גם כשנתניהו מפסיד הוא מנצח

ליועץ המשפטי לממשלה אין הזדמנויות רבות להבליע חיוך קטן של הנאה. נדמה שאתמול (ג') נקרתה אחת כזו על דרכו, כשדמיין בעיני רוחו את ראש הממשלה ורעייתו סמוקים ולוהטים מזעם, כמקובל אל מול כל איום שמשוגר על היקר להם מכל: ארנקם. אתמול שלח מנדלבליט, באמצעות עוזרו ד"ר גיל לימון, מכתב סירוב לבקשת מימון הוצאותיו המשפטיות של ראש הממשלה ב־10 מיליון שקל מהמיליארדר ספנסר פרטרידג'. הפעם הבקשה לא היתה להלוואה או שטיק אחר עוקף החזר אלא מתנה ממש.

היועץ מצטט מהחלטת ועדת ההיתרים מפברואר 2019: "לא מדובר בחברות משכבר הימים, מתקופת הלימודים, תנועת הנוער או השירות הצבאי, אלא בחברות של שניים שבעת התגבשות הקשר היו איש השלטון ובעל הון. חזקה היא, שחברות כזו נוצרה על בסיס אינטרסים הדדיים". כלומר, החברות בין המממן והממומן המיועדים היא אולי אמיתית, אבל נוצקה בנסיבות הון־שלטון. וחוץ מזה פרטרידג' הוא עד תביעה ויש ניגוד עניינים והסכום הוא חריג. נתניהו מתעקש להיות נאשם וראש ממשלה בו זמנית, ולהחלטה כזו יש מחירים שצריך לשלם.

מימין ראש הממשלה בנימין נתניהו והיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבל צילום: יאיר שגיא, עמית שאבי

גם מנדלבליט ישלם, ימשיך לשלם, במוקדי הביביזם בממשלה, ברשתות ובהפגנות. אבל טוב לדעת שמסלול ההתעללות של נתניהו ביועץ אינו חד־סטרי. מכתבו של מנדלבליט הגיע יום אחרי שנתניהו נאלץ לבלום את המשך חליבת ועדת הכספים בשעה שההטבות שכבר אושרו לו עלולות להיבלם משפטית. שבוע שהתחיל טוב עבור הארנק המשפחתי, אבל המשכו פחות טוב.

הקושי המתמשך של נתניהו להשיג תרומות למימון משפטו משחק לידו לדחיית המשפט. סוג של ווין-ווין - או שהוא מקבל את כספי המימון או שהוא מקבל תירוצים לדחיית המשפט. הוא יודע להפיק מהלימון לימונדה. בוועדת הכספים הוא "נכה כלכלית", בבית המשפט הוא נטול הגנה משפטית, ואין מושיע.