תושבי חיפה יסתפקו במילים

ועדת הפנים של הכנסת, בראשות ח"כ מיקי חיימוביץ', קיימה אתמול דיון שעסק בפיתוח מפרץ חיפה והאפשרות לפנות משם את בית הזיקוק. הנושא חשוב וראוי, ואם קיימת אפשרות ריאלית - על המדינה וכלל זרועותיה להכין תוכנית מתוקצבת, עם לו"ז ידוע ומחייב, תוך מציאת פתרונות ותחליפים לתעסוקה ולמשק הדלקים. בזן אחראית ל־60% מהביקוש לבנזין וסולר בישראל, והמתקן שלה קולט חלק מהפקת הגז מלווייתן. לכל אלו אין פתרון כרגע, בטח לא כזה שניתן ליישם בתוך שנים בודדות.

בתי הזיקוק בחיפה צילום: ויקיפדיה

לכן, הדיון שהתקיים אתמול נראה כתחרות בין הפוליטיקאים, מי יצליח לגרוף הכי הרבה אהדה ואמון מתושבי חיפה. זה התחיל עם חיימוביץ', שקבעה ש"השאיפה היום בדיון היא קביעת לוח זמנים מוגדר לקידום החלטת ממשלה לפינוי המפעלים המזהמים ממפרץ חיפה", ואחריה השרה הנכנסת להגנת הסביבה גילה גמליאל שכבר הבטיחה שתוביל את סגירת המפעלים בתוך תשע שנים, בלי ששיתפה את משרד האנרגיה שאחראי על התחום. את אקורד הסיום סיפק יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה אבי שמחון, שאמר שאפשר לסגור את בית הזיקוק בתוך 4.5 שנים, בלי שמשרדי הממשלה הרלבנטים - אוצר, כלכלה ואנרגיה - בכלל בסיפור.

כל ההצהרות האלה הן, בינתיים, רק הצהרות. רשות מקרקעי ישראל מגבשת ניירות, וכדי שאלה יהפכו לתוכנית רשמית יש לרתום לכך את משרדי הממשלה - שבינתיים לא מכירים בה. אף משרד עוד לא מוכן לחתום על פיצוי שנאמד במיליארדי שקלים לבעלי בית הזיקוק עידן עופר. אין לכך מקור תקציבי וכרגע נידונה תוכנית לתמחור הפיצוי בזכויות בנייה.

צריך לדון בתוכניות שיפסיקו את הפעלת בית הזיקוק בלב ריכוז אוכלוסייה. אבל מה שהיה צריך להיות דיון מקצועי הפך למופע רייטינג שאין מאחוריו כלום. בקצב חילופי הממשלות בישראל, גם הדיון הזה עלול להסתכם בכותרות שלא יתורגמו לעולם לפעולות.