תנו אופק, השקיעו בהכשרות מקצועיות

עולם העבודה העתידי כבר כאן. הקורונה האיצה אותו. העבודה מהבית, הלימודים המקוונים, הפגישות הווירטואליות, השירותים הדיגיטליים הם רק דוגמה לחדירה העמוקה של הדיגיטציה לעולם העבודה. כעת נדרשת הממשלה להשקיע כדי להתאים את כישורי העובדים למה שעולם זה דורש, באופן הדחוף ביותר.

דו"ח ועדת התעסוקה 2030 שהוגש בשבוע שעבר לשר העבודה והרווחה הוא לגמרי מפת דרכים לשם כך. הדו״ח המתין זמן רב, יותר משנתיים להגשה הזו, וכמי שהיתה שותפה בוועדה אני מקווה שאימוצו על ידי הממשלה ויישומו ייעשו בזריזות.

אם היה צורך ודחיפות לשנות גישה להכשרות מקצועיות לפני שנתיים, היום זה כורח המציאות. הקורונה האיצה את הצרכים של עולם העבודה העתידי ואת המהפכה הטכנולוגית שצפינו לפני שנתיים. לצד האבטלה הכואבת שהיא יצרה וממשיכה ליצור, חובתנו להסתכל על ההכשרות המקצועיות בעיין רגישה, בוחנת, פקוחה ויצירתית.

האוכלוסייה שבה התרכז דו"ח התעסוקה הם ציבור העובדים וצעירים ערב כניסתם לשוק העבודה, ללא השכלה על תיכונית ועובדים במקצועות שיש סכנה שייעלמו. רבים מהם פוטרו בחודשים האחרונים והם כיום מובטלים. לכן, כל הבעיות שמופו וכל הספקות לגבי התאמת מערכת ההכשרות הנוכחית, הן כאן, בעצימות גבוהה בהרבה.

שירות התעסוקה צילום: באדיבות שירות התעסוקה

שני גורמים עיקריים זוהו כמובילי הפתרון: זרוע העבודה במשרד העבודה מחד, והמעסיקים מאידך. ללא שיתוף פעולה הדוק בין הרגולטור שאמור לתקצב ולפקח על ההכשרות לבין המעסיקים שאמורים לזהות צרכים, ליזום הכשרות, להשתתף בגיבוש תכניות, לקלוט בוגרים ולתת הזדמנויות התנסות לסטודנטים - לא יתבצע השינוי הנדרש.

אני מאמינה שבכל הכשרה צריכה להיות מעורבות של מעסיקים, על מנת שההשקעה בה תהיה אפקטיבית: המעורבות יכולה להיות של מעסיק בודד או של קבוצת מעסיקים באותו אזור גיאוגרפי ובעלי דרישות דומות. המעורבות יכולה להיות בהשתתפות במימון ההכשרה, בהתחייבות לקלוט את בוגרי ההכשרה או בהתחייבות לתת הזדמנות להתנסות מעשית בתקופת הלימודים לתלמידי ההכשרה. שתי המערכות, זרוע העבודה והמעסיקים צריכים לעבור שינוי משמעותי כדי שהמהלך יצליח.

הממשלה חייבת להשקיע בכך, כיוון שלמפוטרים בודאי אין משאבים לממן את הלימודים, ולמעסיקים לא היה תמריץ מספיק לכך עוד לפני המשבר הכלכלי. מדובר בכשל שוק ברור, שנובע מכך שהתועלת מההכשרות נחלקת בין המשתתף בהכשרה, בין המעסיק ובין החברה בכללותה. תפקידה של הממשלה להתגבר על כשל זה ולהשקיע לטובת כולנו, כפי שהיא משקיעה בהשכלה אקדמית.

אבטלה היא מכה כואבת, אבל אבטלת צעירים כואבת שבעתיים. לפני מספר שנים, כאשר אירופה התמודדה עם בעיית אבטלה קשה, דובר על כך אחוז המובטלים בגרמניה היה נמוך מזה של צרפת, כולל בקרוב צעירים. אחת הסיבות שניתנה לכך היא מערכת ההכשרה הדואלית, שמשמעה הכשרה בשיתוף מעסיקים, גם לצעירים וגם למבוגרים, שמושרשת בתרבות הגרמנית. שומה עלינו ללמוד משיתוף המעסיקים בהכשרות בארצות אחרות וליישם שותפות זו כאן ועכשיו.

למרות שאני מאמינה בהכשרות עם מעסיקים, בתקופה זו יש מקום חשוב מאד להשקעה בפיתוח מיומנויות של צעירים, גם ללא מעסיקים. כיוון שהאבטלה הגיעה לשיעורים שלא ידענו כמותם הרבה זמן, ושיעור הצעירים בין המובטלים הוא כל כך גבוה, חייבים להציע להם הכשרות שתכליתן הקניית כישורים ומיומנויות בסיסיות לעבודה הכשרות אלה צריכות להיעשות על ידי הממשלה, ולא בהכרח עם מעסיק בקצה, ויפה שעה אחת קודם.

דיתה ברוניצקי היא מייסדת אורמת וכלת פרס ישראל לתעשייה