גל של סטארטאפים נכנסים לנאסד"ק בדלת האחורית

כאלו הם הימים בהם אנו חיים. בזמן שמגפה עולמית משתוללת, ועוד ועוד חברות טכנולוגיה מודיעות על יציאה להנפקה, צריך לשים לב גם באיזו סוג של הנפקה החברות האלו יוצאות בהמוניהן. פעם היה זה רק ברור שמדובר על הנפקת מניות ראשוניות (IPO), השיטה המסורתית והבריאה שמחייבת את החברה המנפיקה לעבור שורה של מבחני לחץ, כשירות ועיניים בוחנות. בשנים האחרונות, עם התאבון הבלתי נגמר של משקיעים להשקעות, חברות טכנולוגיה יכולות להרשות לעצמן להיות הרבה יותר יצירתיות.

הנפקות בהייטק צילום: shutterstock

אולי המבשרת לכל זאת הייתה ספוטיפיי, חברת הזרמת שירותי המוזיקה, שבחרה להיכנס לשוק האמריקאי באמצעות הנפקת מניות ישירה. אחריה עשתה כמוה גם סלאק, חברת ניהול המשרדי, ובקרוב צפויה לעשות זאת גם פלנטייר, חברת כריית המידע של פיטר ת'יל. כשנכנסים לשוק בצורה הזו מקפצצים מעל שתי משוכות עיקריות: אי וודאות לגבי שווי השוק שהחברה תקבל בעת ההנפקה וחיתוך עלויות החיתום. זה נכון בעיקר לחברות שלא רוצות להציע את המניות שלהן בהנחה עמוקה רק כדי להצליח להיכנס לשוק שאולי חושש מהמודל העסקי שלה, וגם חוסך מהן לדלל את בעלי המניות הקיימים. השיטה הזו, מאידך, היא לא כוללת גיוס הון והחברה עצמה לא עוברת אינקוויזיציה לגבי עסקיה לפני הרישום לבורסה.

הנפקת ספוטיפיי בבורסה צילום: הלומברג

עכשיו אנחנו מקבלים שיטה נוספת, שהיסטורית קיימת כבר משלהי שנות השמונים - SPAC. או Special Purpose Acquisition Companies. מדובר על חברות שמכונות "צ'ק פתוח" שכל תכליתן הוא להירשם לבורסה מבלי שום פעילות עסקית שדורשת בדיקה עמוקה, לגייס כסף ממשקיעים ציבוריים ופרטיים ואיתו לרכוש חברה אחרת. החברה מתמזגת אל תוך חברת הספאק וככה מקבלת דרך אחורית לבורסה מבלי שום בדיקת נאותות ציבורית וגם את ההון שגייסה חברת הספאק מהמשקיעים. כשרק התחילו להשתמש בהן, הן היו כלי פופולארי להונאת משקיעים ואחרי שרשות ני"ע האמריקאית הסדירה את התחום ב-1992 הוא רוקן כמעט לחלוטין.

אבל הנה בחודשים האחרונים חברות הטכנולוגיה מחזירות את שוק הנפקות זה חזרה לגדולתו. במהלך 2019 החברות הללו, שפעם היו שם נרדף להונאה, רשמו שיא גיוסים של 13.6 מיליארד דולר בארה"ב — 16% יותר משיא כל הזמנים שנקבע הרחק ב־2007, קצת לפני המשבר הפיננסי העולמי ובאמצעות 59 הנפקות שונות. נכון לכתיבת שורות אלו גייסו בשיטה זו ב-2020 כבר 31.3 מיליארד דולר באמצעות 70 הנפקות שונות.

חברת הטכנולוגיה שהחזירה את הדבר לאופנה היא חברת תיירות החלל של ריצ'רד ברנסון, שהפכה ציבורית באמצעות מכירת 49% ממניותיה לספאק Hedosophia ומיד החלה להיסחר בשווי 2.4 מיליארד דולר. קאנו לענייננו היא חברת הרכבים החשמליים הרביעית שנכנסת לנאסד"ק באמצעות ספאק רק בחודשיים האחרונים. לפניה היוי Fisker שהרישום העניק לה שווי של 2.6 מיליארד דולר; Nikola, שהרישום העניק לה שווי של 15 מיליארד דולר למרות שחברת המשאיות החשמליות לא מייצרת עדיין רכבים באופן מסחרי, ו-Lordstown Motors שגייסה 675 מיליון דולר באמצעות ספאק ולפי שווי של 1.6 מיליארד דולר, כולן, בלי בושה, משתמשות בראלי חסר המעצורים של טאסלה שזינקה בחצי השנה האחרונה ב-470% לשווי שוק של כמעט 400 מיליארד דולר.  

נאסד"ק בניו יורק צילום: בלומברג

מלבד הרכבים החשמליים אפשר למצוא עוד שורת חברות שנרשמו לבורסה דרך ספאק רק הקיץ ועל רגלי המגיפה העולמית. לומניר, שמייצרת טכנולוגיה לנהיגה אוטונומית, הנפיקה כך השבוע, MultiPlan, חברת הטלאמד גייסה כך בחודש שעבר לפי שווי של 11 מיליארד דולר. Porch, מיזם טכנולוגיות הנדל"ן לשיפוץ בתים הקטן מסיאטל גייס כך בסוף יולי 172 מיליון דולר ולפי שווי של 523 מיליון דולר. הכל באמצעות חברות "חלולות" שמספקות דלת אחורית לשווקים ציבוריים עבור חברות שיתקשו להשלים הנפקה ציבורית מסורתית. אגב, היסטורית, מרבית חברות שנכנסות לבורסה בשיטה זו, נסחרות מתחת למחיר ההנפקה שלהן.

כמובן שהחגיגה הזו, שכוללת מאות מיליוני דולרים שנשפכים לכל עבר לא נעלמת מעיניהם של וותיקי השוק. יותר ויותר שחקנים גדולים ומשמעותיים נמשכים אל החברות הריקות הללו. בנקי ההשקעות הפכו למממנים מרכזיים בהנפקות החלולות, בהם גולדמן זאקס, קרדיט סוויס, סיטיגרופ ודויטשה בנק. ומתעשרי עמק הסיליקון התחילו להקים ולגייס בעצם הון אל תוך חברות ספאק, כדי לאפשר להם להשקיע בפראות כמו שהם אוהבים, אך לפזר את הסיכון אל ידי המשקיעים הציבוריים.

ב-31 ביולי הגיש קווין הרץ, מייסד שותף של Eventbrite הצעה לגיוס של 230 מיליון דולר לחברת ספאק. באותו היום ממש הגישה חברת בורגנדי, חברת ספאק שהוקמה על ידי מנכ"ל HP ו-SAP לשעבר ליאו אפות'קר הגישו בקשה לגיוס של 400 מיליון דולר. גם מנכ"ל קספר לשעבר, פיליפ קרים, יצא לגייס 300 מיליון דולר באמצעות ספאק רק לפני שבוע. תחגגו כאילו אין משבר.

אומנם חברות ומניות הספאק עברו כבר לפני יותר משני עשורים את שלב הזבל שלהם, אך עדיין מדובר בלהטוט פיננסי. היום השיטה הופכת פופולארית יותר ויותר לא משום שהיא בריאה במיוחד ולא במקרה. אלא משום שתחת סביבה של אי וודאות שהמגפה יוצרת והלחץ של חברות למצוא הון מהיר, היא מהווה את הדרך הנוחה ביותר וחסרת ההתנגדות של בעלי ההון להשקיע, תוך שהם מפזרים את הסיכונים ממש באותו רגע של המיזוג חזרה אל הציבור שיכול להתחיל לסחור במניות.

הציבור הזה מורכב מהרבה משקיעים קטנים ולא מתוחכמים שרק מתבלבלים מהנפקות אלו. שהרי הם רגילים שזירת המסחר הציבורית מהווה בפני עצמה כלי סינון ראשוני להשקעות, שרשויות רגולטוריות יוצרות חיכוך עם הדרישות ה"מעצבנות שלהן", והזמן הארוך שתהליך ההנפקה לוקח. כל אלו מנגנוני ניפוי בעצמם שכעת חסרים, ומותירים את המשקיעים הקטנים אל מול גל של חברות טכנולוגיה מסוכנות שדוהר אל תוך הבורסה, בלי שום מעצורים.