"המזכרת": סרט שכולו אנדרסטייטמנט
“המזכרת”, מלהיטי הפסטיבלים של השנה שעברה, הוא סרטעל תשוקה ורגשות, רק שהוא נעדר כל תשוקה או רגשות, וכולו מבט חיצוני וקליני על מערכת יחסים בלתי אפשרית
באחת הסצנות באמצע "המזכרת", סרטה של הבמאית הבריטית ג'ואנה הוג, מתנהלת שיחה על קולנוע. אחד הדוברים (שלא במקרה מגולם על ידי הבמאי ריצ'רד איודה) משורר בשבחם של מחזות זמר קולנועיים: "זה מקסימום קולנוע", הוא אומר. יש מידה רבה של מודעות עצמית בשיחה הזאת במהלך הסרט הזה, כי "המזכרת" הוא באופן מופגן ומודגש ההפך: מינימום קולנוע.
"המזכרת", שהיה אחד מלהיטי הפסטיבלים הבולטים של השנה שעברה (וזמין עכשיו לצפייה ב־VOD של yes, סלקום, HOT ופרטנר), הוא סרט שכולו אנדרסטייטמנט. זה סרט על תשוקה ורגשות, רק שהוא נעדר כל תשוקה או רגשות, וכולו מבט חיצוני וקליני על מערכת יחסים בלתי אפשרית. הונור סווינטון בירן, בתה בת ה־22 של טילדה סווינטון, ותגלית מרשימה מאוד, מגלמת את התפקיד הראשי של סטודנטית לקולנוע שמנסה להרים סרט ראשון פרי עטה על מערכת יחסים סבוכה ואובססיבית בין בן לאמו.
טילדה סווינטון צילום: yes
בעודה מספרת לכל העולם על תוכניותיה, היא נקלעת למערכת יחסים סבוכה ואובססיבית בעצמה עם גבר, שנראה מהוגן וג'נטלמני מבחוץ, אבל הוא מסתיר ממנה את העובדה שהוא מכור לסמים. המסר של הסרט הוא פשוט: אהבה היא כמו סם. המוח של הגיבורה מבין שמערכת היחסים הזאת מזיקה לה, אבל היא רק רוצה ממנה עוד. בטוויסט ליהוקי מוצלח, שעזר לסרט לקבל תשומת לב בינלאומית, טילדה סווינטון עצמה מגלמת את אמה של הגיבורה בתפקיד משנה קטן (לא יותר מארבע סצנות), והיא דווקא מתפקדת בסרט כקול ההיגיון והמחשבה השקולה.
סרטיה הקודמים של הוג ("ארכיפלג" ו"Exhibition"), שהוצגו בארץ בפסטיבלים, נעו על הציר שבין סרטי עלילה ובין קולנוע ניסיוני בעוד"המזכרת" מעט מסורתי יותר בסגנונו, ונדמה שהוג מושפעת כאן מאחת מגיבורותיה הקולנועיות, הבמאית שנטל אקרמן. לכן הרגעים שבהם הוג מאפשרת לגיבורה הצעירה שלה להתבונן בעולם בעיניים קולנועיות ויצירתיות מעניינים יותר מאשר האופן שבו היא מספרת את סיפור האהבה העגום הזה. היעדר הרגש רק מקטין את סיפור האהבה, שצריך להיות סוער ומסוכן - רגשות שרק מדווחים לנו עליהם אבל שלא חוצים את המסך.
כל האלמנטים שמרכיבים אותו — דיונים על קולנוע, חיים לצד פיגועי טרור, היחס בין ההווה ובין יצירות אמנות מהעבר, אהבה מתוך סכנה — הופכים את "המזכרת" לסרט סופר־אינטליגנטי, אבל הניכור הקולנועי, או שמא הצינה הבריטית, הופך אותו למלודרמה קפואה וכמעט לחלוטין נטולת הנאה.
