה צריך להתחיל מהדבר הבסיסי ביותר – היחס שלהן לעובדות בכל העולם.

רז פרוגל הוא רכז "סחר הוגן ישראל"