דעה
5 תנאים שאינם מעשיים בתזכיר החוק להסדרי חוב בקורונה
ההצעה המבורכת היא לאפשר לחברות המבקשות לגבש עם נושיהן תכנית הבראה, ליהנות מעיכוב הליכים לפרק זמן קצוב, ללא צורך במינוי בעל תפקיד שיחליף את ההנהלה והדירקטוריון. אז מה הן המגבלות שעלולות לחטוא למטרה?
בימים אלה פרסם משרד המשפטים תזכיר חקיקה חדש, כהוראת שעה לשנה אחת, המבקש לקבוע הקלות בגיבוש הסדרי חוב בעידן הקורונה. אל מול הקשיים הכספיים הניכרים שהנגיף ממיט על חברות ועסקים רבים במשק, כל חקיקה אשר מקילה על גיבוש הבנות והסדרים בין חברות לנושיהן, באופן עסקי וקולח, היא מבורכת. עם זה, כתמיד – החשיבות היא בפרטים.
בתמצית, ההצעה היא לאפשר לחברות, המבקשות לשאת ולתת עם נושיהן ולגבש עימם תכנית הבראה (או בעגה המקומית: הסדר חוב), ליהנות מעיכוב הליכים לפרק זמן קצוב אשר יגן על החברה מפני אכיפת זכויות מצד הנושים באותה עת, וכל זאת ללא צורך במינוי בעל תפקיד שיחליף את ההנהלה והדירקטוריון. באין כשל ניהולי, כי אם פגעי מגיפה, ההנהלה והדירקטוריון יוסיפו לנווט את החברה במשא ומתן מול נושיה. עד כאן, היוזמה היא כאמור מבורכת ורצויה. זה בהחלט צעד בכיוון הנכון לשם הבראה אמיתית ויעילה של חברות. עם זאת, במתכונתה הנוכחית של ההצעה יש מספר מגבלות שעלולות לחטוא למטרה:
תחולת עיכוב ההליכים: בעידן הקורונה, ארצות אירופיות שונות, ביניהן איטליה ופולין, פסעו בעקבות ארה"ב וקבעו משטר של עיכוב הליכים (ללא מינוי נאמן) שיופעל על ידי החברה באופן יזום, ללא כל צורך בצו שיפוטי. כל המתנגד למהלך, יתכבד ויפנה לבית המשפט. יש להצטער, כי בהצעה החדשה בישראל אנו נצמדים עדיין לצורך לנהל ליטיגציה בבית המשפט ולקבל צו שיפוטי לשם החלת עיכוב ההליכים. הדבר אינו נדרש ושינוי ברירת המחדל כאן בכיוון האמריקני-אירופי אך יהיה לברכה. החששות מפניו מוגזמים ואינם מוצדקים.
משך הזמן של עיכוב ההליכים: תחימת משך עיכוב ההליכים לשם השגת ההסדר לשלושה חודשים בלבד היא נוקשה מדי ועלולה להתברר כלא-מעשית. דברים אלה יפים במיוחד בחברות תפעוליות, שבהן מעורבים גורמים רבים ושונים זה מזה במשא ומתן (פיננסיים, ספקים, עובדים, לקוחות ועוד). ומה יהא בתום שלושה חודשים? ברור, כי אם טרם אושר הסדר בתום תקופה זו החברה לא תוכל לשוב ל״עסקים כרגיל״, משל לא הייתה זה עתה בהליכי הסדר וחסתה בצל עיכוב הליכים. הנושים לא יניחו לה לשוב לשגרה ומעתה יאכפו זכויות נגדה במלוא עוזם. די בכך ובנוקשות של שלושת החודשים כדי להרתיע חברות רבות מלנקוט בצעד כאמור מלכתחילה.
שימור חוזים ומימון: ההצעה מבקשת להחיל את עצמה גם ביחס לחברות עם חוב פיננסי גרידא וגם ביחס לחברות תפעוליות. זהו צעד נכון. ואולם, לצד מניעת אכיפת שעבודים ותניות שיור בעלות, ראוי כי ההצעה תחיל גם את הוראות החוק באשר לשימור חוזים קיימים (דוגמת חוזי שכירות) ולמתן זכויות עדיפות למממני הבראת החברה. אלה כלים נדרשים להתנעת הבראה אפקטיבית לחברות תפעוליות.
מינוי "מנהל הסדר": ההצעה מחייבת את בית המשפט למנות ״מנהל הסדר״, שילווה את הסדר החוב מייד עם החלת עיכוב ההליכים וניהול המשא ומתן בין החברה לנושיה. ברם, טעמו של מינוי זה אינו מובן. איזו תועלת בדיוק יש במינוי חובה של מנהל הסדר כבר בראשית הדרך, בשעה שהצדדים רק נושאים ונותנים ביניהם לצורך גיבוש ההסדר? כל עוד ההסדר טרם גובש ותואם, אין נדרש מינוי לצורך ליווי יישומו וביצועו של ההסדר. הדבר עלול להתגלות כסרבול לחינם.
הפטור מ"מומחה": מוסד ה״מומחה״ לליווי הסדרי חוב עם מחזיקי אג״חים זכה עם השנים לקיתונות של ביקורת מכל השחקנים בשוק. תועלתו לא הוכחה. הכול הצטערו כי לא בוטל עם חקיקת חוק חדלות פירעון. ההצעה כיום מציעה לפטור את נאמני האג״ח מן החובה לפנות לבית המשפט ולבקש את מינוי המומחה. ואולם, התנאים שההצעה דורשת כי יתקיימו לצורך פטור כאמור אינם מעשיים בעליל והופכים פטור זה לתיאורטי בלבד.
בין התנאים המצטברים שדורשת ההצעה: כי הדירקטוריון יקבע שהחברה אינה חדלת פירעון בעת גיבוש ההסדר; כי ההסדר לא יכלול כל תספורת שהיא; כי פירעון החוב ייפרס ויידחה לתקופה של שנה אחת בלבד קדימה. כאמור, תנאים אלה אינם מעשיים ועל כן פטור מוצע זה עלול להתגלות כפטור ש״אין לנו רשות להשתמש בו, אלא לראותו בלבד״.
לסיכום, תזכיר החקיקה הוא רצוי, אך אין הוא נקי מפגמים. עדיין לא מאוחר לתקנו ולשפרו, לתועלת המשק.
פרופ' דוד האן הוא חבר סגל בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן ויועץ בכיר במשרד גרוס (GKH); לשעבר הכונס הרשמי של ישראל
