אזרחי ישראל, אני מתנצל

אזרחי ישראל,

כל חיי אני חדור בתחושת שליחות שנועדתי להגן על מדינת ישראל ואזרחיה. לכן, התגייסתי לסיירת מטכ"ל, לכן נלחמתי על מעמדה הבינלאומי של המדינה באו"ם בשנות השמונים, לכן חתרתי לתפקיד ראש הממשלה כבר ב־1996, לכן בחרתי לנקוט בצעדים נועזים כשר האוצר בשנים 2005-2003, ולכן התמקדתי באיומים הקיומיים על ישראל, במיוחד מצד איראן ושליחיה חיזבאללה וחמאס בעשור האחרון. גם מבקרי החריפים ביותר יודו שהובלתי מהלכים מכריעים לביצורו של החוסן הלאומי, הביטחוני והכלכלי.

אני יכול לשמוע כבר את הרחש בקרב חלק מהצופים — "הנה ביבי בא שוב להלל ולשבח את עצמו". אל תהיו מופתעים, אני לא אטום לקולות השונים בחברה הישראלית. אינני חרש ואינני עיוור. בחרתי לא פעם להתעלם מרעשי הביקורת כי ידעתי את ייעודי — לעשות הכול למען המדינה ואזרחיה, גם כשהמחיר האישי היה ועודנו בלתי נסבל.

היום, אזרחי ישראל, אני בא בראש מורכן לבקש את סליחתכם ולומר: אני מתנצל; נכשלתי בניהול המלחמה נגד המגיפה הנוראה שניחתה עלינו. אני נכשלתי; לא עמיתיי לממשלה, ולא ראשי מערכת הבריאות, ולא פקידי האוצר, ובוודאי שלא אתם, אזרחים יקרים. אני נושא באחריות לניהול המשבר מיומו הראשון, ולכן האשמה בכישלון היא שלי. אינני מחפש שותפים.

החלטתי לפתוח מחדש את המדינה במהירות מופרזת, בלי להכין את מערכת הבריאות ואת המשק כולו לגל השני. כשהגל הראשון דעך, דווקא אני המוכר לכם כאדם זהיר, ויש אף המאשימים אותי בחרדתיות, לקיתי בזחיחות כשקראתי "תעשו חיים". וכשהגל השני החל להתרומם, סירבתי לראות את הנתונים הנערמים עד שהציפו אותנו באלפי חולים בשבוע.

בנימין נתניהו

אינני יכול לבוא בטענות לאיש על הזיגזגים בתכניות הכלכליות ועל המחדלים הקשים בביצוע ויישום החלטות הממשלה. אחרי יותר מעשור בראשות הממשלה אני אחראי גם לבירוקרטיה.

במקום להמשיך ולהתמקד מלחמה בקורונה, הרשיתי לעצמי לעסוק בעניינים אישיים ושוליים כמו החזרי המס שלי. זו הייתה טעות גדולה.

צר לי על ההסתה והשקרים שפורסמו ברשתות החברתיות נגד מערכות החוק והמשפט, נגד אישים ומפלגות שחולקים על דרכי ונגד התקשורת החופשית. לצערי הרב, גם בני יאיר היה שותף לרוח הרעה הזו; וגם אני עצמי נסחפתי ופרסמתי דברים לא ראויים.

בסוף השבוע הזה עשיתי חשבון נפש נוקב וכואב. יש לכם כל הסיבות לדרוש את התפטרותי המיידית, ובכל זאת, כשאני מסתכל מסביבי — אינני רואה מועמד ראוי ומנוסה להנהיג את המדינה במשבר הקשה. לכן, אני מבקש מכם עוד ששה חודשים של אמון; הזדמנות אחרונה לעשות את הדבר הנכון.

אני מתחייב להילחם במגיפה ולשקם את המשק כמיטב יכולתי, עם כל הניסיון שצברתי בחיי, ובלי להיכנע לפופוליזם או קבוצות לחץ. אגייס למשימה הלאומית את מיטב המוחות והמומחים, מכל הצדדים, בלי כל שיקול פוליטי או שיקול זר. אני מתחייב לכבד את כל כללי הדמוקרטיה ולא אתקוף את שומרי הסף שלה. ולבסוף, אני מתחייב לסייע ככל האפשר לראש הממשלה הבא להתכונן לתפקיד הקשה מכל. בלי טריקים ובלי שטיקים.

אזרחי ישראל, תנו לי לתקן את מה שקלקלתי ולפרוש בכבוד.