“אנחנו לא רוצים לעשות תוכן שאתה משחק בו בזמן שאתה יושב בשירותים"

הנה משחק מחשב פשוט מאוד: ב”You Are Now Possessed” צריך לנווט איש קטן על גבי מפה צבעונית מפוקסלת, שמאוירת באסתטיקה של אמנות עממית מקסיקנית, כולל גולגלות, קקטוסים, גיטרות והרבה צבעים חמים. מדי פעם, בשלבים המתקדמים, צריך גם לחמוק ממפלצות. אבל במשחק, של שלישיית היוצרים הישראלים מקבוצת Lonebot, יש טוויסט אחד משמעותי: לעומת רוב משחקי המחשב בעולם, שבהם אתם שולטים על הדמות שלכם - כאן אתם שולטים עליה רק חצי מהזמן.

כי במשחק הזה (שאפשר למצוא כאן - lonebot.itch.io/possessed), כשמו, נכנס בכם דיבוק, והדיבוק יגרום לכם להתנהג ממש לא כמו שהייתם רוצים. זה אומר שלדמות שלכם יש נטייה בלתי נסבלת ממש ללכת למעלה, למטה, לצדדים, בקיצור, כל דבר שיגרום לה להיכנס לתוך קקטוס, ליפול מקצות המפה או להתנגש במפלצת. בתוך שלב־שניים של המשחק הקצרצר (כרגע יש לו בסך הכל 14 שלבים, שאותם אפשר לסיים במשהו כמו 20 דקות) זה מתברר כהברקה מתסכלת, מקורית ומצחיקה מאוד, מהסוג שעושה חשק לצעוק על המסך: "לא! לא לשם! תפסיק לעשות את זה!". 

מתוך המשחק Monstre de Coiffure

להישג הזה הגיעו שלושת חברי הסטודיו העצמאי Lonebot – האחים איתמר ומתי ארנסט (בני 25 ו־23 בהתאמה) ויותם פריד (23) בתוך 48 שעות עבודה בלבד. הם יצרו אותו עבור הגיים ג'אם — אירוע תחרותי של יצירה מהירה של משחקים זעירים, לרוב סביב מגבלה או נושא מסוים — של Game Maker’s Toolkit, ערוץ יוטיוב פופולרי עם כמעט 100 מיליון צפיות של עיתונאי הגיימינג הבריטי מאט בראון, העוסק ברעיונות, ביקורת ופילוסופיית פיתוח של משחקי מחשב. השלושה זכו במקום הראשון מתוך כמעט 6,000 משחקים שהוגשו (מה שגם הפך את האירוע לגיים ג'אם האונליין הגדול בכל הזמנים).

התמה של האירוע הפעם היתה "אובדן שליטה", והם לא רק פירשו אותה בדרך מקורית, אלא גם הקפידו על מעטפת יוצאת דופן. המשחק מעניק תחושה של עולם זעיר בפני עצמו, או חתיכה מעולם גדול יותר. 

מימין: מתי ארנסט, איתמר ארנסט, יותם פריד. חברי קבוצת Lonebot צילום: עמית שעל

"כולנו הכרנו כשהיינו ביסודי", מספרים השלושה בשיחת זום — עם דרגות שונות של זיפים, תלתלים וגופיות, הם מזכירים יותר חברים בדירת שותפים בפלורנטין מאשר חברת גיימינג עצמאית. "אני ואחי הלכנו לקייטנת 'מחשבים וכיף'", מספר איתמר. "היו שם כל מיני דברים בסיסיים: אנימציה בפלאש, מוזיקה בפרוטי לופס, משחקים ב־RPG Maker (תוכנה ישנה ליצירת משחקים באווירת סופר נינטנדו – ע"ק), כל מיני דברים כאלה שילדים יכולים להתעסק אתם. שם פגשנו את יותם".

מתי: “בשיעור אנימציה פתאום ראינו את יותם, ילד בן 10, כבר עושה משחק קטן. אמרתי לו: ‘היי, הציורים שלך מכוערים, אתה רוצה שנעשה לך ציורים יפים יותר?’”. שורת הפיק־אפ האגרסיבית הזאת עבדה. הם המשיכו לעשות משחקים גם ב־13 השנים הבאות. “הצטרפנו לעשרות ג’אמים, כל פעם הכנו משחק בתוך 48 שעות וככה התפתחנו”.

בעמוד שלהם באתר itch.io, שמרכז משחקים עצמאיים, יש יותר מעשרה משחקים שהם גאים בהם במיוחד. רובם על הציר של משחקים ניסיוניים, מוזרים או מבודחים, כאשר לפעמים הפעולה הבסיסית של השחקן בתוך המשחק היא הבדיחה: במשחק אחד צריך להמהם למיקרופון כחלק משבט קניבלים שמקריב קורבנות אדם; באחר הדמות המיתולוגית של הרקולס צריכה לענטז בתוך מבוך כדי להרוג אויבים; ב”Monstre de Coiffure”, שהם אוהבים במיוחד, צריך לאפר מפלצות כך שיהיו יפות יותר (כל מי שאי פעם רצה לשים מסקרה לזומבי, זה המשחק בשבילו); וב“Heya” צריך פשוט לנפנף לשלום להרבה דמויות חייכניות, וזה יותר קשה משהייתם חושבים. זו טביעת האצבע של Lonebot: רעיון קטן אבל חד שעליו בונים תשתית של מיני־משחק, בלי יותר מדי רקע או עלילה, פשוט בניסיון להעביר לשחקן כמה דקות מחויכות.  

מתוך המשחק You Are Now Possessed

“התעשייה פה מגלגלת המון כסף”, אומר יותם פריד, “אבל רובה מסתכמת במשחקים קז’ואליים לטלפון, דברים שהם יותר שירות מאשר חוויה. אנחנו רוצים לעשות בדיוק ההפך: לתת חוויה מאוד מלאה, גם אם היא קצרה”.

אשר לייחוד של המשחקים, איתמר ארנסט מספר ש”הרבה אנשים אומרים שלמשחקים שאנחנו מפתחים יש ‘המגע שלנו’. שאפשר לזהות שאנחנו יצרנו אותם”. ומתי מוסיף: “אנחנו גם מזוהים עם פיקסל־ארט. כמעט כל המשחקים שלנו הם במדיום הזה”.

למה באמת כל המשחקים שלכם מתבססים על דמויות מאוד מפוקסלות? אתם צעירים שלא גדלו בעידן של סופר נינטנדו, זאת לא הנוסטלגיה שלכם.

מתי: “אני ממש רואה את עצמי כיוצר פיקסל־ארט, זה הדבר הדיגיטלי הראשון שידעתי לעשות והמדיום שאני הכי אוהב”.

יותם: “זה עניין של להשיג הרבה עם קצת. אנחנו מעדיפים לתת שלולית מאוד עמוקה מאשר ים רדוד, ופיקסל־ארט זה אותו דבר: סטייל מינימליסטי שמשאיר הרבה מה להשלים בדמיון. אם אתה לא איזשהו סטודיו בארה”ב שמכין את הפיפ”א הבא ומתפקע מתקציב, זו הדרך הכי טובה לפתח עולמות”.

מתי: “וזה נכון שלא גדלתי על סופר נינטנדו, אבל כן גדלתי על פוקימון, על משחקים בגיים בוי, על משחקי פלאש באתרים כמו ניוזגראונדס. אז לא גדלתי על הדור המקורי של הפיקסל־ארט, אבל בהחלט כן על דברים שהושפעו ממנו”.

כל המשחקים שלכם חינמיים, ואתם אמנם עובדים בגיימינג או בהייטק אבל לא בדברים משלכם. כמה זמן מהשבוע שלכם אתם משקיעים ב־Lonebot?

מתי: “כשהיינו קטנים זה היה כמעט 100%, והיינו משתתפים בכמה ג’אמים בשנה ודי אובססיביים ליצירת משחקים. זה קצת נרגע כשיותם התגייס ואיתמר ואני עשינו שירות לאומי. אנחנו תמיד בדיבורים של לעשות את הדבר הגדול הבא”.

איתמר: “בעיקרון, יש לנו חלום לעשות משחק לקונסולה נינטנדו סוויץ’ או למחשב, משהו שיפתח פה את הדלת לתעשייה שהיא לא רק למובייל”.

מתי: “התחלנו באינדי ושם גם נמשיך. לאינדי במשחקים, לעומת אינדי במוזיקה, עדיין יש משמעות מסוימת במהות של הדבר שאותו יוצרים. מה שמושך את שלושתנו ביצירה זה להעביר סיפור או עולם. אנחנו תמיד רוצים לתת משהו חדש מבחינת עיצוב המשחק, שלא יהיה סתם יפה או נחמד אלא גם לחדש משהו במשחקיות. זו גם החשיבה שלנו בג’אמים”.

יותם: “אני רואה היום בתעשייה בארץ עלייה של אנשים שרוצים לקחת את המדיום לכיוונים שהם יותר אמנות ופחות הייטק. החוויה לא חייבת להיות נראטיבית, אבל אנחנו לא רוצים לעשות משחקים שאתה משחק בהם בזמן שאתה יושב בשירותים, אלא לבנות עולמות שיתחשק לך ללכת לאיבוד בהם, לברוח בהם. אלה העולמות שגדלנו בהם. אה, כן, וגם חשוב שזה יהיה כיף. אחרת אני לא יודע למה לעשות משחקים”.