אודי ניסן: "אסור לבזבז את כל התחמושת במערכה הראשונה של המגפה"

"ראש הממשלה בנימין נתניהו החליט בחודש יוני – זה היה החודש הכי קריטי מבחינת התפתחות המגיפה – להתעסק בנושא אחר –הסיפוח – ולא היה מי שהוביל את נושא הקורונה פול טיים ג'וב". זו אחת הסיבות המרכזיות לכשל בטיפול במשבר, אומר ל"כלכליסט" פרופ' אודי ניסן, מי שכיהן כממונה על אגף התקציבים מיוני 2009 – עיצומו של המשבר הפיננסי הגדול – ועד למחאה החברתית של קיץ 2011. כחבר כעת בצוות המומחים לייעוץ המל"ל בראשות פרופ' אלי וקסמן, האירועים האחרונים סביב המשבר מדירים שינה מעיניו וגורמים לו להשמיע ביקורת פומבית על הניהול הכושל של ממשלת נתניהו.

אודי ניסן

מהן הסיבות הנוספות למשבר שבו ישראל מצויה כעת?

"משרד הבריאות מההתחלה לא הצליח להבין את מגבלות הניהול שלו וחשב כל הזמן שהוא יכול לנהל הכל ופספס בגדול. במקביל, ראש הממשלה לא כפה את דעתו למרות שהוא הבין את זה, אך לא קיבל את ההחלטה לכפות. כמו כן היתה שאננות: המספרים היו נמוכים, היתה פה הכחשה של המציאות ונחו על זרי הדפנה. השילוב של שלושת הגורמים היה קטלני. איך אמר לי מישהו: 'אנו מומחים במבצעים, אבל כאשר מדובר בתחזוקה לאורך זמן, אנו כנראה קצת פחות טובים'".

"גם שמחון חושב שזה הזוי"

מדוע דווקא ההחלטה על המענק של 6 מיליארד שקל לכל העם היא זו שעוררה כל כך הרבה מהומה? הרי היתה שורת החלטות הזויות בחודשים האחרונים.

"ברור לכולם שחצי מהכסף מיותר כי לשלושת העשירונים העליונים באמת הכסף הזה לא רלוונטי וליתר עשירוני הביניים זה פחות אפקטיבי. העובדה שאתה לוקח 2–3 מיליארד שקל וזורק אותם לפח זו הבעיה הקטנה. הגדולה היא ה'שדר' לאחיות, לעובדים הסוציאלים, למסעדנים, ולכל שאר האוכלוסיות שנפגעו. אתה משדר כי ניהול הוצאות המדינה בזמן הקורונה אינו קפדני. המסר הוא כי 'לא יקרה כלום אם יתבזבז על הדרך כסף כי אנו יודעים יותר טוב'. יותר מה־3 מיליארד שהלכו זה מה משדרים החוצה: שלא מקפידים וזו הפגיעה הכי קשה".

לדבריו, "הדבר השני שכל כך בעייתי בהחלטה הזו הוא הזלזול בתהליכי קבלת ההחלטות: היעדר דיון מסודר אצל רה"מ, בממשלה, היעדר התייעצות עם נגיד בנק ישראל. צעד כל כך גדול שבעצם נעשה בחובבנות ובחוסר שקיפות. אגף התקציבים חייב להביע את עמדתו המקצועית: מהן ההשלכות הרוחביות של המהלך, מה השפעה של הצעד עצמו, מהם התקדימים, מהן האלטרנטיבות. כאן הבעיה לא היתה באגף התקציבים אלא במועצה הלאומית לכלכלה (בראשות פרופ' אבי שמחון, יד ימינו של נתניהו בנושים כלכליים, א.פ.) שלא תפקדה. המועצה או שלא הבינה את התמונה הרחבה או שלא רצתה להבין. הרי כל הכלכלנים, או לפחות 95% מהכלכלנים הרציניים שאני מכיר, סבורים כי מדובר בצעד שגוי. אני חושב שגם שמחון עצמו חושב שזה היה שגוי ויש לו ביקורת על הצעד".

מה שמחון היה צריך לעשות שלא עשה?

"לשים מראה מול ראש הממשלה ולהגיד לו מה המחיר, מה זה יכול לעורר, איזה דרישות של סקטורים נוספים זה יכול להביא. היה חוסר שליטה על התהליך והתהליך הוא לא פחות חשוב מהמהלך עצמו. היעדר התייעצות עם הנגיד – שהוא היועץ הכלכלי לממשלה – רק משדר עוד חוסר אמון. זה שהנגיד לא שומע על הצעד או לפחות לא בתהליך מסודר אלא דרך התקשורת זה דבר בלתי ייאמן. לכן הצעד גרם כל כך הרבה רעש. הציבור הבין שהתהליך כולו שגוי". 

גם ראש אגף התקציבים יצא נגדו וזה גם הוסיף שמן למדורה, לא?

"כאשר מדובר על לב המדיניות הפיסקאלית או בהוצאות מאוד משמעותיות, או כאשר אין תהליך קבלת החלטות מסודר, או בסוגיות שהן מהות ולא ניתנת ההזדמנות להשמיע את קולך – כמו במקרה המענק של 6 מיליארד שקל – אז לגיטימי לפתוח את זה לדיון פומבי. סליחה: זו חובתו של הממונה על התקציבים לעשות זאת. הוא חייב להביע דעה פומבית. בוועדת וינוגרד שחקרה את מחדלי הדרג הפוליטי במלחמת לבנון השנייה, אחת ההתייחסויות היתה לדרג המקצועי. צריך מצד אחד לעשות את מה שהדרג הפוליטי החליט אבל הדרג המקצועי חייב להביע את עמדתו המקצועית ולהבטיח שיתקיים תהליך קבלת החלטות מסודר – זו חובתו". 

איפה שר האוצר בכל התהליך הזה?

"גם ישראל כץ – שהוא איש חזק עם כוח – צריך להוביל מדיניות. יש לו את הכלים ואת היכולת. הוא צריך להיות בפוזיציה של מוביל ולצערי חוסר הגיבוי מצדו לקרן (טרנר, מנכ"לית האוצר, א.פ.) ולשאול (מרידור, א.פ) לנוכח הדרישה לקיים דיון ותהליך קבלת החלטת מסודר – דרישה כזו צריכה לבוא ממנו, הוא זה שצריך להוביל. תמיד היו פורומים חיצוניים שיעצו לשר האוצר. והוא גם הקשיב להם, עיבד את המידע ואז קיבל החלטות לפי שיקול דעתו. אני מסתכל מסביב... חייבים ששר האוצר יתחיל לקיים פורומים של התייעצות, שיקבל רעיונות וישמע ביקורת. דווקא בתקופה הזו זה משהו שחסר וזה משדר חוסר ביטחון. אי ההתייעצות הזו משדרת חוסר ביטחון". 

אז מה צריך לעשות?

"אין ספק שאנו לא במשבר רגיל ולכן צעדים רגילים לא תופסים. צריכים לעשות צעדים חריגים, אין ספק לאף אחד שכללי המשחק השתנו ואני אומר בפירוש: מהלכים שמגדילים משמעותית את הגירעון וחורגים מתפיסות על קיום של רשת ביטחון סוציאלית שהכרנו עד כה. ועוד נתון חשוב: חייבים להיערך למשבר ארוך - עוד חצי שנה או שנתיים –אנו לא יודעים. אבל אי אפשר לבזבז את כל התחמושת במערכה הראשונה. זו נקודת המוצא שלי".

"רק מה שתורם לצריכה"

לדברי ניסן, "אפשר ללכת לשני כיוונים: הראשון, מותר הכל, לא מקצצים בכלום ומרחיבים בלי הגבלה; או שמא, קופצים לגירעון דו־ספרתי כי זה 'מאסט' וזה מה שמחזיר את המשק לצמיחה ומשיקולי צדק המציאות מחייבת רשת ביטחון משמעותית יותר גבוהה לקבוצות אוכלוסיה שנפגעו – אבל בשליטה. הפער הזה בין 'מותר הכל' לבין 'מותר הרבה אבל לא הכול' הוא זה שמבחין בין מדיניות אחראית ללא אחראית. ובהנחה שהמשבר הזה ארוך יש בתקציב המדינה הרבה מאוד הוצאות שאינן נכונות לעת הזו. לדוגמה, רכישת דירות לדיור ציבורי – שאני מאוד מסכים איתה בדרך כלל – אבל עולה כ־200 מיליון שקל – זה לא רלונטי עכשיו כשהמשק במשבר. חייבים להתמקד בהוצאות מיועדות לשתי מטרות בלבד: הראשונה היא עידוד הפעילות הכלכלית והצמיחה, והשנייה היא חיזוק רשת ביטחון סוציאלי לעסקים, עצמאים ומובטלים בצורה שמאפשרת את עידוד הצריכה הפרטית. בשביל זה חייבם לעשות שינוים בתקציב – להוריד דברים – כמו הפרשות לקרנות השתלמות – דבר שלא תורם לצריכה בשנתיים הקרובות. כשאני אומר להוריד, הכוונה היא להחליף – לא לחסוך את הכסף אלא לייעד אותו לדברים החשובים".

בנוגע לתקציב הוא אומר כי "הממשלה עוד לא אישרה תקציב! זה המינימום. לפחות תיתנו קצת ודאות ויציבות. רק דרך התקציב אתה גם יכול להוריד את ההוצאות המיותרות. אבל צריך מנהיגות כלכלית שלא מתביישות לבוא ולהגיד: 'אלו הוצאות מיותרות לעת הזו'".