עתירות שלהי הקיץ

 מוגש מטעם DUN'S 100

"עד סוף הקיץ

אדע את התשובה

את פשר הקולות אלמד,

את כל החלומות

אפתור את הפחדים

בסוף הקיץ שוב אשב בין ידידים"

("עד סוף הקיץ"-אהוד מנור)

האמנם? האמנם על ילד קטין, שנעקר מסביבתו המוכרת- מקום מגוריו, המוסד החינוכי בו הוא לומד- להמתין עד סוף הקיץ כדי לדעת את התשובה לשאלה היכן יפתח את שנת הלימודים הבאה?

מידי שנה, בשלהי הקיץ, מתגברות התביעות המשפטיות בבתי-המשפט לענייני משפחה בסוגיות של העתקת מקום מגורים ושינוי מסגרות החינוך של קטינים.

לדאבון, לא פעם, לאחר יצירת עובדות בשטח באמצעות מעבר שנעשה על ידי הורה אחד ואף הוגדר בפסיקה "כמעשה העשוי", נדחקת, הלכה למעשה, בחינת טובת הקטין במעבר זה מפני זכויות אחרות.

הדברים מקבלים משנה תוקף בעיקר במקרים בהם מצליח ההורה לנצל לטובתו את מעבר המגורים שנעשה ללא היתר ובאופן חד צדדי וכופה הליך משפטי "צר" ו"רזה" עד מאד. זאת, הן בשל העיתוי (ערב פתיחת שנת הלימודים הבאה) והן בשל ההשלכות שיצור תיקונו של המעשה העשוי.

"עתירות שלהי הקיץ", המוגשות לאחר המעשה העשוי, נפתחות בדרך כלל ב"דקה התשעים", לקראת פתיחת שנת הלימודים ובתקופת פגרת הקיץ של בתי-המשפט. עתירות אלו, אינן מאפשרות לבחון את טובת הקטין בבחינת עומק על ידי אנשי מקצוע. וכך, במקום לדון בהתרת המעבר של ההורה והקטין ודרכי השפעתו על הקטין ועל הקשר עם כל אחד מההורים, מתמקד הדיון בזכויות אחרות. כפועל יוצא מן האמור, לעיתים סוגיות הקשורות למשמורת והסדרי שהייה, מוכרעות בהתבסס על הנחת המוצא לפיה המעבר הינו מעשה עשוי.

חמור מכך, לא פעם דווקא מתוך אותו שיקול של טובת הילד וכדי למנוע סערה נוספת בחייו או פגיעה בערכי יציבות ושלווה, נוטה מערכת המשפט לתת לגיטימציה להשארת המצב החדש על כנו. הכרעה שכזו מונעת מהתפיסה לפיה מידת העוול בתיקונו של המעשה העשוי גוברת על העוול בהחזרת המצב לקדמותו.

יוזכר, כי עיקרון "טובת הילד" נקבע- ובצדק- כעקרון מנחה להכרעה בסכסוך בין בני זוג, הנסוב על מעמדו של קטין. הדין הישראלי רואה את שני ההורים שווים בזכויותיהם ובחובותיהם כלפי קטינים ושם את ערך "טובת הילד" מעל לזכויות ההורים. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע, כי כל החלטה בעניין צרכי הקטינים ובכלל זה חינוכם צריכה להתקבל על ידי שני ההורים כאחד, גם לאחר פרידתם. מקום שלא יצליחו ההורים להגיע להסכמה, יוכרע העניין ע"י בית המשפט, שישקול את טובת הקטין.

עו"ד לימור חלימי

מעבר מגורים של הורה משמורן לעיר אחרת משליך מטבעם של דברים באופן ישיר על המשך הקשר של ההורה האחר עם הקטינים. ברב המקרים, מתיר בית המשפט את המעבר רק לאחר בחינת אנשי מקצוע את טובת הקטינים ודרכי שימור הקשר האופטימליים עם שני הצדדים. הצורך האישי של ההורים הגרושים בשיקום חייהם וזכותם לנהל חייהם כרצונם לא נשללים חלילה, אלא שכפופים הם לטובת הקטין והכל בבחינות עומק ולא אגב גחמה של מי מהצדדים.

לצערי, ממקרים לא מעטים שהגיעו למשרדנו עולה המסקנה, כי הורה שבוחר לקבוע עובדות בשטח, בניגוד לחוק, ועובר עם הקטין ללא יידוע הצד השני או בניגוד לעמדת הצד השני, ערב פתיחת שנת הלימודים, זוכה לעיתים, הלכה למעשה, ל"נקודות זכות"; המעשה העשוי, חרף אופיו המניפולטיבי וחסר תום הלב, כובל לעיתים את בית המשפט ולעתים אף מקבל ממנו חיזוק.

לדאבון, מערכת המשפט הישראלית טרם טיפלה בקו אחיד בכשל המעשה העשוי ובחוסר ההגנה הנגרם בגינו להורה השני. בעיקר במקרים בהם ההורה שביצע את "המעשה העשוי" מפנים את העקרון וכבר בתכנון המעשה מעצב אותו כך שטובת הילד תקבע על בסיס השלמה עם המעשה העשוי.

על בית המשפט לתת את הדעת האם אין כאן תמריץ מסוכן לכפייה לא הגונה של רצונו של הורה אחד על רעהו, תוך שימוש ציני בתמיכת בית-המשפט.

תכלית החקיקה, השואפת לשיתוף באחריות ההורית, יוצאת מנקודת הנחה כי זכות הקטין ליהנות משני הוריו הינה עיקרון חשוב לגידולו של הקטין. הפרת זכות זו עלולה אף לפגום בהתפתחותו התקינה של הקטין.

לאור כל האמור, לדידי, על בתי-המשפט לענייני משפחה למנוע את "שיטת המעשה העשוי", בין בדרך של הטלת סנקציות על ההורה המבקש לכפות את רצונו בדרך של הצבת עובדות בשטח ובין בדרך של דחיית ההכרעה השיפוטית בסוגייה עד לשנת הלימודים הבאה ודחיית המעבר או השינוי המבוקש על ידי מי מההורים. בדרך זו תמנענה הכרעות מהירות ואף חפוזות ולעתים, הכרעות שניתנות ללא שמונחים די נתונים בפני המערכת המשפטית והצדדים עצמם (בשל היעדר זמן מספיק לעריכת תסקירי סעד, היעדר זמן לקיים ישיבת הוכחות במידת הצורך, היעדר זמן למנות מומחים וכיו"ב).

מאת עו"ד לימור חלימי, לימור חלימי, משרד עו"ד