פרופ' רוני גמזו - פרויקטור בפרופיל נמוך

מינויו של פרופ' רוני גמזו, מנכ"ל בית החולים איכילוב ומנכ"ל משרד הבריאות לשעבר, ל"פרויקטור הקורונה" הוא הוכחה נוספת לחולשתו של נתניהו ועד כמה משבר הקורונה מדיר שינה ממנו (מעט מאוד), זאת בזמן שהוא מקרב את המשק עוד צעד אחד לעבר סגר נוסף. 

יש לזכור כי לא נתניהו ולא שר הבריאות, שהוא אחד המנצחים הגדולים בסיפור הזה, רצו פרויקטור. התפקיד הזה צץ אל המציאות אחרי שאזרחי ישראל הבינו כי ממשלת נתניהו-אדלשטיין נחלה כשלון קולוסאלי בניהול המשבר הבריאותי שנחת על ישראל דווקא אחרי הצלחה מסוימת במכה הראשונה. קונספט הפרויקטור נועד מתוך הבנה שיש כישלון, ונדרש מישהו בעל יכולות ניהוליות ולוגיסטיות. מועמדים היו למכביר - אלוף אהרון חליווה שניהל את המשל"ט (מרכז השליטה בסיבוב הראשון), הרמטכ"ל לשעבר גדי אייזנקוט, רוני נומה שהצליח באופן פלא להשתלט על המגיפה באיזור הכי קשוח של ישראל (בני ברק), אמיר אבולעפיה שהצטיין בתפקידו כראש אגף התכנון של צה"ל ומוקדם יותר כמפקד עוצבת הפלדה וכמובן גבי ברבש, מנכ"ל משרד הבריאות האגדי ומנהל איכילוב.

פרופ' רוני גמזו צילום: מירי גטניו

כולם היו טובים אך הם הבינו מה שאנחנו סירבנו להבין: הפרויקטור הזה הוא אילוץ ואינוס, משהו כדי להאשים, דמות שייקח את האחראיות - ועל הדרך, אולי, יצליח להזיז משהו. הרי, ממילא משרד הבריאות לא מתאים לניהול המערכה, הוא נטול כלים ונטול האנשים המתאימים לדבר הזה. אז מה כבר יכול לקרות?

אלא שכאן נוצר פער בין נתניהו לאדלשטיין: לנתניהו לא היתה בעיה להעביר סמכויות שנמצאות כעת בתוך משרד הבריאות אל הפרויקטור. אדלשטיין, שממשיך להתייחס לניהול הקורונה כאל טקס הדלקת המשואות בהר הרצל, לא היה מוכן. הוא נעלב מהאפשרות הזו ולא היה מוכן לוותר על סמכויות. זו הסיבה שגם דחה את כולם - הביצועיסטים האלמונים מצה"ל לא היו מוכנים לדווח אליו ולמנהלי משרד הבריאות שכשלו ובצדק; דמויות כמו ברבש איימו עליו ולו רק כי היה ידוע יגנבו ממנו זמן מסך. אדלשטיין הבין את הטריק - לא מעבירים סמכויות, רק אחריות כשתנאי הזהב ברור: אתם מדווחים לי ואני מנהל.

ובינתיים המספרים מזנקים, גם המונשמים, החולים הקשים והמתים. הגישה של אדלשטיין ברורה - סוגרים. ואם זה לא עובד? אז סגר מלא. ומה עם המשק? זו בעיה של ישראל כץ: המיתון גם לא יגיע לווילה שלו בהרצליה פיתוח.

זו גם הסיבה שכל מועמד שכיבד את עצמו עזב, אחד אחרי השני. וזו ההוכחה החיה שנתניהו נמצא בנקודת שפל היסטורית ושמשבר הקורונה לא עומד כל כך בראש סדר העדיפויות שלו: אם על אדלשטיין הוא לא הצליח להתגבר, מצבו בכי רע. כעת הוא עסוק בדברים הרבה יותר חשובים: המשפט שהחל בינואר מעלה הילוך, הבלגאן בקואליציה, הבחירות, הפוליטיקה הקטנה. סוגיות ברומו של עולם. נגיף הקורונה יחכה.

משמעות מינויו של גמזו - איש מוערך לכל הדעות  היא שישראל צועדת לסגר, לא כעת, אלא תוך חודש-חודשיים (במקרה הטוב). לא בגלל שהוא לא יצליח, אלא בגלל גישתו למגיפה, תפיסת עולמו, והזמן שהוא מתכוון להקדיש לאירוע. גמזו כבר שיחק תפקיד מרכזי וחשוב במאבק מול הקורונה: הוא בנה את המערך לנדבך הכי פגיע ומסוכן: הקשישים. "מגן אבות" שמו. גמזו כמו גמזו: חדור מוטיבציה ממוקד מטרה, ישב שבועיים, בנה מערך, כללים, מנגנונים, תרחישים, התאים, תכנן ואחרי שבועיים כינס מסיבת עיתונאים בה הציג את הכל, ודקה אחרי כבר ישב בלשכתו ברחוב ויצמן. זהו. נגמר האירוע.

גמזו הוא נציג מהימן של הגישה ה"יונית" כלפי מגיפת הקורונה. הוא הציג אותה בדיוק בראיון לכלכליסט TV בו הסביר כי מערכת הבריאות הישראלית יכולה להתמודד עם המגיפה ובלי מאמצים עילאיים. מי שבאמת רוצה להבין מה גמזו חושב על הקורונה, חייב לשמוע את דבריה של אחד ממקורביו פרופ' עידית מטות, ראש מערך ההרדמה באיכילוב. אין מדובר בזלזול, אבל בהחלט יש "הגמדה" של אירוע. אין מדובר בפרופ' לס שמגמד את הקורונה ל"שפעת עם יח"צ מעולה" אך כן ניכרת צניחה חדה במפלסי הלחץ, החרדה, הדאגה. זה לא מגה אירוע, אלא מאקרו-אירוע. לכן, כמו במגן אבות, גמזו מתכוון לסרטט, להמליץ, לייעץ. אבל לא יהיה "גנרליסימו" של הקורונה כמו שכולם רצו וביקשו (ונדרש) אלא בקושי "מפקד". ולראייה: גמזו לא התפטר מאיכילוב ושני הסמנכ"לים שיחליפו אותו בתקופה הזו לא קיבלו תואר של מנכ"ל אלא בסך הכל - מ"מ (ממלא מקום).

גמזו לא מתכנן משרה מלאה ולא מתכוון להתנחל לא במשל"ט של איירופורט סיטי וגם לא בירושלים במשרד הבריאות (אותו הוא מכיר היטב מתקופתו כמנכ"ל משרד הבריאות). גמזו הוא ברבש בפרופיל נמוך, הרבה יותר עסוק, ובלי פנאי רב למסיבות עיתונאים גרנדיוזיות. זה בדיוק מה שנתניהו –שעסוק בענינייו האישיים זקוק וגם אדלשטיין, שממשיך להתעקש לככב ומוביל את ישראל לקטסטרופה בריאותית בצורה של קריסה של מערכת הבריאות במקרה הרע או לקטסטרופה כלכלית בצורה של סגר מוחלט וממושך במקרה הטוב.