החשמלית של פורשה: זאת לא מכונית, זה טיל

כן, זו מכונית חשמלית. לא, זו לא טסלה. בפקק תנועה של אוגוסט, כל ישראל חברים. במדינות אחרות ייתכן שלא היית נתקל במחוות קולניות ברמזור, צפירות ותחינות להוריד חלון כדי לשמוע בדיחות גרועות על החלפה בקורולה משומשת. לא בישראל. כאן אף אחד לא יכול להישאר אדיש למראה מכונית בשווי של דירה קטנה. עם ישראל חושב שזו טסלה, כי זה חדש, יפה, זה נוצץ.

אבל זו לא טסלה. זו פורשה טייקאן, הפורשה החשמלית הראשונה. מדוע פורשה חשמלית ראשונה? שתי סיבות: ראשית, איכות הסביבה. שנית, טסלה. מבחינת איכות הסביבה, פורשה היא אמנם חלק מקונצרן פולקסווגן הענק, אך היא עדיין צריכה לעמוד בתקנות איכות הסביבה הממוצעות. הקונספט פשוט: על כל מכונית מזהמת צריך לייצר מכונית נקייה, כפי שעל כל אגזוז מעשן צריך לנטוע עץ כדי למרק את המצפון. הסיבה השנייה היא טסלה. לא שניתן להשוות, אך כשיש מכונית חשמלית שמסוגלת לנסוע לטווח של מאות קילומטרים, אז גם מי ששרוף על פורשה רוצה טסלה.

דנ”א שקשה לטעות בו

פורשה ייצרו מכונית שמיועדת למחוץ טסלות, לגרום להן להישכח בשנייה. זה מה שעושה פורשה טייקאן, המכונית החשמלית המהנה הראשונה. ההנאה מתחילה במראה. אי אפשר לתאר את טייקאן בלי לציין שיש בה גנים בריאים של פורשה, גנים אציליים של פורשה 911 עם פנסים קדמיים בולטים, גנים של פאנאמרה עם ישבן משופע, גלגלי ענק, פגוש קדמי שמאיים לנשק את הכביש כשהמתלים ההידראוליים מורידים את הטייקאן כמה סנטימטרים כדי שהיא תוכל להתעלל באספלט של כבישי הגלבוע. אבל טייקאן אינה פורשה פאנאמרה, מכונית המנהלים המגודלת של פורשה. בפורשה מבינים שמדובר במכונית חשמלית שצריכה להבהיר מראש שהיא פורשה מסוג אחר, פורשה מסוג יפה יותר ומודע יותר לאיכות הסביבה. ב־200 קמ"ש קשה להיות מודע. העיצוב הרמוני, מושך, קשה להישאר אדיש לטייקאן.

לפורשה יש משימה קשה. בניגוד לכל יצרני הרכב באשר הם, היא חייבת להזריק לטייקאן דנ”א שיבהיר למי שיקנה אותה שמדובר בפורשה. פורשה אינה רק שם של מכונית. מדובר בחברה שמקפידה על מצוינות הנדסית, משהו חמקמק שאין אפילו בפרארי, משהו מדויק ומאופק. תא הנוסעים של טייקאן הוא מקום של מצוינות הנדסית קטלנית. מינימום של מתגים, מקסימום של פעולות. כל מה שצריך כדי לאפשר לנהג להתעטש ב־200 קמ"ש בלי לחוש אשמה על שהלביש את הטייקאן על גדר.

המוטיבים הישנים של פורשה נותרו. ההתנעה בצד שמאל של ההגה, כי פעם הבינו בפורשה שנהגים נלהבים עלולים לפגוע במפתח עם ברך ימין, לדומם מנוע ולפגוע בהנאה. מסך עיקרי מציג טווח, מצב טעינה, מהירות נסיעה, וזהו בעצם. כל היתר לא חשוב ולא משנה. אפשר להציג גם את תחנות הרדיו, את מערכת הניווט, מידע מינימלי שדרוש למי שנמצא בגן עדן של 200 קמ"ש. בפורשה יודעים זאת היטב. מדובר בגימיקים כדי שהבעלים של טייקאן לא יטענו שהרכב של השכן מתוחכם יותר.

מבט מבפנים צילום: עמית שעל

הנהג והנוסע שלצדו לפותים בצמד מושבים מעולים, חובקי ישבן. ההגה קטן, בתוכו מתג עגול שבורר בין מצבי הנהיגה, כמו בפורשה רגילה: רגיל, ספורטיבי, וגם מצב משוגע לחלוטין ללא בקרות אחיזה. תא המטען האחורי קטן ורדוד. את חלקו הגדול תופסת ערכת ההטענה. תא מטען נוסף מלפנים, כמו בהרבה פורשה, מסוגל להכיל צידנית קטנה. הראות לאחור מוגבלת, אבל מדובר במאפיין שקל להשלים איתו ברכב שרוב הזמן נמצא במצב של להתרחק במהירות גבוהה מהמכונית שמאחור.

פורשה טייקאן צילום: עמית שעל

למישהו בפורשה יש חוש הומור או שסתם מדובר באיש שיווק חכם. טייקאן הבכירה נקראת טייקאן טורבו. טורבו נשמע טוב, אך מדובר ברכב חשמלי, וטורבו ניתן להתקין רק במנועים שמייצרים עשן. בכל מקרה, טייקאן שנבחנה היא גרסת 4S, גרסת בסיס עממית למי שלא רוצה את הטורבו. דוברי שפת פורשה יודעים מה פירוש 4S: הנעה לכל הגלגלים. וכעת למספר החזק: 530 כוחות סוס. בעולם של בנטלי, אסטון מרטין ופורשה עצמה מדובר במספר שלא מפחיד אף אחד. אך כאן מדובר ברכב חשמלי כך שההספק מיידי. שברירי השניות שבהם מתרחש תהליך הבעירה במכונית רגילה נראים כמו נצח. טייקאן מאיצה מיידית. ארבע שניות ל־100 קמ"ש. עוד כמה שניות ל־250 קמ"ש. כאן היא נעצרת ולא מעפילה ל־300 קמ"ש כדי לשמור על הסוללה. אפשר לשדרג את הטייקאן עם חבילת "ביצועים פלוס" שמוסיפה למחיר עשרות אלפי שקלים ומוסיפה לתאוצה עשרות חיוכים.

מוחצת את הכביש

כל מכונית חשמלית היא שקטה, מה שרק חושף פגמים אחרים, כמו חדירה של רעשי צמיגים. גם טייקאן שקטה, אבל אפשר לייצר רעש מלאכותי בלחיצת כפתור. הרעש מדמה את זה של פורשה 911 והופך מהר מאוד למעיק. כל מכונית חשמלית מאיצה היטב, אבל מכונית היא הרבה יותר מתאוצה. מכונית היא חבילה מוקפדת שנתפרה על ידי מהנדסים כדי להעניק תחושה מאוד ספציפית. על הכתפיים של טייקאן רובצת חבילה כבדת משקל. טייקאן מחויבת להתנהגות כביש מבריקה. היא חייבת להיות המכונית החשמלית הראשונה שאין לה המחלות המוכרות של מכוניות חשמליות: תגובת דוושה פתאומית שעובדת כמו מתג של כיבוי והפעלה, בלמים שנושכים בתחושה מוזרה בגלל מערכת אגירת האנרגיה. טייקאן חייבת להיות טיל חשמלי, והיא אכן כזו.

היא שופעת דנ”א של פורשה שקשה לטעות בו. יש לה הגה שכולל רכיבים שנלקחו מ־911, וההיגוי מלא בתחושה ומאפשר הבנה מעמיקה ואינטימית של כל שינוי בפני הכביש. הנוסחה הישנה והטובה של פורשה עובדת גם כאן. מכונית שמתנהגת נפלא עד שהיא מחליטה להשתגע ולקחת את הנהג לאזור הסכנה: החרטום נכנס לסיבוב, הנהג חש בקצות האצבעות את מידת ההתנגדות של ההגה, מידה מדודה של כניסה לתוך הסיבוב עם מבט הרחק קדימה לעבר הלא נודע. האטה חזקה מאוד, הדרגתית להפליא, ואז לחיצה על דוושת הטרור. להרבה מכוניות חשמליות אין טיפת רגש בדוושה. בטייקאן זה אחרת. כל פורשה היא מכונית מנומסת להפליא עד שהישבן מחליט לצאת למלחמה. גם בטייקאן זה עובד כך. המוח בהילוך איטי באמצע הסיבוב. ההגה עדיין מוטה קלות פנימה. לחיצה חזקה מאוד. הישבן של טייקאן שואג. צמיגים מחוסלים בגלבוע. שבריר של מילימטר יורד ממהלך דוושת התאוצה. הישבן של טייקאן חוזר למקום, המהירות עדיין לא שפויה. טייקאן מוחצת את הכביש שמתחת לתחנות הרוח בגלבוע. היא עושה את זה בשקט, כמו כל מכונית חשמלית, אבל לא כל חשמלית יודעת לנסוע כל כך טוב. ועוד לא הזכרנו את הטווח: טייקאן מסוגלת לנסוע 400 ומשהו ק”מ בין הטעינות.

שורה תחתונה: פורשה טייקאן מרשימה. יש מרווחות ממנה, יש זולות ממנה, ויש כאלה שמייצרות הרבה יותר עניין ממנה. אבל מי שירכוש טייקאן לא מעוניין ברכבים כאלה, ומסיבה טובה: טייקאן היא ברייה ייחודית, הישג הנדסי מרשים של מכונית שעצם היותה חשמלית אינו מעיב כלל על יכולותיה הספורטיביות.

נקודה חשובה נוספת: טייקאן רחוקה מאוד מלהיות מכונית זולה. המחיר ההתחלתי הוא כ־900 אלף שקל. אם מוסיפים מערכת שמע ראויה, תוספת כוח מבורכת ועוד תוספות שונות מגיעים ל־1.4 מיליון שקל. לשם שינוי, מדובר בסכום מוצדק עבור המכונית החשמלית הטובה ביותר בעולם.