לא היתה תוכנית סיוע אלמלא המחאה - ששיאה עד כה היה הערב

לפני כמעט תשע שנים פרצה המחאה החברתית ברוטשילד, מחאה שסחפה אחריה מדינה שלמה לקיץ שלם ושינתה את השיח הפוליטי שעד אז עסק בחלקו המרכזי בסכסוך הישראלי-פלסטיני.

לכאורה ניתן לומר כי המחאה כלל לא השפיעה או שינתה דבר: מחירי הדירות המשיכו לעלות, השכר נשחק, והפערים החברתיים לא צומצמו. אך בפועל המחאה יצרה שינוי תודעתי, והיא חוללה גם שינויים מעשיים, כמו חוק חינוך חובה לגיל הרך מגיל שלוש, החלת חוק הריכוזיות, ורפורמות רבות בתחום הביטוח הפנסיוני. ללא המחאה החברתית תפיסת העולם הניאו-ליברלית היתה מרסקת לחלוטין את המנגנון שעדיין נותר מרשת הביטחון החברתית.

כיכר רבין, הערב צילום: איילת קרסו

לפני יומיים הודיעו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר ישראל כץ על סיוע כלכלי לכל העצמאים והשכירים שאיבדו את פרנסתם בעקבות מגפת הקורונה. כל זה לא היה מתאפשר ללא ההפגנות הבלתי פוסקות בחודש האחרון, שהגיעו לשיאן הערב בנאומים חוצבי להבות ואותנטיים בכיכר רבין של אותם אנשים שפרנסתם הופסקה ואין להם מה להפסיד.

אם המחאות הללו לא היו מתקיימות, סביר להניח ששר האוצר וראש הממשלה לא היו מנידים אצבע כדי לסייע להם. הם היו עוזרים רק לבעלי הקשרים המעסיקים משרדי לוביסטים.