הכרסום בתקציב החינוך כבר כאן מאז 2019

ההאטה בתקציבי החינוך לא חיכתה למשבר הקורונה. היא החלה כבר ב־2019. זה נובע מן הסתם מכך שההליכה לבחירות פגעה בכוחו של שר החינוך דאז נפתלי בנט בממשלה שאחר כך הוחלף בשר רפי פרץ. זה נובע גם מכך שבסוף 2018 התברר עומק הבור התקציבי, וחגיגות פיזור הכספים של שר האוצר לשעבר משה כחלון נגמרו.

לימודים בשנה"ל הקודמת, בצל הקורונה צילום: אלכס קולומויסקי

נתוני ההוצאה הלאומית לחינוך ל־2019 שפרסמה אתמול (ב') הלשכה הלאומית לסטטיסטיקה מלמדים שההוצאה הלאומית לחינוך לנפש במחירים קבועים דרכה במקום ועמדה על 113 מיליארד שקל. זאת לאחר עליות של 0.9% ב־2018 ושל 3.8% ב־2017. כתוצאה מכך ירד משקל ההוצאה הלאומית לחינוך מ־8.1% מהתמ"ג ל־8%.

קשה לצפות מה יהיה ב־2020 משום שהירידה בהוצאות החינוך עקב התקציב ההמשכי תקוזז כנראה בעלייה בשל משבר הקורונה. אפשר בהחלט לצפות לצניחה נוספת בהוצאה לחינוך ב־2021 וב־2022 בגלל הקיצוצים הצפויים בתקציבי המדינה והרשויות המקומיות לכיסוי הוצאות הקורונה, כי משקי הבית יצמצמו הוצאות ובשל הצניחה בתרומות.

ההוצאה הלאומית לחינוך כוללת את ההוצאה השוטפת בכל מוסדות החינוך הציבוריים והפרטיים בכל הדרגים, מחינוך קדם־יסודי (גילאי 6-0) עד להשכלה גבוהה, הוצאות משקי בית לשיעורים פרטיים וספר לימוד, והוצאות לבניית מוסדות חינוך ולרכישת ציוד.

ההוצאה הלאומית לחינוך הסתכמה ב־2019 ב־112.6 מיליארד שקל שהם 8.0% מהתוצר המקומי הגולמי. היא עלתה ב־1.9%, במחירים קבועים, בהמשך לעלייה של 2.9% ב־2018. ב־2018 עמדה ההוצאה הלאומית לחינוך במחירים שוטפים על 108 מיליארד שקל וב־2017 על 103 מיליארד. אלא שבשל הריבוי הטבעי החריג בישראל שעומד על 2.0%, עלייה בהוצאה הלאומית של 2% אינה מעידה על עלייה כלשהי בהוצאה לחינוך לנפש. היא מבטאת פשוט את העובדה שיש יותר תלמידים.

עוד נתון שמבטא האטה הוא חלקה של ההוצאה הלאומית בחינוך מהתמ"ג. ב־2009 אחרי המשבר התקציבי הגדול ירדה ההוצאה הלאומית לחינוך לשפל של 7.3% מהתמ"ג. ב־2013 היא הגיעה ל־8.0%. חצי מההפרש נובע מתוספת תקציב, בעיקר להסכמי השכר עם המורים, וכחצי מהכללת תקציבי הגיל הרך בנתונים, כלומר סיבה טכנית. בימי הקיצוצים התקציביים של ממשלת נתניהו—לפיד היא ירדה ל־7.9% מהתמ"ג ובימי הפזרנות של כחלון עלתה ל־8.1%. עכשיו אנחנו שוב במגמת ירידה.

נתון אחד חיובי מאוד אפשר למצוא בהודעת הלמ"ס. ההוצאה הפרטית לחינוך יורדת בהתמדה כבר ארבע שנים, מ־23.7% ב־2016 ל־20.6% ב־2019. המשמעות היא שההורים משלמים היום 3 מיליארד שקל פחות ממה שהיו משלמים אם היו נשמרים נתוני 2016. המגמה הזאת עלולה להתהפך שוב עם הקיצוצים שצפויים בשנים הקרובות.