דור חדש עם רוח קרב: מרצדס בנץ GLA

לפעמים אפשר לא לקלוע למטרה בדיוק מרבי, גם בדגמים שהם סופר־חשובים כמו הדור הקודם של מרצדס בנץ. הדור היוצא של מרצדס בנץ GLA הוא דוגמה מצוינת. GLA הקודם הוצג ב־2013, הגיע לישראל ב־2014 ועבר שדרוגים, עדכונים ומתיחות פנים.

כעת, שבע שנים מאוחר יותר, מגיע דור חדש של GLA. העיתוי להחלפת הדגם עשוי להיראות מעט חפוז למי שמכיר את המדיניות התכנונית של יצרנית הרכב הגרמנית, אך הסיבה ברורה.

דווקא רכבי כביש־שטח קטנים הם אלה שנושאים על כתפיהם הצנומות את עיקר המשקל התכנוני והעיצובי שדורש את זמנם של מיטב מהנדסי שטוטגרט. לייצר רכב כביש־שטח בכיר, שעולה יותר מחצי מיליון שקל, פחות קשה מלייצר רכב כביש־שטח שעולה פחות מ־300 אלף שקל.

מרצדס GLA. בעקיפה בדרך הררית, הנהג בהחלט מייחל לעוד דחף צילום: טל אזולאי

ברכב כביש־שטח בכיר קל להתבסס על הפלטפורמות הבכירות ביותר, אלה שהושקעו בתכנון שלהן מיליארדי יורו, שבמערכות החשמל שלהם הוטמעו מיטב החידושים של מיטב מעבדות הרכב הגרמניות. ברכב כביש־שטח עממי המצב שונה: הפלטפורמה, כלומר השלדה, אינה בהכרח זו שעמדה ראשונה בתור לפרסי הנדסה ומצוינות; המנועים אינם מפלצות עתירות נפח ובוכנות; וכדי להוציא תוצאות טובות צריך להתאמץ יותר. לרכבי כביש־שטח קטנים יש תפקיד יותר חשוב מרכבי כביש־שטח גדולים: הם מביאים לקוחות חדשים.

מדגיש את ההיקפים

מי שממון נפל בחלקו, מי שרוצה להתפנק, מי שהחליט על פיצוי אגו בימי קורונה בדמות מכונית גרמנית — יבחר בראש ובראשונה ברכב כביש־שטח, לא במכונית משפחתית או במכונית ספורטיבית. GLA הקודם חלק פלטפורמה עם רנו ניסאן העממית. המראה שלו היה פשוט מדי. לאחר מכן מרצדס ביצעה בו ניתוח קוסמטי שהדגיש את הסמל והמעמד, אבל לא מספיק.

GLA מן הדור החדש מבוסס על גרסה מעודכנת של הפלטפורמה של מרצדס בנץ, וגם של ניסאן. לפלטפורמה קוראים MFA, זה הדור החדש והוא הרבה יותר קרבי.

תא הנוסעים. איכות החומרים ללא דופי צילום: טל אזולאי

הוא קצר במעט מן הדגם היוצא, אך הוא רחב ב־3 ס”מ, וחשוב מכך, הוא גבוה בלא פחות מ־10 ס”מ. התוצאה המיידית היא תוספת רושם משמעותית למראה. GLA החדש נראה כמו רכב כביש־שטח, ולא כמו גרסה מעט מוגבהת של מרצדס A קלאס המשפחתית שאת מכלוליה הוא חולק. הסמל הקדמי גדול כנדרש, יש פסי חיכוך שחורים סביב בתי הגלגלים, הגלגלים כמובן גדולים. הישבן של GLA הוא החלק הכי טוב: הפנסים צרים, כדי להדגיש את הרוחב שהתווסף, וכמובן שיש גם מעין מתקן גג, שני פסים פלסטיים בצבע כסוף.

השינוי העיקרי הוא תא הנוסעים. ליצרני רכבי היוקרה יש נוסחה מאוד ברורה כיצד ללכוד את הלקוחות ואז להפוך אותם ללקוחות נאמנים שירכשו רכבים מן הדגמים הבכירים יותר: נותנים להם טעימה ממה שמקבלים הלקוחות הבכירים, מהיוקרה שאליו מורגל האלפיון העליון. במרצדס בנץ קוראים למערכת MBUX, ממשק משתמש רב־שימושי ששולט בתא הנוסעים של GLA וגם של רוב דגמי המותג. ליצרני הרכב קשה לחדש כיום בכל הקשור בממשקי משתמש.

מרצדס GLA צילום: טל אזולאי

אותם מסכים, אותן תמונות ואותן פונקציות, יש גבול כמה אפשר לייפות את העובדה שלמכונית יש רדיו משוכלל ובקרת אקלים. אך המערכת של מרצדס עדיין מצליחה להרשים: מסך כחלחל גדול שולט בחלק המרכזי של לוח המחוונים, מול הנהג מונחים שני שעונים כחולים. מעל המסך משובצים שלושה פתחי אוורור מוארים שמבהירים שגם פריט משעמם ויומיומי כפתח אוורור ניתן להפוך לפסל סביבתי קטן ופולט אוויר. אפשר להחליף את תאורת האווירה, אפשר לבקש מהמרצדס שתקרין סמלי מרצדס על הרצפה בשעת לילה מאוחרת, אולי כדי לגרום לגורמים חורשי רעה אשר אורבים בחושך להיבהל מן העובדה שמדובר במרצדס ולא במכונית עממית.

מרצדס GLA

יש גם מערכות בטיחות מקוריות, פרט חובה לא רק ברכבי יוקרה, אך המערכת של מרצדס מעט אגרסיבית בפעולה. יש מכוניות שמתקרבות אל שולי הנתיב ומסיטות את ההגה בעדינות אל המרכז, מעין הערה קטנה וכמעט בלתי מורגשת ליכולת הנהיגה של האוחז בהגה. המערכת של מרצדס נוזפת ומענישה: היא לא רק מסיטה את ההגה בחזרה אל הנתיב, אלא גם בולמת את הרכב באגרסיביות.

בכל מקרה, תא הנוסעים של GLA מציג עליית מדרגה משמעותית בהשוואה לזה של הדגם היוצא, הן במונחי מרווח פנימי והן במונחי נוחות. איכות החומרים ללא דופי, ועם זאת בנסיעה קל לשמוע רעשי רוח ורעשי כביש, במיוחד כאלה שמגיעים מכיוון הרצפה שבאזור רגלי הנהג.

למרצדס GLA יש מנוע קטן, מנוע טורבו. נפח: 1.33 ליטרים. יש מי שיאמרו שזהו מנוע בנפח 1.4 ליטרים, זו טעות מספרית וגם טעות עובדתית. המנוע הזה פותח בשיתוף עם ניסאן ועם רנו ואפשר למצוא גרסאות שונות שלו אפילו בדאצ'יה. במרצדס הוא מפיק 165 כוחות סוס ומשודך לתיבה כפולת מצמדים בעלת שבע מהירויות.

ל־GLA הקודם היה מנוע גדול יותר, אך כזה שהפיק פחות כוחות סוס, עניין של משחק עם הטורבו ועם עוד רכיבי מנוע. בשורה התחתונה המנוע מספיק כל עוד דורשים ממנו ביצועי רנו עממית. בנסיעה עירונית יומיומית הוא שקט ומספק דחף סביר, אך כאשר מגיעה שעת כושר לעקיפה בדרך הררית, הנהג בהחלט מייחל לעוד דחף. האשמה אינה בהכרח במנוע אלא כנראה בתיבת ההילוכים שלא תמיד מצליחה להביא את המנוע למקום שבו הוא משייט בניחותא אך גם שש לקרב לנוכח עקיפה מזדמנת.

עוד מבט. מערכת הבטיחות בולמת באגרסיביות צילום: טל אזולאי

איכות הנסיעה לקוחה מספר החוקים של מרצדס בנץ: GLA הוא רכב כביש־שטח הדוק, אך לא מרסק, רכב בעל יכולת תקשורת גבוהה שמרגיש על הכביש גדול ומסיבי מכפי שממדיו האמיתיים רומזים. מדובר בתכונה טובה שהוטמעה ב־GLA בכוונה תחילה: לנהוג בקטן, להרגיש גדול.

התייקרות סלקטיבית

מרצדס GLA

שוק היוקרה פועל לפי חוקים שונים מאלה של השוק העממי. בשוק העממי מכוניות מדגמים חדשים נוטות להתייקר בהשוואה לדגם היוצא, אך בשיעור יחסית מתון. מדובר במהלך כביכול הגיוני לנוכח שדרוגים טכנולוגיים, צמיחה בממדים ותוספת כוח. בשוק היוקרה לעומת זאת התייקרויות מתרחשות לעתים בשיעור הרבה יותר משמעותי.

הנימוקים הרשמיים — תוספת כוח, עוד טכנולוגיה, עוד גודל — דומים לאלה שבשוק העממי, אך ההתייקרות היא כזו ששמורה רק למי שהפרוטה מצויה בכיסו ומוכן לשלם; או למי שיודע שמחירה של מכונית יוקרה הוא רק נקודת פתיחה למיקוח. GLA החדש יקר מקודמו בעשרות אלפי שקלים בחלק מגרסאותיו. זהו פער משמעותי בהשוואה לדגם היוצא, שמקפיץ את המחיר אל מעל לרף הפסיכולוגי של 300 אלף שקל ברכב המבחן ברמת הגימור הבכירה. כך או כך, מדובר בשדרוג משמעותי מאוד עבור רכב הכביש־שטח הבסיסי ביותר של היצרנית.