איפה הממשלה במשבר העובדים הסוציאליים?

העובדה שעדיין לא נמצא הפתרון למשבר העובדים הסוציאליים רק מוכיחה שממשלת ישראל לא באמת מבינה מה המשמעות של השביתה ושל העדר שירותים חברתיים. לו מישהו בממשלה היה מבין עד כמה זה נורא ובלתי מתקבל על הדעת שאין מי שיושיט יד לאחות גדולה ששני אחיה הקטנים החליטו לברוח מהבית האלים שלהם, והיא נואשת, לאחר שבעצמה נפגעה מינית בבית, זועקת ומתחננת לעזרה - הוא היה עוצר הכל, ולא מניח למשבר הזה להימשך אפילו לא עוד דקה אחת.

את הסיפורים מאחורי הכותרת "קריסת השירותים החברתיים" אין מי שיספר. את הילדים האלה לא שומעים. הם לא יכולים לגדוש את אולפני הטלוויזיה, אין להם לובי בכנסת, ואין להם פנים הגלויות לציבור. אבל העובדים הסוציאליים הם הקול שלהם והם גם הרבה מאוד פעמים הכל בשבילם.

יש להודות על האמת, כבר שנים ארוכות שישנם ילדים רבים שלא מקבלים מענה טיפולי והגנתי. כשיש מחסור בכוח אדם, כשמאות תקנים של עובדות סוציאליות אינם מאוישים, וכשיש מחסור כרוני בתקציבים חברתיים, רבים מהעובדים הסוציאליים מצליחים לטפל רק בילדים הנמצאים על סף תהום. אלה שנמצאים בסיכון אך לא בסכנה מיידית, נאלצים לעתים להמתין לתורם. העובדים הסוציאליים קורסים בתוך מציאות בלתי אפשרית של היעדר משאבים ושל עומס עבודה, שאף בן אנוש או בת אנוש לא מסוגלים לעמוד בו, אפילו אם את עובדת סוציאלית. וכשהמטפל קורס, גם המטופל לא שורד בדרך, ובטח לא מתגבר, משתפר, צומח.

הפגנת העובדים הסוציאלים צילום: המרכז לשלום המשפחה בנתניה

מידי שנה מתקבלים כ-50 אלף דיווחים חדשים על ילדים בסיכון. אלא שבחודשים האחרונים עם פרוץ משבר הקורונה המתמשך, על הקשיים המרובים שקיימים ממילא, החלו להיערם קשיים רבים נוספים: מספרים מאמירים של דיווחים ופניות לעזרה, אלימות במשפחה ומצוקות שמחריפות בשל חוסר בטחון תזונתי וחרדות מהמחר.

למצוקות האלה צריכים לתת מענה העובדים הסוציאליים. אולם, כאמור, נראה שתפקידם החברתי החיוני רחוק מלהיות מופנם על ידי הממשלה. ההוכחה לכך מצויה לא רק בהתמשכות השביתה ובאי מציאת פתרונות מצד האוצר, אלא גם בכך שעם פרוץ משבר הקורונה, רבים מהם הוצאו לחופשה ולא ניתנה להם האפשרות להמשיך לעבוד. כמה אבסורדית וטרגית היא העובדה שרק לאחר התערבות השולחן העגול הבין- מגזרי לטיפול בילדים ונוער בסיכון במשבר הקורונה, הוחלט להשיב את כלל העובדים הסוציאליים לעבודה, ולהכיר בהם כעובדים חיוניים.

משבר הקורונה הוא לא רק משבר בריאותי ומשבר כלכלי נוראי, הוא גם מעצים את המגיפה החברתית שהיתה פה עוד הרבה קודם - עכשיו אנחנו כבר על סף תהום. אסור להשאיר את הילדים והנוער בסיכון בלי יד מושטת לעזרה ובלי הצלה, לא בימי שיגרה ובטח לא בימי משבר שרק הולך ומעמיק. אם לא יחול שינוי דרמטי מיידי ואם קובעי המדיניות והאחראים על תקציב המדינה לא יביטו לכל אותם ילדים ונוער בסיכון בעיניים- צלקות המכאוב, היאוש והפחד, לא יוכלו להגליד לעולם.

את משבר העובדים הסוציאליים צריך לפתור אתמול! המאבק שלהם הוא לא רק "מאבק עובדים" הוא בראש ובראשונה המאבק של כל חסרי הישע שלא יכולים להשמיע את קולם. של כל אלה, שמתוך צו מוסרי, אחריות ומחויבות חברתית כולנו חייבים להשמיע אותו. ולכן זה גם המאבק שלנו, של כולנו, ולפחות של כל אלו ביננו המייחלים להיות חלק מחברה צודקת, בריאה, חזקה ומוסרית.