ליגת ה-NBA מציגה: מסר גדול של מנהיגות
שחקני ליגת הכדורסל יחזרו הלילה לפעילות, לאחר ששבתו במחאה על הירי בג'ייקוב בלייק; הקומישינר אדם סילבר הצליח לגשר בין האינטרסים הכלכליים, תוך שיתוף פעולה בין הבעלים לשחקנים
שביתת המחאה של שחקני ה-NBA הסתיימה, והם יחזרו לפעילות ולמשחקי פלייאוף הלילה.
מילווקי באקס, הראשונה שהחרימה צילום: איי אף פי
אדם סילבר צילום: אי.אף.פי
לברון ג'יימס צילום: איי פי
קראו עוד בכלכליסט:
- בניגוד לשחקני ה-NBA: לכדורגלנים הישראלים אין אג'נדה חברתית או ספורטיבית
- שחקני ה-NBA החליטו על חידוש העונה
- הירי בג'ייקוב בלייק: לפעמים החגיגה נגמרת ורק אז המחאה מתחילה
הליגה והשחקנים הסכימו להקים "קואליציה לצדק חברתי" עם נציגים של שחקנים, מאמנים ובעלים. הקואליציה הזו תטפל בנושאים הקשורים בנושאי המחאה ובין השאר תדון בהגברת הפעילות החברתית של הליגה, רישום לבחירות וקידום רפורמות במשטרה ובנושאי צדק חברתי.
הליגה והשחקנים הסכימו גם שכל ארנה של קבוצה תעבוד עם הרשויות המקומיות כדי להפוכה לקלפי בטוח ומוגן מקורונה. ולבסוף הליגה תעבוד עם השחקנים ורשת השותפים מסחרים כדי לייצר זמני פרסום בכל משחק פלייאוף לפרסומות למען צדק חברתי, הגדלת אחוז הצבעה והעלאת מודעות לכך שיש גורמים שמנסים למנוע משחורים להצביע.
אלו צעדים שמתווספים ל-300 מיליון דולר שהקבוצות הסכימו לתרום לעמותות לקידום קהילתי וכלכלי של שחורים בארה"ב.
מילווקי באקס, הראשונה שהחרימה צילום: איי אף פי "המחויבויות הללו הן המשך של שיתוף פעולה בן חודשים שמטרתו לספק אווירה בטוחה מקוביד-19 ולהפוך את הליגה לפלטפורמה לקידום שינוי חברתי" מסרו אדם סילבר, קומישינר ה-NBA ומישל רוברטס, יו"ר איגוד השחקנים.
לפי הדיווחים, היו לא מעט חילוקי דעות בין השחקנים ביום רביעי - כאשר שחקני מילווקי באקס החליטו לא להופיע למשחק מול אורלנדו. אחרי דיון סוער ברביעי נציגי הקבוצות שנותרו בפלייאוף החליטו לדון בנושאים ביום חמישי והגיעו עם רשימת דרישות לליגה. שחקנים כגון לברון ג'יימס וכריס פול ניהלו את הדיונים עם הליגה ובעלי הקבוצות וההודעה המשותפת של הליגה והשחקנים היא ממש דוגמה ומופת עבור ליגות וגופים אחרים.
אדם סילבר טען בעבר שהוא "מחבק את המחאה", תומך בה ורוצה להיות חלק מהתיקונים שהמחאה דורשת. כקומישינר הוא הוביל לשינוי תפיסה מרשים אצל בעלי הקבוצות מצד אחד אבל גם של השחקנים, שמבינים את ההשלכות הכלכליות של כל צעד וצעד שלהם.
אדם סילבר צילום: אי.אף.פי ידוע שבטווח הקצר הליגה תפסיד הרבה מאוד כסף השנה ואולי גם בשנים הבאות. במצב כזה הקומישינרים בדרך כלל מאבדים את הלגיטימיות שלהם - אבל לא אצל אדם סילבר, שפעולות שלו הובילו לצמיחה משמעותית בהכנסות ובשווי הקבוצות הליגה בשנים האחרונות. יש לו מנדט עצום מהבעלים להמשיך בתפקידו. מצד שני, סילבר מודע לחלוטין שהליגה ועתידה תלויים בשחקנים. הוא מצליח לגשר בין האינטרסים הכלכליים בצורה מרשימה תוך כדי שיתוף פעולה עם מנהיגים בקרב הבעלים (מייקל ג'ורדן וסטיב באלמר לדוגמה) ובקרב השחקנים.
"הבועה באורלנדו" עולה לליגה כ-150 מיליון דולר, שנועדו לצמצם הפסדים מצד אחד ומצד שני לשים את הליגה "בצד הנכון של ההיסטוריה" מבחינת העלאת מודעות לנושאים כגון אלימות משטרתית.
המחאה של השחקנים והשביתה ממש חיזקו את שיתוף הפעולה בין הליגה לשחקנים.
יש כאן מסר גדול על מנהיגות.
לברון ג'יימס צילום: איי פי מחאות הן השלטון
בוא נחזור לסוף שנות השמונים של המאה ה-20. גל מחאות שטף את המדינות תחת השלטון הקומוניסטי של ברית המועצות. ממזרח גרמניה, דרך פולין ועד מוסקבה - אנשים יצאו לרחובות ודרשו שינויים. זה הוביל להתפרקות של ברית המועצות.
ברית המועצות לא התפרקה כי נגמר לה הכסף שיממן חיילים ושוטרים שידכאו הפגנות. ברית המועצות התפרקה כי השלטון הקומוניסטי איבד את הלגיטימיות שלו בעיני האזרחים. הם לא הקשיבו למחאות, הם ניסו לדכא אותן בשלל צורות (אלימות, שירותי ביון, מניפולציות תקשורתיות, פרופוגנדה וכו') ולבסוף לא הצליחו למנוע את הקריסה מבפנים.
במערב, לעומת זאת, גלי מחאות הובילו, בדרך כלל, לשינויים מרחקי לכת בכלכלה, בחברה ובשלטון - והדמוקרטיה, השיטה, נותרה חזקה.
חוסן של שלטון אינו ההתעקשות של השליטים להישאר בעמדתם. בדיוק ההפך. חוסן של שלטון קשור, קודם כל, ליכולת שלו לספוג ביקורת ולשנות דרכיו בהתאם לדרישות לגיטימיות של העם. שלטון שאינו גמיש וחכם מספיק, הוא שלטון שיאבד את הלגיטימיות שלו ולבסוף יעלם.
בקיצור, אדם סילבר שוב מוכיח את יכולת ההנהגה שלו. ונראה שהוא מבין איך מנהיג מודרני מתנהל טוב יותר מאשר מנהיגים של מדינות דמוקרטיות מתקדמות, כביכול.
