צריכה ותעסוקה ביד הלשון

"אנחנו לא מתכוונים לכפות סגר כמו זה שעשינו במרץ כי למדנו שהתוצאות הכלכליות והאנושיות הן הרות אסון", אמר מוקדם יותר החודש ראש ממשלת צרפת ז'אן קסטקס, ימים ספורים לאחר מינויו לתפקיד. לא מן הנמנע כי מילותיו יחסכו למוסדות המדינה עשרות מיליארדי יורו.

בימים כתיקונם, אמירות של מנהיגים משפיעות במידה מסוימת על ציפיות הציבור, והן בתורן מעצבות את הכלכלה. כעת, בעיצומה של מגפה שבה פסיכולוגיית ההמונים עובדת שעות נוספות, יש למילים כאלה משקל כפול ומכופל.

תיאוריית ההכנסה הפרמננטית שגיבש הכלכלן מילטון פרידמן ב־1957 קובעת כי המשתנה החיוני ביותר לקביעת רמת הצריכה בהווה אינו הכנסתו הנוכחית של הפרט, אלא ציפיותיו לגבי הכנסותיו בשנים הבאות. מכאן, שחוסר ודאות ביחס להכנסה העתידית היא קריטית בקביעת דפוסי הצריכה העכשוויים.

קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, נשיא צרפת עמנואל מקרון ור"מ ספרד פדרו סנצ'ז. פסגת קורונה בבריסל צילום: איי אף פי

כאשר הפרטים מלאי אמון ואופטימיות, הם צורכים ומשקיעים. במקרה של מדינת ישראל כיום, עקרונות אלה מורגשים היטב. אין מנהיגות או מדיניות ברורה, בקושי יש ממשלה מתפקדת. גם תקציב, הכלי העיקרי לקביעת מדיניות מאקרו כלכלית, איננו ולא נראה באופק.

כספים מתפזרים לכל עבר ללא היגיון ברור, תקציבים מועברים לפי לחצים ושביתות. האזרחים רואים באופק גירעון של 14% מהתמ"ג וחוב שמגיע לרמות דמיוניות של 80% מהתוצר. לכל אלה מתווספת החרדה מסגר נוסף.

ראש ממשלת צרפת, ז'אן קסטקס צילום: AFP

הורדה מהפרק של סגר ככלי מדיניות תבטיח למעסיקים כי יש תקווה לשינוי. לא עוד הקפאה מוחלטת, קניונים ומסעדות ריקים, חזירי בר ותנים ברחובות הערים הגדולות. בצורה כזו המעסיקים והעצמאים יוכלו להחזיר עובדים ולגייס חדשים. הצרכנים ירגישו בנוח לקנות ולבזבז.

כדי שמילותיהם של מנהלי המערכה נגד הקורונה ישרתו את טובת הכלכלה, נחוץ אלמנט חשוב והוא אמון. כשקסטקס אמר שלא יהיה סגר נוסף, הצרפתים האמינו לו. כדאי לוודא שגם מי שיבטיח דבר כזה בישראל יהיה אדם שזוכה לאמון הציבור.