יובל מנדלסון: "אני לא בוטח באנשים עם שביל באמצע"
מנדלסון, מוזיקאי ומורה לאזרחות, סובל בימי שבת, משתוקק לוודקה עם אבא קובנר, חובב אנטילופות, חושב שג’ורג’ קלוני הוא בדיחה ומודה שאיילת שקד עושה לו את זה. במיוחד עכשיו כשהיא תומכת בסיפוח
איך אתה שותה את הקפה שלך ואיפה אתה שותה אותו?
“עם קומי אני שותה תה רגיל ובלי סוכר, כמו בהסתדרות. בבית הספר אני שותה נס עם טיפה חלב, בשביל הצבע. בדברים האלה אני לא אנין טעם, העיקר שיהיה רותח”.
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
“אסי דיין היה גבר, אבל לא הייתי עומד בקצב שלו. גם עמוס קינן ידע לשתות. ולא הייתי מסרב לדג מלוח עם אבא קובנר, עם איזה וודקה קטנה בצד”.
על מה אתה עובד עכשיו?
“בחודשים האחרונים השלמתי את המלאכה על ‘אזרחות טובה’, אלבום שירי הכנה לבגרות באזרחות. האלבום יצא תוך כדי תנועה כאשר השירים משתחררים מיד בתום הקלטתם”.
מה השריטה שלך?
“אני חושב שוואל קילמר היה הבאטמן הכי טוב. פי אלף מכריסטיאן בייל עם הפרצוף המיוסר שלו. אני בעד מייקל קיטון אבל לא בתור באטמן. וג'ורג' קלוני הוא בדיחה”.
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
“אבא שלי לימד אותי לא לבטוח באנשים עם שביל באמצע. כשאתה מסתכל על אופיר אקוניס או דני דנון אתה מבין שהוא צדק”.
איך אתה אוהב להעביר את שישי בצהריים?
“לא כל כך מתלהב מימי שישי. הילדה חוזרת מוקדם מהגן ואי אפשר לישון צהריים. אני אוהב לקרוא את העיתון אבל היא רוצה לשחק במשחק זיכרון או ברופא וחולה עם הברביות שלה. בשבת זה אפילו יותר גרוע”.
איזה כוח על היית רוצה שיהיה לך?
“לשנות את הפתקים של הקלפי לפי טעמי. אבל אני מבטיח להשתמש בזה רק פעם בשלוש־ארבע מערכות בחירות, רק כדי לוודא שהמדינה לא יורדת מהפסים”.
באיזה נסיבות יוצא לך לשקר?
“בהמשך ישיר לתשובתי הקודמת, אצטט את יצחק שמיר באומרו כי ‘למען ארץ ישראל מותר לשקר’".
מי בעיניך האדם הכי סקסי?
“איילת שקד נאה בעיני, אם מותר להגיד. וזה שהיא בעד הסיפוח רק מדליק אותי יותר”.
למה או למי אתה מתגעגע?
“אני לא מתגעגע כי זה היה לפני זמני אבל חבל לי שפספסתי את העישון בבתי קולנוע, בטיסות, במסעדות, בבתי חולים. אפילו בבית שלי מותר לעשן רק בחלון של המטבח. והנוף הוא לא משהו לכתוב עליו”.
איפה הכי היית רוצה לגור?
“אני אוהב את המדבר ואת הערבה . אני מנצל הופעות באזור לחופשות משפחתיות ובכל פעם מחדש מהרהר באפשרות של חיים חדשים בישימון, לצד האנטילופות”.
על מה אתה אוהב להוציא את הכסף שלך?
“על ויסקי, על דיסקים שאי אפשר להשיג בחנות, על בגדים בחנויות ‘קילו שופ’ באירופה שלפני המגיפה, על שימורי הטונה של ‘ריו’".
על מה יש לך רגשות אשם?
“עליתי לתורה בשבת שבה רבין נרצח. למחרת בבית ספר תשומת הלב הופנתה להלם ולאובדן ולא לחגיגה הפרטית שלי: המחנכת לא בירכה, היועצת לא ליטפה. חשבתי לעצמי: ‘רבין הזה, דפק לי את הבר מצווה’. אחר כך הבנתי מה שכאן קרה ומאז אני מלא בושה”.
מה אתה מחשיב כהישג הכי גדול שלך?
“כתבתי וביימתי סרט באורך מלא לפני שמלאו לי 30. להוציא דיסק כל שנה־שנתיים זה לא סיפור, אבל 88 דקות על חתולים מוטנטיים שטורפים את דנה פרידר בנהר הירקון זה יציאה של פעם בחיים”.
מה מפחיד אותך?
“דום לב. שבץ מוחי. סרטנים למיניהם. באופן כללי, המוות, במיוחד של הקרובים לי. וגם ג'וקים”.
מתי אתה הכי מאושר?
כשאני יורד מהבמה אחרי הופעה טובה. זה לוקח שעה עד שזה עובר ואני חוזר להיות האדם הקטנוני וחסר הסבלנות שאני”.
מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך?
“על הקיר בפינת העבודה שלי תלוי סדר שירים מהופעה של סטיבן מלקמוס והג'יקס בברלין לפני שנתיים. פילחתי את זה מהבמה אחרי ההופעה. הוא המוסיקאי החי שהכי עושה לי את זה. ויש לי פנסיה של מורים, גם בזה לא כדאי לזלזל”.
עם איזה דמות היסטורית אתה הכי מזדהה?
“עם צ'מברליין. אני באמת ובתמים חושב שהוא שוכנע שהוא חותם על שלום בדורו. הוא רצה בטובת עמו ופעל מתוך תחושת אחריות. ברור שהוא טעה והוא גם שילם על כך מחיר פוליטי. גם אני טועה לפעמים אבל זה לא מתגלגל למלחמות עולם”.
מי האמן שהכי השפיע על יצירתך?
“אני אוהב ציורים של ברויגל האב ושל הירונימוס בוש. אני אוהב את הרזולוציה ואת הפרטים האינסופיים. יכול להתבונן בהם שעות. מצד שני אני אוהב שאין כלום: רק משטחים של צבע כמו אצל רותקו או מלאביץ'”.
אם לא היית מוזיקאי מה היית עושה?
“הייתי מורה. אבל אני כבר מורה כך שהשאלה לא במקומה”.