הבמאי גיא נתיב: "המצלמה מעניקה לי כוח"
נתיב, הבמאי הישראלי זוכה האוסקר על סרטו “סקין", תיעד את הקשר בינו לבין אשתו והפך אותו לסרט תיעודי מרגש שכבר נמכר להפקה בקוויבי. עתה הוא יוצר עבור אמזון סדרה על גולדה מאיר וגם סרט חדש. “האוסקר מאפשר לי להציג בקלות את מרכולתי, אבל אני לא יכול לחכות שמשהו ייפול עליי"
סרט הדוקו החדש של גיא נתיב - הבמאי הישראלי זוכה האוסקר ל־2018 על הסרט העלילתי הקצר “סקין” - מתחיל בסיפור על הקשיים של "חנון תל־אביבי" ו"קולית מדטרויט", כהגדרתו, לגשר על המרחק שבמערכת יחסים בשלט רחוק, כשיבשות וימים מפרידים ביניהם.
- ג’ון סטיוארט עם סרט חדש "זה שאין לעמוד בפניו"
- בובה מסוכנת: על הדמות "קארן" שהפכה לויראלית
- מפיצי הסרטים גילו: בלי הוליווד אין קולנוע
הסרט ”חיים, לא צפויים” (“Life, Unexpected”), בן החצי שעה הוא אוטוביוגרפי על קשריו עם אשתו, השחקנית ההוליוודית ג’יימי ריין ניומן (“סקין”, ובאחרונה בסדרה של אמזון “שריפות קטנות בכל מקום”), מבוסס על סרטונים ששלחו זה לזו, שודר החודש במסגרת הפרויקט "במרחק 100 מטר" של HOT (וזמין ב־VOD של HOT).
הסרט מתפתח לכיוונים צפויים של חתונה והרחבת המשפחה, וגם כאלה פחות צפויים - קשים וקורעי לב, המועברים באותנטיות מיידית. הוא מסתיים באירוע שרובנו לא צפה אותו: העולם כולו נכנס לסגר בגלל מגפת הקורונה.
נתיב, בן 47, שחי כעת בלוס אנג'לס, החל את הקריירה שלו ב־2002 עם “מבול”, סרט הגמר שלו מקמרה אובסקורה שזכה בפרס דוב הקריסטל בפסטיבל הסרטים בברלין. ב־2010 יצא הסרט בגרסה קולנועית וזכה בציון לשבח בפסטיבל ברלין (את הסרט כתב נתיב עם נועה ברמן הרצברג). נתיב חתום על סרטים כ"הבן של אלוהים", "זרים", וב-2019הסרט הקצר "סקין", בבימויו ועל פי תסריט שכתב עם שרון מימון, זכה בפרס אוסקר.
גיא נתיב צילום גטי אימג'ס אחרי הזכייה, וכפי שאפשר לראות בסרטו הקצר כעת, עבר נתיב ללוס אנג'לס. הקורונה עצרה הרבה פרויקטים גדולים שלו ושל אשתו, אך גם פתחה בפניהם הזדמנויות חדשות. בעקבות "חיים, לא צפויים" קרו כמה דברים אולי יותר צפויים, לאור העובדה שמדובר בסרט מרגש, וסיפור מטלטל. הוא למשל נקנה על ידי קוויבי (שירות הווידיאו סטרימינג לצפייה בנייד של פרקים קצרצרים עד 10 דקות, שייסד ג'פרי קצנברג, ממייסדי אולפני דרימוורקס. והושק ברעש גדול וגייס מאולפני הוליווד ורשתות טלוויזיה מיליארד דולר למימון הפקותיו. הוא זמין בעולם כולו וגם בישראל), ומהסרט הקצר תופק עתה סדרה עלילתית.
הראיון איתו נערך מביתו בלוס אנג’לס, שבו הוא נמצא בסגר עם אשתו ושתי בנותיו. הסרט היה חלק מפרויקט הקורונה, אבל מתחיל הרבה קודם לכן וכולל המון חומרים מצולמים קודמים של נתיב וריין ניומן.
זה משהו שאנשים בתחום הקולנוע עושים? מצלמים את עצמם כל הזמן?
"אולי. אצלנו זה קשור לזה שכשהתחלנו את הקשר שלנו, היא היתה בלוס אנג'לס ואני בתל אביב. החלטנו שכדי לשרוד את המרחק תהיה לנו שיטה: כל בוקר כשאני אתעורר יחכה לי סרטון שבו היא מספרת לי מה עשתה בזמן שישנתי - איך עבר עליה היום, ואני מצדי עשיתי אותו הדבר. ככה שרדנו ארבע שנים של לונג דיסטנס”.
גיא נתיב עם בתו והפסלון המוזהב נתיב מספר שמכוח האינרציה המשיכו לצלם זה את זה גם כשעבר לגור בלוס אנג'לס. “לא תיארתי לי שנעבור כזאת רכבת הרים בהמשך, ובדיעבד התיעוד עזר לי להתמודד. המצלמה מעניקה לי סוג של כוח ומאפשרת לי להבין דברים".
בכל זאת באחד הרגעים הקשים ביותר אתה מחליט לכבות את המצלמה, או להשמיט את הקטע בעריכה.
"אם הייתי יכול לעשות סרט של שעה, החומרים האלה היו נשארים בפנים. רציתי להביא אמת, גם אם היא לא קלה. אבל גם ככה יצא שהסרט הזה היה הארוך ביותר מכל סרטי הפרויקט”.
איך הוא התקבל?
“מעולם לא קיבלתי תגובות כאלה על משהו שעשיתי. אנשים, ובעיקר נשים, כותבים לי תגובות מאוד אמוציונליות. בגלל שאנחנו במקום טוב כרגע, ועברנו את המשוכות האלה, אנחנו יכולים להסתכל אחורה במבט מפוכח ולהיחשף".
איך אתם מעבירים את הפרויקט לקוויבי?
"נדלקנו על הרעיון לספר סיפורים קצרים לנייד כי הפורמט מתאים: אם את מחליקה ימינה את מקבלת את נקודת המבט שלי, ואם שמאלה את נקודת המבט שלה. אהבנו גם את זה שהזכויות על הסדרה נשארות אצלנו, בניגוד למקובל אצל כל מיני שירותי סטרימינג אחרים. כך נוכל לשלוח את הסדרה לפסטיבלים ולעשות איתה מה שנרצה אחר כך".
נתיב לא יודע מי יגלמו אותו ואת אשתו בסדרה, אבל הוא משתעשע בכמה שמות של שחקנים ישראלים בשבילו ואמריקאיות, אוסטרליות או בריטיות לג'יימי. "בכל מקרה אנחנו רוצים שחקנים שיהיו מסוגלים לאלתר, כי הסדרה תדרוש את זה מהם", הוא אומר. "אני רוצה משהו חשוף שמביא את האמת שלנו. זה פרויקט קטן: אנחנו לא באים עם עשר משאיות של ציוד וצוות".
גם הסדרה תהיה קשורה לקורונה?
"כן, תהיה התפתחות שקשורה בה שתשנה הכל".
השירות של קוויבי לא מתרומם. צופים מעטים נשארו איתו אחרי תקופת הניסיון החינמית.
"נדמה לי שהם משנים את המודל שלהם. הם יוותרו על סרטי אקשן, כי הבינו שהם צריכים לייצר לטלפון פרויקטים יותר קטנים ואנושיים".
גיא נתיב עם אשתו מתוך "חיים, לא צפויים". "מעולם לא קיבלתי תגובות כאלה על משהו שעשיתי" עד כמה הזכייה של “סקין” באוסקר פתחה בפניך דלתות?
"זה מאפשר לי להציג את מרכולתי באופן שלא יכולתי להציג אותה קודם לכן. חתמתי עם אמזון על פרויקט ממש גדול על חייה של גולדה מאיר. יש יותר פתיחות לשמוע, אבל אתה חייב להמשיך לייצר תוכן של עצמך. אתה לא יכול לחכות שמשהו ייפול עליך, זה פשוט לא עובד ככה".
"'סקין' הוא סרט המתאר גזענות קשה המופנית נגד אפרו־אמריקאים בארה”ב. בעידן שבו השיח סובב על מי יכול לספר את סיפור הגזענות בקולנוע ולמי כביכול אסור, היתה יכולה להתעורר גם שאלה באשר לכך שאדם לבן, ישראלי בכלל, בחר לספר את הסיפור הזה. אבל נתיב, שמרבה לכתוב ולקדם ברשתות החברתיות את התנועה של Black Lives Matter, אומר שההפך הוא שקרה: "יכול להיות שאם שרון מימון ואני היינו אמריקאים, לא היה לנו האומץ לספר את הסיפור הזה. כשעשינו את הסרט, לא היינו מודעים לכמות הפידבק שנקבל. השיא אולי היה כשהיינו במסיבה של הסוכנות שמייצגת אותי, ICM, והבמאי ספייק לי, שגם מיוצג שם, ניגש אליי ואמר לי שהוא הצביע בשביל הסרט שלנו לפרס האוסקר. זה היה סוג של אישור שגם אם אנחנו לא שחורים, נגענו בנקודה שחשובה לקהילה האפרו־אמריקאית".
מה הסרט הגדול שאתה עובד עליו עכשיו?
"קוראים לו 'הרמוניה'. זה סרט המבוסס על הסיפור של סבתא שלי: ניצולת שואה ששקעה בדיכאון ופוסט־טראומה בגיל 50. זה קרה בשנות ה־80, לא ידעו מה לעשות איתה, הלכו איתה לטיפולים. ואז הקוסמטיקאית שלה אמרה שיש אחת נגהה לורד שיכולה לשנות את חייה. היא הגיעה מהודו, ומתמחה בהילינג. סבתא שלי פגשה אותה, ולורד הבטיחה לה שאם תישאר לצדה היא תגרום לה להיות מאושרת. היתה אשה כריזמטית, דומה לסופיה לורן, וסבתא שלי נהפכה ליד ימינה. ביום אחד היא זנחה את המשפחה הביולוגית שלה ועברה לגור איתה. התברר שלורד היא מנהיגה של כת בשם ‘הרמוניה’, וסבתא שלי נהפכה לפעילה בה ונתנה לה כספים מהרנטה מגרמניה, התגרשה מסבא שלי, ועברה לגור איתה במקום שכוח־אל בווירג'יניה. סבתא שלי נעלמה. בשלב זה נכנסו לתמונה אמא ודודה שלי שנסעו לשם כדי להחזיר אותה. את הסרט כתבתי עם נועה ברמן הרצברג. אנחנו ממש עכשיו סוגרים את ענייני הליהוק. היינו אמורים לצלם ביולי והקורונה עצרה הכל. הסרט שואב מהסיפור הזה השראה. הוא מדבר על אמהות ובנות ומה זה בית ומהו המרדף האינסופי אחר האושר. נלהק שחקניות מדהימות שיגלמו את סבתא שלי ואת לורד".
