למה כל כך חשוב לנתניהו מי יהיה פרקליט המדינה

למה כל כך חשוב לנתניהו מי יהיה פרקליט המדינה הבא? התשובה נגזרת מהשאלה איך והאם בכלל יכול פרקליט המדינה להשפיע על משפטו שכבר מצוי בהתנעה. והוא בהחלט מוסמך ויכול. התובעות בתיק הן ליאת בן־ארי ויהודית תירוש, אבל ההחלטות העקרוניות מתקבלות גם על דעת היועץ המשפטי ופרקליט המדינה.

מדוע כל כך חשוב לראש הממשלה בנימין נתניהו מי יהיה פרקליט המדינה הבא? התשובה נגזרת מהשאלה איך והאם בכלל יכול פרקליט המדינה להשפיע על משפטו שכבר מצוי בהתנעה. והוא בהחלט מוסמך ויכול.

מימין למעלה עם כיוון השעון: היועמ"ש אביחי מנדלבליט, השרה מירי רגב החברה בוועדה למינוי שופטים, המבקר מתניהו אנגלמן והתובעת בתיק נתניהו ליאת בן־ארי צילומים: אלכס קולומויסקי, עמית שעל, יאיר שגיא, אוראל כהן

התובעות בתיק הן ליאת בן־ארי ויהודית תירוש, אבל ההחלטות העקרוניות מתקבלות גם על דעת היועץ המשפטי ופרקליט המדינה. נניח למשל שאחד מעדי המדינה ייתפס בשקר מהותי על הדוכן כפי שקרה בעבר לעדי מדינה כשמואל דכנר (תיק הולילנד) או עדי שלג (תיק נוחי דנקנר ואיתי שטרום). במקרה כזה התביעה יכולה לבטל את הסכם עד המדינה ואפילו לחזור בה מהאישום. בתחנה כזו דרוש לנתניהו פרקליט מדינה שיתמוך בהחלטה כזו, בניגוד להחלטות שהתקבלו במקרים של דכנר ושלג.

אגב, החלטה כזו אינה בהכרח פסולה מקצועית, ולכן גם פרקליט מדינה "סביר" יכול לקבלה. לא בגלל שהוא "ביביסט", אלא בגלל שהיא תואמת השקפת עולם משפטית לגיטימית שמחמירה עם עדי מדינה שקרנים ובעיקר עם השלכת השקרים על ההליך המתנהל.

וייתכנו עוד תחנות רבות שלפרקליט המדינה יש מה להגיד בהן: בתשובת המדינה לטענות מקדמיות, בסדר העדים, בבקשות דחייה ועוד. ופרקליט מדינה חיוני לנתניהו לא רק בתיקים הנוכחיים אלא גם בעתידיים. למשל, כשותף ליועץ המשפטי בהחלטה האם לפתוח בחקירת מעורבותו של נתניהו בפרשת הצוללות. ובכך חשיבות מינוי היועץ הבא. אביחי מנדלבליט היה מינוי של נתניהו שריכך משמעותית את האכיפה נגדו ונגד משפחתו. כך הגיש תיק שוחד אחד בלבד מבין שלושה שעליהם המליצה הפרקליטות. כך הגיש תיק אחד בלבד נגד שרה נתניהו מתוך חמש פרשות שנחקרו. כך "שחרר" את נתניהו בשלב מוקדם מתיק הצוללות.

אבל אצל נתניהו אין גווני ביניים, אין הכרת תודה להקלות, יש שחור־לבן ומנדלבליט הפך לשחור משחור. הבעיה שנתניהו תקוע איתו עד 2022, אלא אם יצליח לגרום להדחתו לפני כן. ויועץ משפטי "ביביסט" הוא רב־ערך ותועלת אפילו מפרקליט מדינה. לא רק בגלל יכולתו להתערב בהחלטות הביניים במשפט שכבר מתנהל, הוא יכול לבטלו באמצעות "עיכוב הליכים פליליים" – הנחיית יועץ מספר 4.3030. מדובר בהפעלת סמכות חריגה שתופעל "רק על יסוד טעמים יוצאי דופן, הנובעים מנסיבות מיוחדות של העבירה או מנימוקים אישיים מיוחדים של הנאשם". פרופ' אלן דרשוביץ, יש להניח, יוכל לסייע בניסוח "נסיבות מיוחדות של העבירה" (תקדימיות הסיקור החיובי וכיו"ב) לצורך עיכוב הליכים.

הבעיה היא שמנדלבליט שהגיש את כתב האישום איננו הכתובת לציפייה כזו. ומנדלבליט – חשוב לזכור – אמור להשיב לבג"ץ מדוע להימנע מחקירת נתניהו בפרשת הצוללות על שתי נגזרותיה, העמלות והמניות. ומנדלבליט – והיועץ שיירש אותו – הוא זה שיגיש את עמדתו לבג"ץ על חוק צרפתי, על פסקת התגברות ועל כל גחמה שנתניהו יבקש לחוקק. לכן, חשוב להדגיש את הפן הדו־תכליתי בקמפיין השטנה של נתניהו נגד אוכפי החוק – הוא גם מסמן את המינויים העתידיים הרצויים לו וגם מנסה להרתיע ולהחליש את בעלי התפקיד הנוכחיים.

מפכ"ל גורר רגליים

גם מינוי מפכ"ל הוא יעד חיוני של נתניהו, תיקון ל"כישלון" מינויו של רוני אלשיך. אלשיך היה מועמד אידיאלי: ימני, דתי והכי חשוב – היתה לו ציפייה למינוי כראש השב"כ. לכאורה, מושלם כשכפ”ץ, אלא שנתניהו החמיץ אצלו תכונה נוספת – היותו אדם ישר ואלרגי לזיהום טוהר המידות. מפכ"ל אמנם איננו מתערב בחקירות, אבל הוא נמצא על השיבר שמווסת את התלהבות החוקרים ונחישותם. חוקרים שמבקשים להתקדם אמורים לזהות את רוח המפקד ובהתאם – לחקור במרץ או לגרור רגליים. אלשיך לא אהב גוררי רגליים. וזה כבר שייך לדנ”א המקצועי שממנו צמח.

בנימין נתניהו. עד כה רשם הצלחה גדולה עם מינוי מבקר שהפסיק להילחם בשחיתות צילום: אי אף פי

סילוק הנורמות

תפקיד נוסף שיכול להיות משמעותי לנתניהו הוא המשנה ליועץ המשפטי לממשלה למשפט ציבורי־מינהלי, ובעברית פשוטה דינה זילבר. זילבר הפכה לסוג של קוץ בישבנו של השלטון. בנאומיה הפומביים, בהופעותיה בוועדות הכנסת, בחוות הדעת שלה. זילבר ומחלקתה מעצבות את הנורמות המשפטיות שחלות במרחב הציבורי, בהן הסוגיה האקטואלית שבמרכז סדר היום – ניגודי העניינים של נתניהו, שאמורים למנוע ממנו מעורבות במינויים הבכירים שנוגעים לעניינו. ליועץ המשפטי שישה משנים ו"המוצב" של זילבר הוא החיוני ביותר מביניהם לשלטון, כל שלטון, שמבקש לשנות את המרחב הדמוקרטי והחוקתי של החיים הציבוריים בישראל כפי שתשאף להחיל קואליציית ימין־חרדים אם תקום כזו.

נתניהו סימן את כל הפונקציות המשפטיות כיעד להשתלטות. ושתי הדוגמאות הבאות הן על הצלחה וכישלון. מבקר המדינה הוא הצלחה. הפוליטיקאים הבינו שחלק גדול מהסתבכויותיהם הפליליות החלו בדו"חות מבקר המדינה. נקודת המפנה היתה מיכה לינדנשטראוס ששם את השחיתות על ראש שמחתו, ואת ראש הממשלה אהוד אולמרט על ראש רשימת יעדיו. מינויו של מתניהו אנגלמן, כמו גם הדחת יועץ השחיתות נחום לוי, סיימו את קריירת המבקר כלוחם שחיתות. אבל נדמה שאת ההמרה המוצלחת ביותר בגזרה הזו ביצע נתניהו ביעקב בורובסקי שפעם היה יועץ השחיתות של המבקר לינדנשטראוס, ועבר דרך ארוכה מאוד – במרכז הליכוד ובמעונות משפחת נתניהו – כדי לצוץ כמועמדו של נתניהו למפכ"ל, ולהוכיח שוב שלנתניהו אין בלמים, אפילו בבחירת הקלפים שהוא מוכן להטיל במו"מ על המינויים.

שליטה בוועדה למינוי שופטים

ולצד נטרול מבקר המדינה, נדמה שנתניהו נכשל לעת הזו בהשתלטות על הוועדה לבחירת שופטים. במיוחד לאחר שהלשכה בחרה את מוחמד נעאמנה כנציגה. נכון ששתיים מנשות אמונו של נתניהו, מירי רגב ואסנת מארק, שובצו לוועדה, אבל אם יקום בה ציר שיתוף הפעולה הצפוי בין שר המשפטים לנשיאת בית המשפט העליון הן יהיו במיעוט. ולמה חשובה לנתניהו השליטה בוועדה? ראשית, כדי לאותת לשלושת שופטי המחוזי שדנים בתיקיו שהמפתח לקידומם בעליון נמצא בידיו.

שנית, לבחור לעליון את השופטים שידונו בבוא היום בערעורו. את שתי המטרות האלה הוא לא היה משיג גם אילו שלט בוועדה, ומכיוון שכרגע הוא ממילא לא שולט בה, יידחו ההסברים לכשישתנה המצב הזה. אולי אחרי הבחירות.