אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי

השף קונדיטורית שלי בר־ניב

shelimaya באינסטגרם

מצרכים ל־12 עוגיות:

 225 גרם (כוס אחת) חמאה רכה

150 גרם (3/4 כוס) סוכר לבן

 100 גרם (חצי כוס) סוכר דמררה

 1 ביצה L

 280 גרם (שתי כוסות) קמח

 שליש כוס אבקת חלב

 כפית אבקת אפייה

 חצי כפית סודה לשתייה

 כפית מלח

 2 כפיות קינמון

 גביע (200 גרם) גבינת שמנת

מערבבים חמאה וסוכרים במיקסר עם וו גיטרה עד למרקם קרמי. מוסיפים ביצה ומגבירים למהירות גבוהה למשך 5 דקות.

מוסיפים קמח, אבקת חלב, מלח, אבקת אפייה וסודה לשתייה, ומערבבים עד שהבצק נהיה אחיד.

מחלקים את הבצק לשניים, חצי אחד מערבבים יחד עם הקינמון, ערבוב קצר עד לבצק אחיד. את החצי השני משאירים כפי שהוא.

לוקחים את שני כדורי הבצק (אחד עם קינמון ואחד ללא) ומחלקים כל אחד מהם ל־12 עיגולים שווים במשקל 35 גרם.

מחברים כל שני עיגולים (אחד עם קינמון ואחד ללא) לכדור אחד, משטחים אותו על כף היד ומניחים במרכזו כפית (כ־10 גרם) גבינת שמנת. סוגרים חזרה לכדור יפה, משטחים ומניחים במרווחים על

מגש עם נייר אפייה.

אופים בתנור שחומם מראש לחום של 175 מעלות למשך כ־8 דקות, עד שהשוליים משחימים.

רעות ברנע

עוגיות סינבונס של השף קונדיטורית שלי בר־ניב צילום: שלי בר־ניב

לקפוץ לטוקיו בלי לצאת מהבית

בימים שהשהמים סגורים, מציעה המעצבת והאמנית מירית וינשטוק, החיה ביפן מתנה מקורית שהיא גם חיבור בין המסורת היפנית לחיים המערביים ואפשרות לחוות משהו מיפן לעומק. היא אוצרת בקפידה קופסאות שכל אחת מהן מכילה 5-7 פריטים יפניים, “ביטוי לתשוקה והאהבה שיש לי למסורת ולתרבות היפנית", מסבירה וינשטוק בשיחה מטוקיו. הקופסאות כוללות עבודות קרמיקה מבתי מלאכה קטנים, בובות, מלחי אמבט ממרחצאות ביפן, וגם אובייקטים שאפשר להשתמש בהם לפי המסורת היפנית, כמו למשל, פורושיקי, בד שאפשר לארוז בו ספר או מתנה.

יש גם אופציה של קופסא לילדים (המותאמת לפי גיל), וקופסת מנוי עונתית שתכולתה נאספת לפי עונות השנה. 89 דולר (בתוספת משלוח מהיר). ולמי שירצה להרחיב את הדעת וינשטוק מקיימת סדרת הרצאות מרתקת בזום על תרבות ואמנות יפנית, “טוקיו כאן ועכשיו", לרבות המלצות על גלריות, אמנים ומלאכות עתיקות יומין.

עילית מינמר

קופסאות יפניות של מירית וינשטוק צילום: מירית וינשטוק

לרוץ בירושלים הקסומה של דויד גרוסמן

“ראיתי ציפור רבת יופי, הציפור ראתה אותי", שרה תמר הגיבורה של “מישהו לרוץ איתו”, בספרו היפהפה של דויד גרוסמן משנת 2000. זה ספר על אח ואחות, על ילד טוב ירושלים שהסתבך בסמים, על חברות, על כלבה אהובה, על ילדים שהם לבדם בעולם, ועל החיפוש אחרי מישהו לרוץ איתו — מישהו להעביר איתו את החיים.

הספר כבר עובד לסרט קולנוע, מקסים לא פחות, ועכשיו במלאת 20 שנה ליציאתו נוסף סיור בעקבותיו. הסיור יעבור בשמונה תחנות ברחבי העיר בהן כיכר ציון, כיכר החתולות וחצר סרגיי, ואפשר יהיה לשמוע הסברים בקולותיהם של דויד גרוסמן ונשיא המדינה, רובי ריבלין, ולצפות באיורים שיוצגו במקום.

שירי לב־ארי

להציץ לזרם התודעה של במאי גאון

השוט האחרון בסרט האחרון שביים אנדריי טרקובסקי מסתיים בכתובית "הסרט מוקדש לבני, אנדריושה, בתקווה ובאמונה". 34 שנה אחר כך, אנדריושה (אנדריי טרקובסקי הבן) כבר בן 50, קרוב לגיל שבו היה אביו כשהלך לעולמו ב־1986, והוא יצר סרט תיעודי על אביו, "אנדריי טרקובסקי, תפילה קולנועית", שזמין השבוע בפסטיבל דוקאביב אונליין. הסרט בנוי מהקלטות אודיו ארכיוניות של טרקובסקי, ועליהן ערוכים חומרים ויזואליים.

הצד הוויזואלי מופלא: אוצר נדיר שרובו נחשף לראשונה של הארכיון המשפחתי הפרטי - צילומי ילדות, ציורים, סטוריבורדים שהוא צייר לסרטיו, תסריטים עם הערות וקשקושים — הצצה לתוך מוחו של הבמאי. המלל בסרט מתסכל כי טרקובסקי סרב בתוקף לפענח את סרטיו ולכן הדיבור שלו עמום וחידתי אבל עבור מעריציו של הבמאי הענק הזה, וגם עבור אלה שרוצים לטעום לראשונה משהו מהנס הקולנועי שהשאיר אחריו במאי קומוניסט שביים סרטים רוויי אמונה ומיסטיקה, "תפילה קולנועית" הוא מבוא מוצלח.

יאיר רוה

טרקובסקי. אוצר נדיר צילום: Andrey Tarkovsky

לצאת למסע הרפתקאות מוטרף עם רותו מודן

רותו מודן הגדירה הרומן הגרפי החדש שלה “מנהרות" כסוג של ״׳אינדיאנה ג׳ונס׳ מקומי, שעוסק בצחוק בנושאים רציניים״, וסיפרה שההכנה כללה חודשים רבים של לימודי ארכיאולוגיה והיסטוריה. מודן היא מהקומיקסאיות הישראליות המשפיעות והנחשבות בעולם, היא איירה עשרות ספרים ומאחוריה שני רומנים גרפיים רבי מכר, שזכו בפרסים בינלאומיים ותורגמו ל-15 שפות. גם “מנהרות” ייצא בקרוב באנגלית, צרפתית, גרמנית וספרדית.

הגיבורה הנוכחית היא נילי ברושי, שבניסיון להשיב את כבודו האבוד של אביה הארכיאולוג הדמנטי, יוצאת למסע מוטרף ולא חוקי בעקבות אוצר אבוד מעבר לחומת ההפרדה, ובדרך היא מקבצת סביבה שלל טיפוסים צבעוניים. העולם שמודן מציירת הוא מופרך ואמין כאחד, עמוס בפרטים, איורים סוחפים ודיאלוגים שנונים. האירוניה והאבסורד שורים על כל סטריפ, והתוצאה היא ספר קולח שקשה להפסיק.

יונת נחמני

מתוך “מנהרות". אירוני וקולח

לרוץ בירושלים הקסומה של דוד גרוסמן

“ראיתי ציפור רבת יופי, הציפור ראתה אותי”, שרה תמר הגיבורה של “מישהו לרוץ איתו”, ומלווה את עצמה בגיטרה, בספרו היפהפה של דויד גרוסמן משנת 2000. זה ספר על אח ואחות, על ילד טוב ירושלים שהסתבך בסמים, על חברות, על כלבה אהובה, על ילדים שהם לבדם בעולם, ועל החיפוש אחרי מישהו לרוץ איתו – מישהו להעביר איתו את החיים. הספר כבר עובד לסרט קולנוע, מקסים לא פחות, ועכשיו נוסף סיור בעקבותיו. לאחרונה סיורים בעקבות ספרים וסופרים נעשו פופולריים מאוד ובצדק, כי הספרות מעניקה נפח למקומות שנראים כמו סתם עוד מקומות, אבל הם לא.

אז במלאת 20 שנה לספר, יושק ביום שני (7.9) סיור קולי ותערוכת איורים ברחובות ירושלים, ביוזמת המחלקה לאמנות חזותית בעיריה והאמנית ליאורה וייז. הסיור והתערוכה יוצבו בשמונה תחנות ברחבי ירושלים, ואפשר יהיה לשמוע הסברים בקולותיהם של דויד גרוסמן, נשיא המדינה, ראש העיר ירושלים ותלמידי בית הספר הניסויי בעיר. ואלה התחנות: כיכר ציון, מדרחוב בן יהודה, טליתא קומי, גן התות, שכונת אבן ישראל, כיכר החתולות, חצר סרגיי, ליפתא.

שירי לב־ארי