"המחברים לא סתם הפליצו הסברים, הם חקרו, ביררו וניסו להבין"

רק אלוהים יודע למה פלוצים זה דבר כל כך מצחיק. גם ילדים וגם מבוגרים צוחקים מזה. ספר שיצא לפני שנתיים בארה”ב והיה לרב־מכר מקדיש תשומת לב רבה לנושא, בצורה חיננית למדי. לאחרונה הוא תורגם לעברית, וזוכה להצלחה.

את הספר "האם הם מפליצים? מדריך לילדים לנפיחות בעלי חיים" כתבו המדענים ניק קארוסו ודני רבאיוטי, ותרגמה לעברית גילי בר הלל סמו (הוצאת תכלת). עם איורים יפים והסברים ענייניים, הספר דן בנפיחות של בעלי חיים מזווית מדעית.

הכל התחיל בבדיחה ברשת החברתית. סטודנטית בריטית לאקולוגיה, דני רבאיוטי, צייצה בטוויטר שאלה ששאל אותה האחיין שלה: האם נחשים מפליצים? היא קיוותה לקבל תשובת מומחה. ניק קארוסו מאוניברסיטת וירג'יניה טק, שלמד אקולוגיה אמפיבית, ענה בטוויטר והשתמש בהאשטאג DoesItFart# ("האם זה מפליץ?"), מה שהביא הרבה מאוד חברים בטוויטר לענות בעזרת ההאשטאג. השניים צברו כל כך הרבה מידע על פלוצים של בעלי חיים, שהיו מוכרחים לכתוב על זה ספר.

גילי בר הלל צילום: טל שחר

קארוסו ורבאיוטי לא חשבו שמישהו יקרא את זה חוץ מבני משפחה וחברים, אבל הם טעו. הספר נכנס לרשימת רבי־המכר של "הניו יורק טיימס". סוס, תוכי, ברדלס, עכביש, לווייתן, נמייה, תיש, נחש, תמנון, דינוזאור ואפילו חד קרן כל אחד מהם מקבל עמוד עם הסבר מדעי קצר, האם הוא מפליץ או לא, למה ואיך. אז מתברר שרוב בעלי החיים אכן מפליצים, כלומר מוציאים את הגזים שהצטברו בתהליך העיכול באמצעות נשיפתם החוצה.

מהספר אפשר ללמוד, למשל, שציפורים לא מפליצות כי אין להן בבטן חיידקים שמייצרים גזים, והמזון עובר במערכת העיכול שלהן במהירות. או למשל שדגי הרינג מתקשרים זה עם זה באמצעות נפיחות, שנמיות מופתעות מהפלוצים של עצמן, ושלווייתן גם אחרי מותו ממשיך לנפוח.

"נתקלתי בספר הזה לראשונה ביריד ספרים בלונדון", מספרת עינת ניב, העורכת הראשית של תכלת (בבעלות סטימצקי). "הוא היה עדיין בגרסת המבוגרים שלו, שמאוד הצליחה בבריטניה. הספר הצחיק אותי אבל היתה לי הרגשה שבארץ גרסת המבוגרים לא תעבוד ואז האמריקאים הפכו את זה לספר ילדים. הם קיצרו את הטקסטים, נפרדו מהמון חיות, והוסיפו איורים נהדרים. כאן כבר לא היתה התלבטות: גם מדעי, גם כתוב נפלא, גם מאויר לעילא וגם פלוצים? קניתי".

גילי בר הלל — מתרגמת ספרי הארי פוטר לעברית ובעלת הוצאת "עוץ" — ניגשה למלאכה בחפץ לב. "כל כך מובן מאליו שפלוצים מצחיקים, שאף פעם לא חשבתי למה", היא אומרת. "אולי כי הם באים מתי שהם רוצים ומביכים במקומות מכובדים; או אולי, כמו שפרויד שם לב, כולם מרותקים בשלבי חייהם המוקדמים לקקי, פיפי, וכל מה שיוצא מפלג הגוף הזה".

מתוך הספר

לדבריה, סוד הקסם של הספר הוא בגישה המדעית שלו. "המחברים לא סתם הפליצו הסברים, הם חקרו, ביררו וניסו להבין", היא מספרת. "מצד אחד, זה הופך אותו לעוד יותר מצחיק, בגלל היחס הרציני כל כך לנושא; ומצד שני, יש שם כל הקסם של המדע".

אחרי שסיימה לתרגם, המשיכה בר הלל לעקוב בטוויטר אחרי הסופרים, והוקסמה מהם. "אלה מדענים רציניים שמביאים הומור לעבודה. הם יודעים להנגיש מידע, למצוא בו את הפיקנטי והמרתק, אבל גם להדגיש את מה שחשוב. זאת ממש המהות של מדע פופולרי: פשוט להיות מעניינים, להעביר ידע, ולמצוא את דרך הזהב שלא מעיקה בהסברים קשים ולא מתבזה רק כדי למצוא חן".

הפעם בר הלל לא נדרשה בתרגום להמצאות מילוליות מתוחכמות מדי. היא היתה צריכה רק לדייק בשמות ומונחים מדעיים: "כיף שיש בימינו מדיה חברתית כמו טוויטר, שמאפשרת לי גישה ישירה ומהירה לאנשים כמו למשל ד”ר גיל ויזן, אנטימולוג קנדי ממוצא ישראלי שיודע בדיוק איך לתרגם שמות חרקים לעברית. הפספוס היחידי מבחינתי הוא שאיכשהו לא שילבתי בשום מקום בספר את המילה 'פּוּק'”.