עושות שוק במרקש: המיזם המקוון שמביא לארץ אמנות ממרוקו

"דה נופו", מיזם חדש ומסקרן בתחומי העיצוב והלייף סטייל, נהגה עוד לפני שמגיפה עולמית מנעה מכולנו לנסוע ולטייל בעולם. אבל עתה הוא נהפך לרלוונטי מתמיד, כי הוא מאפשר את מה שנבצר מכולם: להסתובב בחנויות ובשווקים ולרכוש פריטי מעצבים ואמנים מקומיים.

באתר של המיזם  אפשר למצוא כעת פריטים בעבודת יד של אנשי קראפט, מעצבים ואמנים ממרוקו: מכוסות תה וקעריות קרמיקה ב־10 דולר, דרך תיקי עור ב־350 דולר או שטיח ב־900 דולר. אבל מרוקו היא רק ההתחלה בהמשך תהיה באתר נציגות משווקים במקומות אחרים בעולם.

תחילתו של המיזם הוא בהיכרות בין שני הראל (31), עורכת דין במקצועה אבל בעיקר יזמית, וקלי רוט (39) שעסקה עד כה בייעוץ אסטרטגי וניהול פרויקטים. השתיים הכירו במסגרת התוכנית לתואר שני במנהל עסקים "קלוג־רקאנטי" של אוניברסיטת תל אביב והקליק היה מהיר.

יצרנית סלים מהשוק במרקש שעבודותיה נמכרות באתר

"אני כבר כמה שנים מביאה אתי דברים מיוחדים מטיולים בחו"ל" מספרת הראל על לידת המיזם. "אלה דברים שמתקשרים לזיכרונות ויש להם ערך סנטימנטלי יותר מלפריטים אחרים. לקלי היה רעיון קודם למיזם של חברת טיולים, ויחד צמח הרעיון".

לדברי רוט "אחד הדברים שאני הכי אוהבת הוא לגלות את הגלריות ובתי המלאכה המקומיים בעת נסיעות לחו"ל פעם הייתי משתמשת באתר אטסי כדי לאתר דברים כאלה מהארץ, אבל עם הזמן נהיה קשה למצוא שם דברים מיוחדים בעבודת יד. אנחנו מנסות לתת ערך מוסף לפריטים לכן גם באתר המיזם, הדגש הוא על הסיפורים של האנשים".

אז מה בעצם מבדיל אתם מאטסי?

"אי אפשר להמנע מההשוואה" אומרת רוט, "היא אפילו מקלה קצת על אנשים להבין. אבל אטסי לא מגיעים לכל מקום בעולם, הם לא עושים אוֹצרוּת של הפריטים, הם מרוכזים מאוד במוצר". הראל מוסיפה כי "במקרה שלנו הכל נעשה דרכנו. האחריות שלנו. אם יש משהו לא בסדר, אנחנו מטפלות בזה. לא צריך להגיע למישהו במרוקו כדי לקבל החזר".

את הפריטים הן בוחרות בקפידה, כשהן מקפידות גם לשמר את המסורת של המקום ממנו הם מגיעים אבל גם שיהיה מדובר בפריטים איכותיים.

איך הגעתן ליוצרים האלה במרוקו?

"זה לא היה פשוט”, צוחקת הראל, “בהתחלה תכננו לנסוע לשם ולהסתובב בעצמנו בין רוכלים בשוק אבל אז הגיעה הקורונה ולא איפשרה את זה. דרך מכר הגענו להמון בעלי מלאכה שעושים דברים נהדרים בשוק של מרקש: בחור שלא יודע אנגלית אבל מכיר את הסמטאות הכי קטנות הוא זה שחיבר אותנו לכל השאר, הכל מתנהל בהודעות קוליות כשאני מתרגמת את דבריו מצרפתית בגוגל טרנסלייט. נוצר בינינו אמון".

קולע קש מהשוק במרקש שעבודתו נמכרת באתר

האומנים בשוק שיתפו פעולה?

"כן", אומרת רוט. "קשה להם להגיע לעולם. לרובם אין אתרים באנגלית אבל הרבה מהקשרים נוצרו דרך הודעות באינסטגרם. רבים מהם מתפרנסים מתיירות, וכשאין את זה הם צריכים אפיקים אחרים".

למה דווקא מרוקו?

"זה היה סוג של אתגר" מסבירה הראל. "אמרנו לעצמנו שאם נצליח לעשות את זה משם, נצליח מכל מקום. זה מקום שבו הכל נעשה בעבודת יד, אין ייצור המוני ויש להם חוקים נוקשים שאוסרים על ייבוא מסין” רוט מוסיפה ש"יש גם משהו בפריטים שמאוד טרנדי כרגע: האקלקטיות, המינימליזם והבוהו־שיק".

מה עם עבודות יד מישראל?

"ישראל היא בהחלט יעד אטרקטיבי", אומרת רוט, "אבל ידענו שאם נתחיל פה, האתר יהפוך למקומי מאוד, וזו לא המטרה".