דיוויד גילה נגד מנדלבליט: גישתו תאפשר למונופולים רבים לגבות כל מחיר שירצו
הממונה לשעבר על התחרות יחד עם פרופ' אלון קלמנט, מבקשים להצטרף לדיונים בביהמ"ש העליון בערעור שהגישה קוקה-קולה על אישור תביעה ייצוגית נגדה על ניצול לרעה של כוח מונופוליסטי. היועמ"ש סבור שיש להכיר בתביעות כאלה, אך בזהירות וריסון
שחקני חיזוק בתביעה הייצוגית נגד קוקה-קולה על ניצול לרעה של כוח מונופוליסטי כדי לגבות מחיר מופרז מהצרכנים על בקבוקי 1.5 ליטר.
- היועמ"ש לעליון: "להכיר בעילת המחיר המופרז אך בזהירות וריסון"
- קוקה קולה ערערה לביה"ד לתחרות על קביעת הממונה שהטילה עליה קנס של 39 מיליון שקל
- רשות התחרות קנסה את קוקה קולה ב-39 מיליון שקל
הממונה על התחרות לשעבר, פרופ' דיוויד גילה, והחוקר והמומחה בתחום התביעות הייצוגיות, פרופ' אלון קלמנט, הגישו היום (א') לבית המשפט העליון בקשה להצטרך כ"ידידי בית המשפט" מטעם הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת ת"א. השנים מבקשים להצטרף לדיונים בערעור שהגישה החברה המרכזית למשקאות, שמחזיקה בזיכיון לשיווק משקה קוקה קולה, נגד אישור התביעה.
בפסק הדין שניתן בינואר 2019 בבית המשפט המחוזי מרכז, קבע השופט פרופ' עופר גרוסקופף, שהתמנה בינתיים לבית המשפט העליון, כי התובע, רונן גפניאל המיוצג על ידי עו"ד רנן גרשט, עו"ד אופיר נאור, עו"ד יעקב שנהב, עו"ד שחר בן מאיר ועו"ד יצחק אבירם, הצליח להעמיד תשתית ראייתית לכאורית לטענה כי החברה גבתה מחיר מופרז מלקוחותיה על בקבוקי קולה 1.5 ליטר.
מתמצית הבקשה להצטרפות להליך עולה שגילה, אדריכל ההכרה בעילת המחיר המופרז בעת שכיהן כממונה על התחרות, וקלמנט, חולקים על עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, שהוגשה לעליון בנושא. חוות הדעת אומנם הכירה מצד אחד בקיומה העקרוני של עילת מחיר מופרז, אך מהצד השני הציגה גישה לפיה יש לאשר תביעות על גביית מחיר מופרז בזהירות וריסון.
על בסיס עמדה של רשות התחרות בראשות מיכל הלפרין, ובדומה למקובל באירופה, הציג היועמ"ש מבחן של שני שלבים לקביעה האם נגבה מחיר מופרז. השלב הראשון הוא האם המחיר שנגבה גבוה באופן משמעותי מהמחיר שהיה נגבה בתנאי תחרות. זאת בהתבסס על מבחני עלות, רווחיות והשוואה. אם התשובה במקרה הזה תהיה חיובית, הציע מנדלבליט לעבור לשלב השני: האם המחיר הוא גם בלתי הוגן.
גילה וקלמנט סוברים שעמדתו של מנדלבליט בעייתית. "המבקשים חולקים על הגישה שהוצגה בעמדה, וסבורים כי יישומה יביא לכך שעילת התביעה נגד מחיר מופרז תוכל להיאכף אך ורק במקרים קיצוניים, באופן שיאפשר למונופולים רבים לגבות כל מחיר שהצרכן מוכן לשלם, מופרז ככל שיהיה".
אחת הנקודות העקרוניות בחוות הדעת שנגדה יוצאים השניים, היא פגיעה פוטנציאלית בתמריצים של מונופולים לבצע השקעות. כלומר, שמונופולים יחששו להשקיע כספים רבים באיכות המוצר או השירות, משום שהדבר יבוא לידי ביטוי בהמשך בהעלאת המחיר. מה שעשוי, על פי עמדת היועמ"ש, להוביל לתביעות רבות ולא בהכרח מוצדקות בנושא.
"החשש מפני פגיעה בתמריציהם של מונופולים להשקיע", כותבים הפרופסורים גילה וקלמנט, "מבוסס על תפיסה כלכלית המניחה כי יש צורך ברווח גבוה משמעותית מהרווח התחרותי על מנת לעודד השקעות. לעמדת המבקשים, תפיסה זו מנוגדת לנקודת המוצא של חוק התחרות, לפיה רווחים תחרותיים בכלל השווקים הם מספיקים לעודד השקעות. ראוי לשקול שיקולים של עידוד השקעה בכל מקרה לגופו, תוך מתן אפשרות למונופול להראות כי שיקולי השקעה הצדיקו את המחיר שגבה".