אלימות פוליטית בישראל: מדוע אין שום סימטריה בין ימין לשמאל

ט' באב הוא הזדמנות לדון בשנאה הפנימית בין יהודים ובחורבן בית שני שאליו נגיע בהמשך. חשוב יותר להתחיל בניסיון של היום ליצור סימטריה של הסתה ואלימות יהודית בין שמאל לימין. ניסיון שנגזר מהצורך הקדוש לאיזון של פי.סי (פוליטיקל קורקט). אבל, האם גם האמת והעובדות תומכים בסימטריה ואיזון אלה?

התשובה היא לא. אלימות קטלנית של יהודים היא נחלתו הבלעדית של הימין. הימין הפוליטי והימין המתנחלי. מקרי מוות והלוויות נרשמו רק בצד השמאלי והערבי. הנה רשימה חלקית של רוצחי הימין: יגאל עמיר, יונה אברושמי, המחתרת היהודית, ישראל לדרמן, דוד בן-שמול, ברוך גולדשטיין, עמי פופר, עדן נתן-זדה, יעקב טייטל, זאב אקשטיין שרצח את ישראל קסטנר (1957), רוצחי הילד מוחמד אבו ח'דיר ובני הזוג סעד וריהם דוואבשה בכפר דומא.

נסו להרכיב רשימה נגדית ולא תצליחו. כי אין אלימות קטלנית של שמאלנים. יש הפגנות נגד הגדר, יש סרבנות גיוס, יש ארגוני זכויות שפועלים נגד הצבא והמדינה, אבל אין הרג ורצח.

הפגנת הדגלים שהחורים בת"א השבוע

הבקבוק הימני נופץ על הראש השמאלני ולא להיפך

בהפגנות שמתקיימות בימים אלה, תודה לאל, עדיין לא הגענו לזה. אבל גם כאן המאמץ ליצור סימטריה אלימה היא שקרית. הבקבוק הימני נופץ על הראש השמאלני ולא להיפך. בצר לו מנסה הימין ליצור סימטריה של הסתה ואלימות המילולית. מנגנון התעמולה שמנוהל מבלפור מפיץ בהלה וחשש מפני האיומים על ראש הממשלה. לרוב מדובר ב'פייק'. ומדובר בראש ממשלה שמוקף במעגלי אבטחה מעובים שיצחק רבין לא זכה לעשירית מהם ולא חשב אפילו להתלונן, למרות שהאיומים וההסתה נגדו היו עוצמתיים ומוחשיים הרבה יותר.

ומדוע אין סימטריה בין אלימות הימין לאלימות השמאל? בעיקר בגלל אופי הערכים המקודשים לשני הצדדים. הערכים המקודשים של הימין הם עם ישראל, ארץ ישראל, תורת ישראל ומלך ישראל – ה'פרוטקטור' הגדול, דמות שמשתרעת בין הקב"ה לביבי. אלה ערכים שאנשים מוכנים להרוג למענם. אלה ערכים שפגיעה בהם מסומנת כבגידה, ובוגד מותר להרוג. בגרסה ההלכתית זהו 'דין רודף ומוסר' שהוציאו רבנים על יצחק רבין והוציא לפועל קנאי דתי.

לשמאל, מהצד השני, אין ערכים מקודשים שמצווה להרוג למענם. לא הדמוקרטיה, לא הכיבוש, ואפילו לא הפרנסה. השמאל מעדיף למות מייאוש מאשר להרוג מייאוש.

והקנאות הדתית היא מלקחי ט' באב שחל היום – לא שנאת חינם גרמה לחורבן הבית אלא קנאות דתית. אותה קנאות שהציתה את המרד ברומאים לא לפני שהציתה את מחסני התבואה בירושלים כדי להרעיב את האוכלוסייה ולאלצה לצאת למלחמה חסרת הסיכוי. את ה"ימין" של אז הנהיג אַבָּא סִיקְרָא שכונה "ראש הביריונים". את "השמאל" הנהיג רבן יוחנן בן זכאי שהעדיף לצאת מירושלים ולהקים ביבנה את האלטרנטיבה הרוחנית לשימורה וקיומה של המשכיות יהודית בארץ ישראל.