קיה סלטוס: הכביש–שטח החדש של קיה

בשוק הרכב הישראלי שוררת הגמוניה עתיקת יומין, כשיונדאי היא המכונית הנמכרת ביותר זה כמעט עשור. על המקום השני מתקוטטות יבואניות קיה וטויוטה, כאשר מעת לעת אחת מהן משתלטת על המקום השני ומותירה את המקום השלישי לחברתה. 

מבחינת שתי היבואניות מועבר תמיד אותו מסר, גם אם מדובר במסר מעט מזויף – הקרב על המקום השני אינו משנה, הרווחיות משנה. אלא שבין השתיים קיימים הבדלים תפיסתיים מהותיים. יבואנית טויוטה היא היחידה שמייבאת לארץ היצע נרחב של מכוניות יפניות, חלקן היברידיות. יבואנית קיה, לעומת זאת, חולקת את הבמה הקוריאנית עם יבואנית יונדאי. ועם זאת, לקיה יש נשק. מדובר ביצרנית שמבינה שהיא מהווה מעין "כינור שני" בהיררכיה הקוריאנית, ולכן משקיעה לא מעט בפיתוח דגמים שנמצאים תמיד על שפתן של נישות מיוחדות, החל בקיה XCEED וכלה בקיה סלטוס.

קיה סלטוס הוא רכב כביש־שטח, אך כזה שמיועד לשיווק בארה"ב ובקנדה ולא באירופה. השוק הישראלי פתוח כיום ליבוא של מכוניות המיועדות לצרכנים בארה"ב, ומבחינת יבואני הרכב מדובר באמצעי לגיטימי להגדלת הכנסות. ועם זאת, הטעם האירופי אינו כטעם האמריקאי. באירופה מעדיפים עידון, בארה"ב מעדיפים כבישים ארוכים. באירופה קיה הצליחה בשנים האחרונות להפוך לשחקנית לגיטימית, בארה"ב מדובר עדיין במידה מסוימת במותג שמתאמץ. כעת לסלטוס: מבחינת כל יבואן רכב בישראל, כל רכב כביש־שטח הוא סוג של בוננזה כי הישראלים רוצים כביש־שטח. הטעם הישראלי נע על הציר שבין אירופה לארה"ב, ועל פניו מדובר במתמודד לגיטימי.

קיה סלטוס צילום: עמית שעל

מחממים מושבים

במבט ראשון, קיה סלטוס בא לעשות רושם. זה מתחיל בחרטום, שללא ספק מיועד ללקוחות שמעדיפים להיראות. הגריל הקדמי תחום על ידי פלסטיק מחוספס, ומשום מה גם כזה שמחזיר את אור השמש. יחידות התאורה צרות ותחתיהן פנסים גדולים. מתחת לגריל הקדמי יש עוד גריל קדמי, לא ברור מדוע. החזית של הסלטוס מרשימה למי שאוהב דברים כאלה, אך עשויה להיראות מוגזמת למי שרוצה רכב כביש־שטח צנוע.

מבחינת ממדים, סלטוס מתברג היטב בלב הקטגוריה הפופולרית ביותר של רכבי הכביש־שטח המשפחתיים, אי שם לצד סיאט אטקה, ניסאן קשקאי ודומיהם. גם בסלטוס יש כל מה שצריך כדי להיראות יותר שטח ופחות כביש, לעתים בכמות מוגזמת. בסלטוס ברמת הגימור הבכירה יש מסילות מיוחדות לגג שאינן יכולות לשאת משקל בפועל, יש דיפון שחור לבתי הגלגלים ויש גם פס כרום סביב מסגרת החלון שמסתיים מאחור במשולש קטן מאחורי החלון. בישראל, מדינה שבה רכבי כביש־שטח עממיים נחשבו בשעתו לסמל סטטוס ואז הפכו להיות אפרוריים יותר מטויוטה קורולה בצבע אפור, מדובר בשינוי מעניין.

תא הנוסעים אינו שונה מזה שבדגמים רבים של קיה, אך ניתן להבחין בו בהתאמות לטעמם של לקוחות אמריקאים. למשל, יש בו חימום מושבים, יש בו גם בקרת ירידה במדרון, למקרה שבדרכו של סלטוס ייקלע מדרון מושלג. מעבר לכך, איכות החומרים של תא הנוסעים אינה הגבוהה בקטגוריה של רכבי הכביש־שטח. ועם זאת, סלטוס מאובזר היטב עם דגש על צרכים של מי שמורגל בנסיעות ארוכות. ברמת הגימור הבכירה יש בקרת אקלים יעילה מאוד, מסך מערכת המולטימדיה גדול מאוד אך לא מפריע לנהג וגם כולל תפריט בעברית. תנוחת הנהיגה טובה מאוד, והחלק האחורי, כלומר זה שבו יושבים הילדים, מרווח ויכול להכיל גם מבוגרים וכולל פתחי מזגן אחוריים וגם שקע מיוחד לטעינת סמארטפון.

תא המטען יכול להכיל כמה תיקים ואף יותר מכך. במפתיע, דווקא רמת הגימור הבכירה של סלטוס אינה כוללת פריט שהופך את חיי הנהג לקלים יותר בנסיעות ארוכות – בקרת שיוט אדפטיבית. סלטוס כן בולם בשעת חירום, יודע להסיט את ההגה הצידה ביעילות כשהרכב סוטה מנתיב הנסיעה, אך לא מסוגל לנסוע בשיירה תוך שמירת מרחק.

המנוע של סלטוס הוא מנוע מוכר של קיה: 2 ליטרים, טכנולוגיית אטקינסון שאמורה להפוך אותו ליעיל יותר. אך בעוד מתחרים רבים עוברים לתיבת הילוכים כפולת מצמדים, בחטיבות האמריקאיות של יצרני הרכב מעדיפים את מה שאמין, מוכח ונחשב לשיא הטכנולוגיה באירופה לפני חמש שנים: תיבת הילוכים רציפה. התיבה של סלטוס עובדת היטב. רק אם מאמצים את הרכב לרמות בלתי חברתיות בעליל, היא ממריאה לסיבובי מנוע גבוהים ורועשים. צריכת הדלק טובה – 12.1 ק”מ לליטר – מה שרוב רכבי הכביש־שטח לפני חמש שנים לא היו יכולים להשיג.

קיה סלטוס EX מבט מבפנים צילום: עמית שעל

על נוחות הנסיעה שווה להתעכב. מדובר ברכב שממחיש היטב את ההבדלים בין אירופה לארה”ב. באירופה יונדאי היא הרצינית, קיה היא השובבה. לכן המוצרים של קיה אירופה יחסית חדים. קיה סלטוס מיועד לנסיעות ארוכות. המתלים שלו יחסית רכים ולכן מסוגלים לספוג מהמורות באופן משכנע, גם בכביש מעלה עקרבים, גם בחלקים הגרועים מאוד של כביש הערבה ששרי תחבורה מבטיחים זה שנים לתקן. ועם זאת, דווקא בתחילת המהלך של המתלים יש סוג של נוקשות שמונעת מסלטוס להיות רך דווקא בשטחים עירוניים. מטבע הדברים, כיאה לרכב שמכויל על הצד הרך, כאשר סלטוס מאותגר במהירויות שלילת רישיון, אלה שבעליו כנראה לא ממש ינסו, הוא נוטה למחות.

בדרך ללהיט?

השורה התחתונה: כדי לשמר מקום ריאלי בשלישייה הפותחת של שוק הרכב הישראלי, יבואנית קיה צריכה לרקוד על כמה חתונות. לפני כמה שנים יבואנית קיה טרפה את כללי שוק הרכב הישראלי לאחר שהציגה את קיה ספורטאז' 1.6 — רכב כביש־שטח במחיר של מכונית משפחתית. הישראלים רצו כביש־שטח והסכימו להתפשר על אבזור וגם על כוח המנוע, כדי לשבת גבוה. שלא במפתיע, הספורטאז' הפך לרכב הנמכר בישראל. קיה ספורטאז' מיובא לישראל בהתאם לתקינה האירופית, אותם כללים אניני טעם שדורשים זיהום אוויר מופחת וטכנולוגיות מתקדמות ולכן מחירו בגרסאות הבנזין חצה את רף 160 אלף השקלים.

באולם התצוגה של קיה ממתין גם קיה XCEED, רכב כביש־שטח מרשים במחיר של 140 אלף שקל, כולל מנוע טורבו מתקדם, התנהגות כביש מושחזת ומראה כובש. מכירותיו של XCEED לא מטרידות את מתחריה של יבואנית קיה, דווקא בגלל שמדובר ברכב שמיועד ללקוחות שהם יותר אניני טעם, לקוחות שמחפשים התנהגות כביש מושחזת וטכנולוגיה מתקדמת. מה שמשאיר אותנו עם אותם לקוחות שהפכו את ספורטאז' 1.6 ללהיט: לקוחות שלא עוברים על מפרט הרכב בזכוכית מגדלת ופשוט רוצים נראות, מרווח פנימי שופע ותנוחת ישיבה גבוהה. בהיבט זה, ליבואנית קיה יש ביד להיט.