קריירה אחת כבר לא מספיקה; איך הופכים תחביב לעיסוק מהצד?

רואה חשבון שהוא מאמן ריצה, לפעמים התחביב יכול למלא חלקים שלא קיימים בעיסוק העיקרי צילום: שאטרסטוק

במאה העשרים היה ברור לכולנו כי במקום בו התחלנו לעבוד בנעורינו, שם גם נסיים. זה היה נכון כמעט בכל ארצות העולם. נאמנות האדם העובד לארגון אחד הייתה חשובה מאין כמוה. ברית בין חבר קהילה, לקהילה שלו. בישראל של פעם אימהות לבנים רצו, במשך שנים רבות, שהילד ילך לעבוד ב"אגד", כי שם קיבלת מנייה והפכת חבר, מה שהקנה לך ביטחון תעסוקתי ויציבות כלכלית במשך כל ימי חייך. הארגון דאג לאנשיו. אימהות לבנות רצו שהילדה תתחתן עם נהג אגד, או דן, מאותה הסיבה בדיוק. יציבות תעסוקתית. משכורת ותנאים נלווים. שקט נפשי ומשפחות מאושרות.

בסוף המאה העשרים התנועה התעסוקתית הואצה והנורמה כבר הייתה שאדם בריא, מוכשר- ונורמאלי יעבוד, בתוך מחזור חיים אחד, בשניים-ארבעה מקומות עבודה, אולם עדיין כל מנהלת משאבי אנוש שהייתה רואה בקורות חיים של מועמד תזוזה מדי כמה שנים, הייתה מרימה גבה וכותבת למנהל המגייס הערה בשולי קורות החיים: "היעדר יציבות תעסוקתית".

ואז פרצה המאה ה21 וטרפה את הכול. פתאום להישאר ולעבוד בארגון אחד, כל החיים, נחשב ל"תקיעות", לעבוד במספר ארגונים ואולי אפילו לעבוד כעצמאי, במקצוע שלך, נתפס כצעד מרחיב אופקים ו"פותח את הראש". העולם השתנה.

במקביל השתנה גם היחס להשכלה אקדמית, והעולם הארגוני, בחלקו , זז מקווים לינאריים והגדרות תפקיד נוקשות, אל עולם בו מוערכות ונדרשות מיומנויות חדשות ובעיקר היכולת ללמוד ללמוד. כמאמר העתידן הידוע אלווין טופלר: עלינו ללמוד, למחוק את מה שלמדנו וללמוד מחדש. הקלפים נטרפו וממשיכים להיטרף בחינניות ובקצב מעורר השראה, בכל יום מימות השבוע.

כולנו מרובי ממדים

בכל כאוס קיים פוטנציאל לסדר, ובכל סדר קיים פוטנציאל לכאוס. העולם הארגוני הפנים כי האדם העובד הוא ייצור מורכב, רב ממדי וכי הגדרות תפקיד נוקשות, לא רק שאינן משרתות את הארגון, הן אף מזיקות לו. כך בקרב מעסיקים מדברים היום על "ג'וב קרפטינג"- מה שאתה, כפרט, עושה מהתפקיד שאתה ממלא ולא סימון הגבולות שמישהו הגדיר לך. מנהלים מתקדמים מעודדים את הצוותים שלהם לחפש השלמות, גמישות, וזרימה בהתאם לאיושי הצוות והשתנות הגדרות המשימה, בהסכמה, ולעבוד על תחומים חופפים/משלימים , במקום להדק פיקוח על "גבולות גזרה" והגדרות.

תחביב יכול להפוך לעיסוק ולמלא חלקים שאינם קיימים בעיסוק העיקרי צילום: CAIA IMAGE/SCIENCE PHOTO LIBRARY

בנוסף, מסתבר, כי לכל אדם, כמעט, יש בארסנל שלו ניסיון, ידע ותחביבים, שאינם קשורים כלל ועיקר לתחום התמחותו העיקרי. אותו תחום עליו הוא מקבל שכר וקידומים. ישנם מהנדסים שמנגנים בהרכבים מוסיקליים, עורכי דין שמשחקים באופן מקצועי כדורעף, אנליסט שלמד עבודה סוציאלית ורואה חשבון שהוא מאמן ריצה דגול. לא מזמן נתנה הרצאה מאלפת מפקדת בכירה בצבא שסיפרה שבתהליך המיון לצה"ל התחילו לבדוק עם המלש"בים גם תחביבים. הצבא גילה כי המתגייסים הטריים למדו, או עשו דבר מה משמעותי לפני הגיוס, על אף גילם הצעיר וניתן, בו זמנית, לתפוס שתי ציפורים במכה אחת. להעלות את שביעות הרצון של המתגייסים- ולהפחית עלויות הכשרה של תפקידים ועיסוקים אזוטריים שהצבא עשוי לעשות בהם שימוש. כך נדרשים מצילים (יש בריכות בחלק מהבסיסים), מגישי עזרה ראשונה, נהגים, צעירים מומחים בתחומי הדיגיטל, עורכי סרטים, כותבים ועוד.

מרצים, צורפים ומדריכי טיולים

גם בארגונים הפנימו כי ניתן לעשות שימוש בכוחות פנימיים הן למען שביעות רצון הפרט, שמרגיש ממוצה, והן למען הפיכת הארגון לסוג של קהילה, לטובת תחושת שייכות ומחוברות. כך בארגונים אחדים פותחים, מספר פעמים בשנה, "אוניברסיטה" המבוססת על כוחות פנימיים. עובדים מרצים על כול נושא בו הם מרגישים מומחים, וכול עובד בוחר קורסים המעניינים אותו - ובא להקשיב. אנשים שטיילו בעולם- ושמחו בטיולם, פותחים ערבי "ארץ" וחולקים , כולל תמונות, מסלולים, תקציב וטיפים, מידע בנוגע לטיול שעשו. בארגונים אחרים יחידות ההדרכה מעודדות עובדים להדריך בנושאים שונים שבוערים בעצמותיהם ומסייעים להם בהקניית מיומנויות הדרכה, הכנת מערכי שיעור ובהכנת מצגות.

בו זמנית עם "פתיחת הראש" של ארגונים ל"קפצנות" תעסוקתית, ונכונות לקבל מהעובדים הקיימים מנעד יכולות גדול יותר, משתלב דור ה-Y, שהוא בבסיסו קופצני ומרובה ממדים.

השאלות שחברינו בני דור ה-Y עסוקים בהן נעות בין: "במידה ואני מוכשרת במספר תחומים, מדוע להתייחס לאחד מהם כאל תחביב ולאחד מהם כמקצוע"? "מדוע עלי לבחור, בפרק זמן נתון, בהתפתחות רק בחלק מהנושאים שמעניינים אותי"? "למה לא גם וגם"? וכך נוצר הטרנד של קריירות מקבילות.

גן השבילים המתפצלים

הרעיון הוא שהחיים קצרים. ומהירים. כל אדם בדורנו יאריך חיים ויעבוד, בממוצע , ב-6-8 מקומות עבודה במינימום . הן מעסיקים והן הטאלנטים התרגלו לעובדה שמשך השהות בארגון איננו חייב להיות עשורים. שוב מצטלבים האינטרסים של מעסיקים ומועסקים.

הפרט מעונין להביא את עצמו לידי ביטוי, במלוא גווניו, ולא לוותר על תחום עניין אחד, עבור אחר. הארגונים מעוניינים להאריך את שהות העובד בארגון ולגרום לו לשביעות רצון, זאת על מנת להפיק ממנו את המיטב, הן ברמת יעילות והן ברמת מחוברות, התורמת לתשוקה ויצירתיות. בחלק מהמקרים נוח לארגונים להעסיק עובדים במשרה חלקית, מסיבות שונות ומשונות, לעובד דווקא משתלם לארגן לעצמו מספר מקומות עבודה. כך נולדים שילובים מגוונים ומאוזנים: מנכ"ל שהוא ברמן בסופי שבוע, כי זה מסייע לו להירגע ולנקות את הראש. מנהלת כספים שהיא צורפת ואומנית. יצירת התכשיטים מאזנת לה את היעדר היצירתיות בסיכום טורי מספרים. מנהלת מעבדה שאוהבת לאפות משלימה הכנסה באפיית עוגות ועוגיות ומחירתן בסופי שבוע, בישוב בו היא מתגוררת, מנהלים משמשים כדירקטורים במלכ"רים ועמותות, או מלמדים בתיכונים על מנת לחוש משמעות בהשאת תרומה לקהילה, או עבור הגיוון והשינוי.

ויש גם את עניין הכסף

מעבר לתחושת המיצוי והמשמעות, יש פה גם עניין כלכלי גרידא שעשוי להחיש את המגמה המשולבת, בימים אלו ממש. בעקבות התכווצות המשק סביב משבר הקורונה חברות מפטרות, מקצצות חלקי משרות ושכר, חרב הפיטורין מרחפת על לא מעט מאיתנו. זה הזמן לבחון דרך משקפיים חדשים את התחביבים שלנו ואת הפיכתם לעוד מקצוע, מקביל למה שעד כה היה הקריירה שלנו, רווחי ומספק.

הנה כמה נקודות לחשיבה בנוגע להכנסת תחום עיסוק משני, או תחביב, כקריירה מקבילה, הן לצורך סיפוק והגשמה והן לצורך איזונים כלכליים:

1. במה אני טוב/ה? האם יש בחיים שלי תחום עיסוק, מעבר לעבודה שלי, למקצוע שבחרתי, שאני טוב בו, שיש לי "קריאה" אליו? צילום/אפיה/אימון/רפואה, או כל דבר אחר. יש לזכור כמובן כי מתחומי תחביב שונים , כגון אומנות, מוסיקה, תיאטרון – ואחרים, קשה להוציא הכנסה נוספת, הן משום שתחומים אילו רוויים והן משום שבמשק מתכווץ ההכנסה הפנויה לא "הולכת" לשם.

2. האם לתחום הזה יש ביקוש? לעיתים אין המדובר במקצוע התובע שנות לימוד רבות, כגון רפואה. אם למישהו יש קריאה לעיסוק בתחום הוא יכול "ללכת" על מד"א. אם מישהי טובה בצילום היא לא חייבת לצלם דוגמניות, אפשר לצלם משפחות ותינוקות בקהילה, או נשים במסע ההיריון

3. האם דרושה הכשרה? במידה ואחליט ללכת אחרי הלב ולהיכנס לתחום העיסוק הזה, האם נדרשת הכשרה? האם אני יכולה לעשות אותה, מבחינת זמינות שאבים (זמן/כסף) ?

4. מהם המחירים והרווחים משילוב העיסוק הנוסף בחיים שלי? כיצד ייראו הקריירות שלי , ביחד, במשולב?

5. לראות תמונה כוללת: כיצד השמחה המקצועית תפגוש את המשפחה שלי? מבחינת זמן , תקציב, מיקוד? כיצד יגיב מקום העבודה שלי (במידה ויש לי) להשקעת זמן בממד אחר, נוסף?

בלבול ולבלוב

תקופת הקורונה והיעדר היכולת של כולם, כולל קברניטי המשק, לומר מתי ואיך תסתיים, מהווים עול, ומעמיקים פחד וחרדה של הישרדות. אולם מציאות מבולבלת תמיד טומנת בחובה אופציה ללבלוב. זה הזמן לעשות חשבון נפש , להתייחס לתקופה המוזרה הזו כאל פוטנציאל התפתחות ולקפוץ על עגלת ההזדמנויות של שוק שמתייחס לאחרונה בחיבה, או לפחות בראש פתוח, לאנשים מוכשרים עם קריירות מקבילות.