"המדינה החזיקה ב־50 אלף תושבי טבריה כבני ערובה"

כשהציעו לך לכהן כיו"ר הוועדה הקרואה בטבריה, שהיה בה כאוס, איך הגבת?

"אני אמנם גר היום במרכז הארץ, בעלי (ביהודה ושומרון) אבל אני במקור ממושב דלתון בגליל, כילד וכנער בילתי בטבריה, ותמיד שאלתי את עצמי מתי אחזור לגור בצפון. כשהציעו לי את תפקיד, אמרתי שאם אני לא חוזר לגור בגליל, לפחות אהיה שותף למשימה לאומית”.

איזו עיר מצאת כשהגעת?

"עיר של 50 אלף תושבים, שחד משמעית לא מוכנה לשנת 2020, היא נתקעה אי שם בשנות ה־80. ההנהגה המקומית לא מספיק מקצועית, עוסקת בפוליטיקה קטנה והרבה אינטריגות בין אנשים. זאת לצד בעיית תקציב אמיתית וסדרי עדיפויות לקויים. העיר מוגדרת במעמד סוציואקונומי 4 והשכר הממוצע של התושבים הוא קצת יותר מ־6,000 שקל לחודש. היום טבריה צריכה לעבור לתפקד כמו סופרמרקט מתקדם ולא כמו מכולת”.  

מוני מעתוק צילום: אפי שריר

אבל אין באמת עיר שהניהול שלה מנותק מפולטיקה. חברי מועצה הם אנשים פוליטיים.

"הפוליטיקה חשובה, אבל צריך גם ניהול מקצועי. במצב תקין 80% מהעיסוק של רשות המקומית זה בניהול מקצועי ו־20% בפוליטיקה. בטבריה זה היה הפוך. היום המועצה פוזרה, ואת העיר מנהלים עובדי מדינה. אבל חוץ מהטבלאות והמספרים, בסוף צריך לדעת איך להשאיר עיר שיהיה לה ניהול מקצועי לאורך זמן. היתרון שאני היום זה שמנהל את העיר הוא בכך שאני מכיר את עבודת הממשלה, אני לא תלוי בחברי מועצה פוליטיים, החיסרון הוא שאני לא בא מטבריה".

אז איך מישהו שלא מכיר את העיר יודע מה התושבים צריכים?

"דרך התושבים. אני נפגש עם כל מי שרוצה ומוכן להיפגש אתי. אני גם שמח על כל ביקורת שיש, אני נפגש עם עובדי העירייה וגורמים עירוניים, וגם עם חברי המועצה לשעבר".

רון קובי, ראש העיר המודח, טען ששר הפנים אריה דרעי פעל להדחתו מטעמים פוליטיים.

“נכנסתי לתפקיד בינואר 2020, אחרי שרון קובי הודח. אין לי חלק ולא הייתי מעורב בכל התהליך שקדם לכך. הוא עתר על הדחתו ובג”ץ דחה את טענותיו”.

נפגשת אתו?

"לא. לצערי הוא לא רוצה להיפגש אתי. אני לא מכיר את קובי".

מה אתה חושב על זה שקובי הביא לטבריה אלפי אנשים בשבת והחיה את העיר?

“למיטב הבנתי הוא הביא אוטובוסים בשבת ובזה זה הסתכם. שום דבר בעיר לא השתנה מבחינת השבת. זה לא שאני פתאום מבצע אכיפה בשבת על עסקים פתוחים. הכל פה כרגיל. הבעיה פה היא שלא בוצעו השקעות ולא מומשו פרויקטים שהיו הופכים את העיר לאטרקטיבית להגיע אליה. בכלל כל העיסוק בשונות בתמהיל האוכלוסיה לא נכון. טבריה סובלת מהגירה שלילית אבל היא גדלה כי קצב הילודה גבוה. 20% מתושבי העיר הם חרדים, ובניגוד לטענות שנשמעות, אין לנו שום אג’נדה להגדיל את האוכלוסיה החרדית ל־40% או 50%. הקהילות בטבריה יודעות להסתדר, ואין שום סיבה למתח שהיה פה”.

“עיר עם ארבעה פקחים”

טבריה היא עיר עם פוטנציאל לא ממומש אבל מצבה לא משתנה.

"כשהגעתי לטבריה, מצאתי עיר שנמצאת בגירעון מצטבר של 80 מיליון שקל, וכבר כמה שנים מצויה בתוכנית הבראה שלא קידמה את העיר לשום מקום. חתמנו על תוכנית הבראה חדשה שתימשך עד סוף 2021. גיליתי מחלקות שלא קשורות למשימות שלהן: מחלקת חינוך למשל, עם עובדים שאין להם הכשרה פדגוגית. אין במחלקה בעל תפקיד שאחראי על חינוך לבעלי צרכים מיוחדים, אין בעל תפקיד לחינוך הקדם־יסודי או לחינוך למגזר החרדי. בעיר אין מחלקת שירות לתושב, ועל אכיפת חוקי העזר העירוניים אחראיים ארבעה פקחים בלבד, שעוסקים בעיקר באכיפת חניה. עבירות בנייה למשל הן משהו שלא נאכף בכלל בשנים האחרונות, הוספנו ארבעה נוספים. מחלקת ההנדסה גם בפער גדול מהצרכים של העיר. חלק מבעלי התפקידים הזזנו ועוד נזיז, וחלק מהמחלקות אנחנו מגדילים".

ספר על משהו שהתקשית להאמין שקורה?

"ראיתי שיש בעיה בניקיון הרחובות וכשבדקתי למה, נדהמתי לגלות שמנהל מחלקת התברואה מוגדר כעובד עירייה, אבל לא עובד בפועל בגלל סכסוך עם גורם עירוני אחר. למעשה, מזכירת המחלקה, היא זו שניהלה בפועל את מחלקת התברואה. פתרנו את המחלוקות הפרסונליות והחזרנו את מנהל המחלקה לעבודה. אמנם יש עדיין פערים בניקיון אבל המצב יותר טוב. אבל הדבר הכי אבסורדי שגיליתי הוא שפרויקטים שכבר אושרו והוקצה להם תקציב — פשוט לא קרו. המון תב"רים (תקציב בלי רגיל) אושרו אבל העירייה פשוט לא דרשה את הכסף ממשרדי הממשלה כדי שהם יבוצעו, או שהכסף כן נמצא ופשוט לא נעשה בו שימוש. ב־2012 למשל היתה החלטת ממשלה להשקיע 150 מיליון שקל בתיירות בעיר ושיפוץ הטיילת. 60 מיליון שקל כבר הוקצו אבל הוא מעולם לא בוצע".

נשמע שמדובר בניהול כושל של שנים.

"זה אכן ניהול קלוקל של שנים. רון קובי הוא לא האחראי הבלעדי למצב של טבריה בזמן שהיה ראש עיר. זה 10 ואפילו 15 שנים של ניהול לא תקין".

מנכ"ל משרד התיירות אמיר הלוי הסביר בעבר שכספים שהושקעו בעיר ירדו לטימיון, ולכן המשרד לא ישקיע יותר בעיר ולכן לא ישקיע בעיר אד שיוכח שהכסף מגיע ליעודו.

"ובינתיים 50 אלף תושבים היו בני ערובה. משרד התיירות השקיע עשרות מיליונים בערים אחרות כמו עכו, עם פחות תיירים מטבריה, שיש בה ענף שלם של תיירות צליינית שמגיעה רק אליה. נושא התיירות הוא הפיספוס הכי גדול של העיר. בינתיים אישרנו החלטת ממשלה חדשה להשקעה של 52 מיליון שקל בתיירות בעיר, מתוכם מיליון שקל לטובת הקמת יחידת תיירות בעיר ו־14 מיליון שקל לקיום אירועי תיירות".  

חוף טבריה צילום: ליאון מיניסטר, באדיבות דוברות והסברה עיריית טבריה

אתה מסכים שהממשלה הזניחה את טבריה, איפה היה משרד הפנים שאתה מגיע ממנו?

"לממשלה חד משמעית היה חלק במצב שבו טבריה מצויה. גם למשרד הפנים יש אחריות, והוא היה צריך להיות יותר מעורב במה שקורה בטבריה, אבל משרד הפנים הוא לא כל הממשלה, והתפקיד שלו נמצא בעיקר בבדיקות הכספיות: שאין גירעון ויש מינהל תקין. הכנרת למשל, היא נכס לאומי שאת עלויות הפיתוח שלה עיר כמו טבריה לא יכולה לשאת על כתפיה. איך ייתכן שעד היום אין תוכנית מתאר מפורטת שקובעת מה מותר ומה אסור להקים בחופי הכנרת? בגלל שאין תוכנית מפורטת, אי אפשר לטפל בעבירות בנייה שם. אני יכול לאסור על הקמת חניון סירות בכנרת, אבל אין לי פתרון מוסדר אחר. עיר שיושבת על השבר הסורי אפריקאי ונמצאת בסכנה לרעידת אדמה ונושא ההיתכנות הכלכלית לחיזוק בניינים בעיר לא טופל בה. אין עיר שדחוף לטפל בנושא המוכנות לרעידות אדמה כמו טבריה. עיר שחוגגת 2,000 שנה עם תיאטרון רומי מוזנח, ואתרי מורשת כמו אזור הסנהדרין וחצר היהודים מוסתרים בעשבייה. איפה המדינה היתה עד 2020? לשמחתי היום שר הפנים אריה דרעי החליט לקחת את טבריה כפרויקט ולהשקיע בה כספים ומשאבים".

“אנחנו עיר צהובה או אדומה?”

מה אתה עושה כדי לשנות את המצב?

"אנחנו מקדמים החלטת ממשלה חוצת משרדים כמו זו שהתקבלה לגבי נוף הגליל (נצרת עילית לשעבר), במסגרתה טבריה תוגדר כפרויקט לאומי ותקבל תקציבים מתאימים. טבריה היא עיר מחוז בגליל, והמדינה לא יכולה להתייחס אליה כמו כל עיר אחרת. המדינה צריכה להשקיע בטבריה ולגרום לאוכלוסיה לרצות להישאר בה. המטרה הראשונה היא לפתח את התיירות באמצעות השקעות מאסיביות. גם רשות מקרקעי ישראל מעוניינת לשווק רצועה המיועדת למלונאות בעיר. הדבר הנוסף הוא לטפל בנושא ההתחדשות העירונית, וכדי שפרויקטים כאלה יהיו כלכליים, זה יכול לקרות באמצעות קרקע משלימה במקום אחר, או בכך שהממשלה תכניס יד לכיס. עצרתי מכרזים של רמ"י שכבר היו באוויר לשיווק קרקע להקמת שכונת הרקפות שאמורה לכלול 300 יחידות דיור, כי הקרקע לא צמודה לטבריה, ויותר דחוף לטפל בשכונות הישנות של העיר מאשר להקים שכונות חדשות. לצד זאת אנחנו כן מעוניינים בקידום של צמודי קרקע בעיר, כדי להשאיר אוכלוסיה חזקה בטבריה ולמנוע הגירה שלילית. גם התעסוקה היא כלי לטיפול בהגירה השלילית, כאשר כל הניסיונות להביא תעסוקה לעיר לא הצליחו עד כה".

מה נראה בטווח הקרוב?

"חלק מכוח האדם משתנה, סמנכ"ל עיריית חולון בני אברהם נבחר לתפקיד מנהל כוח אדם, נבחרו גזברית חדשה ומבקר עירייה חדש. יש מכרזים בשלבים שונים לתפקידים כמו מנכ"ל חברה כלכלית, וסמנכ"ל שירות לתושב. שינויים והגדלה של כוח אדם יהיו גם במחלקות ההנדסה והחינוך שלא תואמות את הצורך האמיתי". הקורונה לא משבשת לכם את התוכניות?

"אנחנו עוד מתאוששים מזה שב־31 באוגוסט אנשים הלכו לישון בידיעה שלמחרת מתחילים בית ספר ובבוקר צריך היה לבשר להם שמערכת החינוך לא נפתחת. ההתנהלות של הממשלה בעניין הקוורנה לא הגיונית. עד היום אנחנו לא יודעים אם אנחנו עיר צהובה או אדומה. הבעיה פה היא בשכונה אחת וניתן לפתור את זה בסגירה שלה, כמו שעשו בירושלים. זו עיר שכל אמירה קטנה לגביה משתקת את התיירות ולכן הפגיעה בה לא מידתית".

עד מתי אתה מתכוון לכהן בתפקיד?

"הוועדה תכהן לפחות שלוש שנים ואני מאמין שבשנת 2023 יהיו פה בחירות יחד עם שאר הרשויות המקומיות".