המועמדים הטובים ביותר לנשיאות מחוזי ת”א בכלל מכוונים לעליון

1 - אין סגנים

כל סגני הנשיא, למעט נויטל, נמנעו מהגשת מועמדות

"נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות ומנהל בתי המשפט יגאל מרזל אינם מרוצים מהרשימה הסופית של המועמדים לנשיאות המחוזי בתל אביב", אמרו ל”כלכליסט” מספר שופטים שנדהמו מדלות הרשימה ואיכותה. "מצד שני", אומרים האומרים, "אולי הנשיאה והמנהל גם אחראים למצב הזה".

שלושה שופטים הגישו מועמדות להחליף את הנשיא הפורש בטרם עת איתן אורנשטיין: גלעד נויטל, ירון לוי, איריס לושי־עבודי. לשמות נגיע בהמשך, אבל הדעה הרווחת בין מספר רב של שופטים עמם שוחחנו היא ההלם שבו התקבלה הרשימה, שמבטאת שבר גדול. שבר בבית המשפט המחוזי הגדול במדינה, והחשוב ביותר לאחר העליון.  

נשיא המחוזי הפורש איתן אורנשטיין. יש הטוענים שהוא לא הכשיר יורשים ראויים צילום: שאול גולן

ומדוע מבטאת הרשימה שבר גדול? פורמלית, די בסיבה שכל סגני הנשיא, למעט נויטל, נמנעו מהגשת מועמדות. לא יהודית שבח, לא שאול שוחט, לא חגי ברנר ולא חאלד כבוב. הנשיאה חיות, לאחר פרישת אורנשטיין, הציעה את התפקיד לכבוב שסירב בגלל ציפייתו להתמנות לעליון. לאחרונה הוצע התפקיד ליהודית שבח, שסירבה בין היתר בגלל "סיבות אישיות". אחד הקולגות שלה סבור שאילו הסיבות ה"כלליות" היו מרנינות יותר, הסיבות האישיות היו נסוגות ושבח לא היתה מסרבת. ומדובר בסירוב לתפקיד שהיה פעם משאת נפש, שנחשב יוקרתי לא פחות ממינוי לבית המשפט העליון.

2 - סדרני עבודה

הנשיאים המקומיים דומים יותר לפקידים שממלאים דו”חות

הסירוב הזה חושף טפח מהבעיה. אף אחד (כמעט) לא רוצה את התפקיד. מועמדים טובים מסרבים לו, בורחים ממנו. אחת הטענות היא שבתי המשפט מנוהלים תחת ידם הרמה והריכוזית של חיות ומרזל. הנשיאים המקומיים הופכים יותר ויותר לפקידים, שמרבית זמנם מוקדש למילוי דו”חות ומעקב על הספקי שופטים. "התפקיד הפך לשילוב של סדרן עבודה, קצין ת"ש שוטר וגננת", אומר אחד השופטים. "אנחנו נדרשים להוציא לחופש שופטים בלתי יעילים כדי להשלים כתיבת פסקי דין ו'להעניש' בכך שופטים חרוצים שמפילים עליהם את התיקים שהשופטים בחופשה הכפויה היו אמורים לקבל".

מקורבים לנשיא הפורש אורנשטיין מכחישים בתוקף: "חופש הפעולה של הנשיאים דווקא עלה, התפקיד הפך לעוצמתי מאוד ועתיר סמכויות. אולי התובענות והעומס הרבים מדי של התפקיד גרמו לו לפרוש". ויש התולים את דלות הרשימה באורנשטיין עצמו, שפרש בלי להכשיר יורשים ראויים. גם מפני שפרש מוקדם מדי, וגם מפני שהכניסה לנעליו הגדולות הרתיעה רבים.

חגי ברנר למשל העדיף להיות הכוכב החדש של חדלות פירעון מאשר להיקבר תחת אתגרי ולחצי הניהול. כבוב ושוחט, שכבר היו מועמדים לעליון, מעדיפים במפורש את המינוי הזה מאשר נשיאות במחוזי. בשנתיים הקרובות יתפנו בעליון מקומותיהם של חנן מלצר, ניל הנדל וג'ורג' קרא. כבוב הוא המועמד המוביל להחליף את קרא על כס השופט הערבי, ושוחט מקווה שכישוריו, המתוגברים במוצאו המזרחי, יסייעו הפעם. ויש גם שופטים טובים שהציעו להם, אבל סירבו כי ניהול לא "עושה" להם את זה. הם מעדיפים את השיפוט נטו ולא את לחצי הניהול השוחקים.  

שלושת המועמדים לנשיאות המחוזי ת”א, מימין: גלעד נויטל, איריס לושי־עבודי וירון לוי. ועדת האיתור רשאית להגיע למסקנה שאף אחד מהם אינו מתאים צילום: עמית שעל

3 - נמדדים בתפוקה

השופטים בתחושה שהם נמדדים רק לפי עמידתם במכסות

השבר, שמתבטא ברשימת המועמדים, נגזר גם מאווירת הדכדוך הכוללת ששורה על השופטים. להסתה ולעלבונות שהם סופגים על בסיס יומי מחלקים בפוליטיקה ובתקשורת יש תפקיד חשוב, אבל לא מרכזי, בצניחת המורל הפנימי. הם חיים בתחושה שאיש לא סופר את תרומתם אלא רק את תפוקתם. הם לא יקבלו מילה טובה על פסק דין חשוב, אלא יימדדו רק על פי עמידתם ביעדי המכסות.

לוואקום הזה של היעדר מועמדים ראויים נכנסו שלושת המועמדים שעל הפרק. אלה הסיכויים ולצדם תסריט המשך אפשרי.

לאיריס לושי־עבודי אין סיכוי. היא צעירה מדי, היא לא ממש ניהלה בחייה, והכי גרוע – היא נלכדה במצלמת “עובדה” כשהיא מרעיפה חנופה על ראש לשכת עורכי הדין לשעבר אפי נוה במשדר שנחרת לדיראון עולם אצל השופטים. לושי־עבודי הגישה מועמדות לא כדי להיבחר אלא כדי למצב את מעמדה לעתיד, כשהזמן יקהה עוד יותר את הזיכרון הטלוויזיוני העגום, ישכיח את “עובדה” ויבליט את העובדה שהיתה פעם מועמדת לנשיאות.

גלעד נויטל נראה כרגע המתאים ביותר מבין המועמדים. הוא סגן הנשיא לעניינים פליליים ובאמתחתו ניסיון ניהולי מסוים, אם כי הדל ביותר בהשוואה לשאר עמיתיו סגני הנשיאים, ולו מהטעם שהתחום הפלילי בתל אביב הוא נישה שולית, בוודאי בהשוואה לתחום האזרחי והכלכלי.

ירון לוי הוא מועמד שיכול לגבור על נויטל. הוא ראש נציגות השופטים ומתואר כפוליטיקאי שיודע לפלס את דרכו. כראש הנציגות הוא קשוב בעיקר להנהלה (חיות ומרזל) מאשר לעובדים (השופטים), והשאלה היא אם יקטוף את גמול נאמנות זו בוועדה שתתכנס בשבוע הבא לבחור את הנשיא. חוץ ממרזל יישבו בה נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת אברהם אברהם, שהוא גם יו"ר ועדת השבתונים ומכיר משם את ראש הנציגות לוי ושופט העליון יצחק עמית שהושבע במחזור של לוי.

4 - בסמכות הוועדה

ועדת האיתור עשויה לפתוח את הרשימה למועמדים חדשים

את הסירוב לתפקיד היוקרתי אפשר להקביל לפרישות טרם זמנן מתפקידי שיפוט יוקרתיים. זה החל בפרישתם מהעליון של השופטים צבי זילברטל ויורם דנציגר ובפרישות מהמחוזי תל אביב של קובי ורדי ואיתן אורנשטיין. המשותף לכולם הוא שהיוקרה והמעמד שכרוכים בתפקידי שיפוט בכירים קורצים פחות מבעבר והוויתור עליהם קל יותר.

האם גם ועדת האיתור תכיר בחולשתה של רשימת המועמדים ואם כן, מה בכוחה לעשות? בסמכות הוועדה להגיע למסקנה שאף מועמד מהרשימה אינו מתאים. החלטה כזו היא מכה מכיוון שיש בה הודאה פומבית בהיעדר כישוריהם של שלושה שופטים מחוזיים. אבל נסיגה כזו תאפשר פתיחת הרשימה למועמדים חדשים ואף מפתיעים. בני שגיא למשל, צעיר, אבל מבטיח. פתרון ביניים אפשרי הוא לבחור מועמד לתקופה קצרה יותר, נניח שלוש שנים, ובזמן הזה לשקם את מעמדו, יוקרתו ובמיוחד את המורל הפנימי של בית המשפט המחוזי הגדול והחשוב בישראל.