דּוּ שִׂיחַ גָּלַקְטִי
הבט אבא, ההמון רק גדל, לאן זה הולך? הריני שואל. הרגע בן יקר, לך תנוח עכשיו – החללית של אוחנה תטפל במצב
הַבֵּט אַבָּא, יֵשׁ הָמוֹן בַּכִּיכָּר.
הוּא נִרְאֶה קְצָת מַצְחִיק. אֲפִילּוּ מוּזָר.
צוֹדֵק אַתָּה בְּנִי, הֶהָמוֹן חַי בְּסֶרֶט,
אוּלַי הוּא הִגִּיעַ מִגָּלַקְסְיָה אַחֶרֶת.
הַבֵּט אַבָּא, לַהֲמוֹן יֵשׁ שִׁינַּיִים,
נִבְדֹּק תְּגוּבָתָם לַסִּילוֹן שֶׁל הַמַּיִם.
צוֹדֵק אַתָּה בְּנִי, אֶת הַבֶּטֶן תַּחֲזִיק,
וּבְיַחַד נִצְפֶּה. זֶה יִהְיֶה כֹּה מַצְחִיק.
הַבֵּט אַבָּא, הֵם מַכִּים בַּסִּירִים,
וּמְאֹד כּוֹעֲסִים. מַמָּשׁ מוּזָרִים.
צוֹדֵק אַתָּה בְּנִי, מַשְׁמִיעִים גַּם קוֹלוֹת,
מֵהַכּוֹכָב שֶׁלָּהֶם מְבִיאִים מַחֲלוֹת.
הַבֵּט אַבָּא, הֶהָמוֹן מִתְקָרֵב,
אֵינֶנִּי רוֹאֶה שָׁם מִישֶׁהוּ רָעֵב.
צוֹדֵק אַתָּה בְּנִי, הֶהָמוֹן מְנֻתָּק,
נִיתֵּן עוֹד שְׁפְּרִיץ מַיִם, בְּיַחַד נִצְחַק.
הַבֵּט אַבָּא, הֶהָמוֹן מְקַלֵּל,
שָׂפָה נְמוּכָה שֶׁאֵינֶנִּי סוֹבֵל.
צוֹדֵק אַתָּה בְּנִי, הַיָּקָר, הֶחָרוּץ,
מִילּוֹתֶיךָ בְּיָאלִיק, מִזְמוֹר כָּל צִיּוּץ.
הַבֵּט אַבָּא, יָמִינָה. לַצַּד.
מִישֶׁהִי עַל סֵמֶל חָלְצָה אֶת הַשָּׁד.
צוֹדֵק אַתָּה בְּנִי, זֶה בִּיזּוּי הַמְּנוֹרָה,
כְּמוֹ מוֹעֲדוֹן חַשְׂפָנוּת. אָיוֹם וְנוֹרָא.
הַבֵּט אַבָּא, הֶהָמוֹן רַק גָּדֵל,
לְאָן זֶה הוֹלֵךְ? הֲרֵינִי שׁוֹאֵל.
הֵרָגַע בֵּן יָקָר, לֵךְ תָּנוּחַ עַכְשָׁיו -
הַחֲלָלִית שֶׁל אוֹחָנָה תְּטַפֵּל בַּמַּצָּב.
הכותב הוא איש חינוך