כדי להילחם באלימות ברשת יש לעבור מהגנה להתקפה

בשבוע שעבר, במה שכונה כבר "ליל חיסול החשבונות", יצאו כמה פלטפורמות במהלך טיהור נרחב שניקה מהרשת כמה מהחשבונות והמשתמשים המסוכנים ביותר: רדיט סגרה את הסאברדיט הפרוע של תומכי טראמפ The_Donald (ועוד 2,000 סאברדיטים נוספים), יוטיוב הסירה חשבונות של כמה משתמשים תומכי עליונות לבנה (וטראמפ) בולטים, וטוויץ' עזרה אומץ והשהתה (זמנית) את חשבונו של טראמפ. למחרת ביצעה גם פייסבוק מהלך משמעותי, כשחסמה חשבונות של פעילים במה שמכונה תנועת הבוגאלו (Boogaloo Movment) – חבורה של לבנים, מן הסתם גזעים, שהגיעו להפגנות המחאה האחרונות בארה"ב כשהם חמושים ולבושים בחולצות הוואיות – אחרי שקבעה שהם מקדימים אלימות נגד אזרחים, אנשי אכיפת חוק ועובדי הממשלה ומוסדותיה.

אלו הגיעו בהמשך למהלכים של טוויטר ופייסבוק לסמן, בקטנה ובפחד רב, ציוצים של טראמפ כשקריים או מסיתים לאלימות. כולם מהלכים מצוינים וראויים, גם עם מאוחרים מדי ולא מקיפים מספיק. אבל, כפי שטוענת ד"ר ג'ואן דונובן, מנהלת המחקר של המרכז לחקר מדיה, פוליטיקה ומדיניות ציבורית בבית הספר לממשל על שם קנדי באוניברסיטת הרווארד, בכל הנוגע לצעדים שאפשר לנקוט על מנת להתמודד עם בעיות כמו הפצת מידע שגוי, שיח מסית ומפלג ומשתמשים שמנצלים את הבמה שניתנה להם על מנת לקדם גזענות, אלימות וסתם שנאת אדם באופן כללי, מהלכים כמו חסימת חשבונות ומחיקת או סימון תכנים הם רק חצי אחד של שיטות הפעולה שניתן לנקוט על מנת לשפר את השיח במדיה החברתית. ואפילו לא בהכרח החצי החשוב ביותר. כי לצד מאבק ישיר בתכנים שליליים, יש הכרח לנקוט פעולה אקטיביות על מנת לשפר את הנראות של תכנים חיוביים.

פייק ניוז בפייסבוק צילום: שאטרסטוק

שאלת ההתמודדות של רשתות חברתיות אם תכנים מזיקים ארוכה כמעט כמו ההיסטוריה של הניוזפיד בפייסבוק – הכלי שהעלה משמעותית את החשיפה לתכני שיוצרים הגולשים וחילץ אותם מהגטו היחסי של עמוד הפרופיל שלהם. בתחילת הדרך, חלק ניכר מהדיון התמקד במדיניות הסרת התוכן של פייסבוק עצמה, ובמיוחד במאבק החריף וההזוי שלה נגד פטמות חשופות ונשים מניקות.

שאלות מהותיות, כמו התמודדות עם פייק ניוז או תכנים שמעודדים לאלימות, עמדו במרכז השיחה בשנים האחרונות, בעקבות הבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2016 והטבח של מיעוט הרוהינגיה במיאנמר. פייסבוק הפעילה מסנני תוכן אנושיים כבר כמה שנים קודם לכן, אבל ב-2018 הפכה את סינון התוכן לאסטרטגיה המרכזית שלה בהתמודדות עם תכנים בעייתים, כשהמייסד והמנכ"ל מארק צוקרברג אמר בעדות בפני הקונגרס באפריל אותה שנה שהחברה מתעדת לשכור 20 אלף איש למערך סינון התוכן שלה (לשכור זו מילה מטעה, שכן מסנני התוכן מועסקים באמצעות חברות קבלן ואינם עובדי פייסבוק).

הביקורת על פייסבוק: לא עוצרת את האלימות ברשת

מאז, מדיניות סינון התוכן של פייסבוק ורשתות חברתיות אחרות נמצאת במוקד בכל פעם שמדובר על פייק ניוז או תוכן מסית ומפלג. מדיניות זו היא גם הסיבה המרכזית לקמפיין החרם הנרחב נגד פייסבוק, שהצליחה לסחוף כבר מאות מפרסמים, בהם לא מעט חברות ומותגים בולטים. ויש מקום לדון בעקרונות שמנחים את הרשתות החברתיות לגבי איזה תוכן הן מתירות ואיזה הן אוסרות בפלטפורמות שלהן.

אבל כפי שכותבת דונובן במאמר שפרסמה בוויירד, כל עוד הדיון והפעילות יתמקדו רק איזה תוכן להשאיר ואיזה תוכן להסיר, הקרב נגד הסתה, גזענות, שנאה ופייק ניוז יישאר קרב אבוד. שכן במקביל למדיניות הסרת תוכן שלילי, צריכות הרשתות החברתיות גם מדיניות קידום קידום תוכן חיובי, מה שדונובן מכנה "אצירה". "בלי אסטרטגיה לאיך לאצור תוכן, חברות טכנולוגיה תמיד יהיו צעד אחד מאחורי המניפולטורים, מפיצי המידע השקרי ומקדמי השנאה והפחד", כתבה.

בשעה שסינון תכנים מתמקדת בהסרת הדברים המזיקים, דונובן מדגישה את חשיבות האצירה כאמצעי למציאת התכנים שיכולים לסייע למשתמש, לשים את המתרחש סביבו בהקשר מתאים ובעיקר לקדם דיוק ואמת. "האמת צריכה סניגור, והוא צריך להגיע בדמות עדר ספרנים ענקי שיסתער על עמק הסיליקון וייצור את האינטרנט שמגיע לנו, אקוסיסטם של מידע שמשרתת את האנשים", היא הסבירה. "הברכה והקללה של מדיה חברתית היא שהיא חייבת להישאר פתוחה כדי שנוכל להנות מההטבות שלה. אבל את הפתיחות יש למתן עם אצירה חזקה ועקבית שספרנםי יכולים לספק, על מנת שהקול של כולם יוגן ויוגבר. לחברות פלטפורמה יש חובה לאצור תוכן בנושאים מעוררי מחלוקת כדי שהמערכות שלהן לא יגבירו שנאה או יהפכו אותה לרווחית. חברות טכנולוגיה שיסרבו להתאים את עצמן לתרבות יהפכו למיושנות".

פייסבוק טוויטר ואינסטגרם צילום: Pixabay

עכשיו, אני לא בטוח שאני מסכים לחלוטין עם הרעיון של דונובן להעמיד ספרנים וספרניות במוקד פתרון האצירה שלה (אם כי אין ספק שהוא לא נעדר יתרונות), אבל המחלוקת היא על דרך הביצוע, לא על הקונספט. סינון תוכן הוא מהלך הגבי, מענה למתקפה מתוכמת יותר או פחות. גם בתרחיש האידיאלי ביותר, כזה שבו התכנים המזיקים ביותר מזוהים ומוסרים באופן כמעט מיידי, הוא תמיד ישאיר את הרשתות החברתיות בעמדה של מגיבות, כשהן נאלצות להמתין למתקפה שתבוא ולהגיב לה כמיטב יכולתן. לכל היותר, שיטה זו תאפשר להן לסחוט תיקו במערכה, אך לעולם לא לעלות ליתרון ובוודאי שלא להכריע אותה.

המצב הנוכחי מחייב את הפלטפורמות להיות פרו-אקטיביות, ליצור וליזום מהלכים שיקדמו מידע אמין, רציני, אחראי ומאחד. אצירת תוכן היא רעיון מצוין לצורך זה. וזה אפילו לא רעיון כזה חדשני. בחודשים האחרונים, על רקע התפשטות הקורונה, יצרה פייסבוק ומקדמת בניוז פיד מרכז מידע על המחלה, עם מידע אמין מגופים מוסמכים. בימי בחירות מציגה פייסבוק קישור למידע על מקומות הצבעה, ובארה"ב היא החלה עתה לקדם מהלך לרישום מצביעים.

דונובן לא מציעה משהו חדש לחלוטין, אלא רק להפוך לאסטרטגיה רשמית משהו שפייסבוק ורשתות חברתיות אחרות עושות באופן ספורדי. איך בדיוק לעשות את זה זו שאלה שדורשת הליך חשיבה, אבל אפשר בקלות לחשוב על כל מיני פתרונות מעניינים. למשל, בכל פעם שיש אירוע חדשותי מעורר מחלוקת או בעל פוטנציאל לפייק ניוז, ליצור מרכז מידע רלוונטי שיקודם בראש הפיד ויכיל מידע ממקורות אמינים. או, במקרה שמזוהה פייק ניוז מזיק בתפוצה רחבה במיוחד, ליצור סיפור אמין שמציג את התמונה הנכונה ולהפיץ אותו בניוזפיד של המשתמשים.

פייק ניוז בפייסבוק צילום: שאטרסטוק

הליך מסודר יוכל בוודאי למצוא פתרונות נוספים, כאשר בכל מקרה צריך שתהיה חשיבות מרכזית לתפקיד של בני אדם בהם, על חשבון בינה מלאכותית. זאת, לאור מחקרים שמצביעים על כך שעורכים אנושיים מגלים שיקול דעת בריא יותר מאלגוריתם בכל הנוגע לבחירת תכנים מעמיקים ומרחיבי דעת.

אצירה גם יכולה להשתלב בפתרון לבעיה הייחודית של אפליקציות מסרים מידיים מוצפנות, שם אין לחברות שום אפשרות לנטר את התכנים או לסנן אותם. העובדה שהשיחה מוצפנת מונעת מהחברות מלהכניס אקטיבית תכנים רלוונטיים לדיון, מה גם שמהלך שכזה יתקבל בזעם רב. אבל אפשר לחשוב על פתרונות שבמרכזם גישה מהירה למרכז מידע עם אפשרות של חברי קבוצה לשלב קישורים מתוכו בשיחה על מנת לספק במהירות הקשר והפרכה אמינים של תכנים שמשותפים שם.

אלו הם בעיקר גרעינים של רעיונות, שדורשים פיתוח ודיון מעמיק. אבל הרשתות החברתיות חייבות לקיים את הדיון הזה ולפתח את האצירה לכדי אסטרטגיה משמעותית במאמציהן להלחם בפייק ניוז ובתכנים מזיקים אחרים. בקרב על צורת השיח ברשת, חברות הטכנולוגיה שיחקו עד עכשיו הגנה. אם הן רוצות אפילו שמץ של סיכוי ליצור שינוי אמיתי, הגיע הזמן לעלות למתקפה.