ריחוק כן - אבל ממש לא חברתי

המושג השכיח והשגור ביותר בתקופת הקורונה הינו ריחוק חברתי (Social distancing). ריחוק - ברור למה. חברתי - ממש לא. לטעמי הריחוק הוא סביבתי/פיזי ולא חברתי, ואסביר מדוע.

הריחוק במהותו אינו חברתי, שכן הקשר והתקשורת החברתית ממשיכים - בזום, בווטסאפ, בפייסבוק, באינסטגרם או בכל מדיה חברתית אחרת. מי שטבע את המונח ריחוק חברתי שייך כנראה לעידן קודם, שכן כיום יש רבים שהמדיה החברתית מהווה את אמצעי הקשר החברתי המרכזי שלהם, גם ללא כל קשר לקורונה.

הדור הצעיר שגדל בתוך ועם המדיה הדיגיטלית, חי עם המגבלות והנחיות הריחוק ביתר קלות מאשר הדור הבוגר יותר, זה אשר ביסס את חייו החברתיים והמשפחתיים יותר על מפגשים פנים אל פנים. מי שגדל עם "פיפ"א", פורטנייט, מיינקראפט ודומיהם, רגיל לחיות "חיים חברתיים" ולשמור על קירבה חברתית בסיוע הדיגיטל. הדור המבוגר, מטבע הדברים, מאמץ חדשנות טכנולוגית בקצב איטי יותר ופחות פעיל במדיה החברתית. זה גם בדיוק אותו דור שירד לשחק עם חבריו בשכונה בילדותו.

לומדים מרחוק באמצעות זום

התפרצות נגיף הקורונה הביאה תחלואים בריאותיים וגרמה לנזקים כלכליים ואף חברתיים כבדים, אולם לצד כל אותן רעות שהביא, הנגיף משמש כמאיץ דיגיטלי. תהליכי אימוץ טכנולוגיה שאמורים היו לקחת שנים נעשו בין יום, גם בקרב המבוגרים יותר ולמעשה ביצענו קפיצה ב"זמן הדיגיטל".

אי אפשר להתעלם מהעובדה שהריחוק הסביבתי אכן יוצר לעיתים ריחוק חברתי וגם כאן האוכלוסייה המבוגרת הינה "המועדת לפורענות". כאן הפתרון הוא שילוב של טיפול פרטני לצד הדרכה והטמעה של השימוש בדיגיטל, ובזאת ניתן להסתייע בדור הצעיר יותר.

השימוש במונח ריחוק חברתי שגוי ואף מזיק מנטלית ופסיכולוגית. דווקא בתקופה מאתגרת בה החוסן החברתי הינו מרכיב מרכזי ביכולת שלנו להתמודד, הרי שהקירוב החברתי הינו הבסיס לחוסן החברתי, ולכן אמרו מעתה ריחוק סביבתי.

גלעד רבינוביץ הינו מנכ"ל קבוצת SQLink, ספקית פתרונות ושירותים במגוון עולמות הטכנולוגיה