"מי רוצה להיות מיליונר" חזר: השאלות בינתיים נראות פשוטות יותר

השעשועון "מי רוצה להיות מיליונר" חזר בימים אלה שבהם השאלה הרווחת בקרב רוב הצופים שלו היא מי רוצה לא להיות בחל"ת. מעניין שדווקא בתקופה כה קשה מבחינה כלכלית חוזר השעשועון עם השם הטומן בחובו הבטחה גדולה, ושהסיכוי שהוא יגאל מישהו ממצוקה הוא כמו הסיכוי לזכות בפרס הגדול בלוטו.

השעשועון, שעלה לראשונה בבריטניה ב־1998, ונפוץ במדינות רבות, כולל אצלנו ב־2007-1999, חזר עכשיו גם בחו"ל. הפורמט שלו פשוט. זה שעשועון טריוויה של 15 שאלות שהולכות ונהיות קשות והסכום שמרוויחים על תשובה נכונה הולך וגדל (עד המיליון המיוחל), עם מתמודד אחד מול מנחה. לכל שאלה יש ארבע תשובות אופציונליות. למתמודד שלושה גלגלי הצלה: 50/50 (המחשב מוריד שתי אופציות באופן רנדומלי ומותיר בחירה בין שתי תשובות שהאחת מהן נכונה), עזרת הקהל וחבר טלפוני, ביטוי שהשתרבב לשפה המדוברת בעקבות הצלחת השעשועון. ההצלחה היתה כל כך פנומנלית עד שניצבה במרכז הספר ואחר כך הסרט "נער החידות ממומביי", שזכה בשמונה פרסי אוסקר.

שעשועוני טריוויה טובים מהלכים על הקו הדק המאפשר לצופים להיות מעורבים — לזרוק תשובות מהספה ולהתפלא שהמועמדים שנמצאים באור הזרקורים לא יודעים דברים כה פשוטים — ולהיות נדהמים מהידע הרב של המתמודד, כמו לראות אתלט באולימפיאדה.

מי רוצה להיות מליונר בהנחיית ארז טל צילום: קשת

בגרסת ילדי הפלא של "מי רוצה להיות מיליונר" האמריקאית, למשל, השאלות הן ברמה כה קשה שאפילו מסובך היה למנחה להגיד אותן. ילד בן 13 נשאל "אילו היו דוחסים 4.54 מיליארד שנים של ההיסטוריה של כדור הארץ לשנה אחת, באיזו שעה ישו היה מופיע בערב ראש השנה האזרחית?" הילד לא היה זקוק לעזרה. בחישוב מתמטי מהיר שעשה בראשו הגיע לתשובה הנכונה (15 שניות לפני חצות, למי שלא הצליחו לחשב לבד).

בגרסה הישראלית החדשה השאלות בינתיים נראות פשוטות יותר, גם אם לא יודעים את התשובה עליהן. עוד לא חוויתי את ההשתאות מהיכולת המוחית של המשתתפים. בשתיים משלוש התוכניות היו מתמודדים מפורסמים — העיתונאי אראל סג"ל והשחקן יניב ביטון מ"היהודים באים". השילוב של מפורסמים קצת מעצבן (גם אם ביטון היה משתתף חביב למדי). הם יכולים להיות מין גיוון לתוכנית מיוחדת. הזכייה שלהם בהרבה כסף גם פחות מרגשת (ברוב גרסאות המפורסמים של השעשועונים הכסף שזוכים בו מועבר כתרומה למטרה שהם מאמינים בה).

עוד מרכיב חשוב בפורמט הזה הוא המנחה. בארה”ב הנחה את השעשעון במשך שנים רבות רג'יס פילבין, שמת בחודש שעבר. בישראל היה זה יורם ארבל, שבתוכנית הראשונה של 2020 זכה למחווה קצרה. ההנחיה של שניהם היתה קורקטית. הם שאלו "סופי?" בתום כל מתן תשובה של המתמודד, ואולי התמהמהו קצת באישור התשובה הנכונה לצורכי יצירת מתח.

את הגרסה החדשה מנחה ארז טל, המזוהה עם עולם הבידור. אולי בחרו בו כי את "המרדף", תוכנית הטריוויה של התאגיד והשעשועון הטוב ביותר בטלוויזיה, מנחה בחן רב ובהומור עידו רוזנבלום, וראו את הפוטנציאל, ואולי כי גם בארה”ב המנחה של השעשועון השנה היה מעולמות הקומדיה — ג'ימי קימל. טל, מנחה שעשעונים מדופלם, נוטה יותר לקורקטיות. הוא אמנם מתמהמה עם מתן התשובה ומותח קצת את עצבי המתמודדים, אבל ההומור הרב עוד לא ממש בא לידי ביטוי.

השעשועון הוא בשיאו כשהאדם הקטן מכה את המנחה בידיעותיו. כך היה בתוכנית האחרונה, ששודרה בקשת בחמישי שעבר, כשילד בן 17, הלומד כבר באוניברסיטה, השתתף בה. אפילו כשנעזר בידע של הקהל, תשובותיו העידו על חוכמתו. הקהל בימי קורונה מאוד מצומצם. הצופים באולפן יושבים בריחוק חברתי זה מזה, ולכן כאשר נעזר בו אמר שהוא לא בטוח שיכול לסמוך על התשובה, כי במקרה כזה של קהל מצומצם היחס בין שתי תשובות אפשריות היה כה קטן, שיכול להיות שמדובר בהבדל של אדם אחד שמטה את הכף. הוא יצא בסוף עם סכום יפה. ועם עוד הישג, לתוכנית יותר מאשר לו — הרייטינג שלה גבר על זו של "שנות ה־80", התוכנית המתחרה ברשת.