גם אחרי הדיון בכנסת: מבקר המדינה לא יציף את שערוריית הצוללות מעל המים

את נתניהו ייצגו בדיון מיקי זוהר, שלמה קרעי, אופיר כץ וקטי שטרית שהתמקדו בניגוח הפוליטי והמשפטי למנהיג. "סיגריות ושמפניות החליטו לחקור וצוללות לא?" לגלגה שטרית, "מדובר בעלילת דם כי אין מצב שביבי יפגע בביטחון המדינה. הדיון כאן הוא רכילות זולה". שלח ניסה לתחום גבולות גזרה: "אנחנו לא עוסקים בנתניהו, רק אתם מעלים אותו כל הזמן. מדובר בתהליכי קבלת החלטות שנוגעים לחשיבות ביטחונית ולהיקפים כספיים שאין להם תקדים, שחובתנו להביא לבדיקה".

תא"ל (מיל) שמואל צוקר. "לחשו לי באוזן" צילום: שאול גולן

"אף אחד לא הקשיב לי"

פרשת הצוללות הגיעה לכתב אישום בכפוף לשימוע נגד בכירי חיל הים, המל"ל והמתווך מיקי גנור. נטען נגדם שהיטו את החלטות הרכש – הצוללת הששית וספינות השטח – לטובת טיסנקרופ ולטובת כיסם. אלא שהמסלול הפלילי "דרס" את המסלול החשוב יותר – בדיקת תהליכי קבלת ההחלטות. אף אחד לא נוגע בפרשה. לא מבקר המדינה, לא ועדת חקירה, אפילו לא בדיקת מבקר הפנים של מערכת הביטחון. איש לא מכניס ידו למים הרותחים האלה. בעיקר, בגלל שהיועמ"ש מונע זאת בשל ההליך הפלילי שמתגלגל במקביל. ואולי בשל נימוק אחר שיפורט בתשובתו לעתירה לבג"ץ שהגישה התנועה לאיכות השלטון.

שלח זימן לדיון אנשי מקצוע שהיו מעורבים בסיפור והביעו תדהמה לנוכח הזנחת הנושא. בעיקר תא"ל (מיל) שמואל צוקר, לשעבר ראש מנהל הרכש במשרד הביטחון, ועו"ד אחז בן ארי, לשעבר היועץ המשפטי של המשרד. "אני המום מהדיון", אמר בן ארי, "ארבע שנים אנו חיים עם פרשה שמוגדרת כאחת החמורות ביותר שאירעו כאן אי פעם ואף אחד לא בודק מה קרה כאן".

והיה עוד אורח שהוסיף קיסם למדורה. משה פרידמן, יו"ר ארגון עובדי צה"ל. הוא סיפר איך יום אחד הגיעו אליו מיקי גנור ובא כוחו דוד שמרון (בן דודו של נתניהו), בטענות שמספנת חיל הים כבר לא כשירה לתחזק את ספינות החיל ויש להפריטה. הוא סיפר איך החל מסע השמצות ודה לגיטימציה שהעמיד בסכנה את פרנסתם של אלף עובדים. פרידמן לא זיהה בשלב זה את התוכנית להפריט את המספנה לידי טיסנקרופ, הקליינטים של גנור ושמרון. "הלכתי לכולם, אבל אף אחד לא הקשיב לי", סיפר, "עד שבסוף הגעתי לרביב דרוקר". והמספנות הן הבוננזה הכלכלית בסיפור. צוללת עולה מיליארד שקל, תהליך אחזקתה לאורך שנות חייה ופעילותה הוא 5–6 מיליארד שקל. ביבי האומלל אוגר סיגרים ושמפניות, גנור ושמרון סופרים צוללות, מספנות וספינות שטח.

מימין: הח"כים מיקי זוהר ועפר שלח. "הכנסת היא הריבון" צילומים: אבי מועלם, אלכס קולומויסקי

"לא הבנתי מה קרה"

אם קטי שטרית היא מירי רגב דור 2, קרעי הוא אמיר אוחנה דור 2. מנומק יותר, תכליתי יותר. "שר הביטחון אהוד ברק היה בעד צוללת שישית", אמר, "וההחלטה על ספינות השטח התקבלה לפני ההחלטה לקרב את אסדת לויתן לחוף, אז אין מה לחקור". סיפור ספינות השטח הוא המרתק יותר. בתחילה הציג חיל הים דרישה לספינות של עד 1,200 טונות שמיוצרות בקוריאה, בעוד שטיסנקרופ היתה "אוברקווליפייד", כדברי צוקר בגלל שהתמחתה בספינות של 1,500 טונות ומעלה. "היו שלחשו לי באוזן, 'עובדים עליך מספיק 600 טונות'", סיפר צוקר, "והנה אחרי שהתברר שיש כמה יצרנים ל־1,200 טונות, הכנו מכרז בינלאומי. ואז פתאום השתנתה עמדת חיל הים ל־2,000 טונות והכיוון היה טיסנקרופ. לא הבנתי מה קרה. הבעתי את מורת רוחי. בחיל אוויר זה לא היה קורה".

כמו שפרידמן לא הבין מה לא בסדר עם המספנות, גם צוקר לא הבין מה לא בסדר עם ה־1,200 טונות. חלק מהתשובות נמצאות בכתב האישום המסתמן והבירור חיוני במיוחד עכשיו כשאנחנו בדרך לרכישת שתי טייסות מתקדמות ומסוק הקרב העתידי.

והיתה גם החלטת נתניהו לאשר לגרמניה למכור צוללות למצרים. ייתכן שלא מדובר בנשק שובר שוויון, ייתכן שהמצרים היו משיגים את הסחורה ממקור אחר. אך נתניהו דיבר על סוד, וזה מעלה שאלה שמסקרנת אפילו יותר מהסוד עצמו: האם יכול רה"מ להחליט לבדו כשהוא ממדר מידיעה ומהתייעצות את שר הביטחון והרמטכ"ל? החוק שותק בנקודה זו אבל פרשנות הגיונית שלו היתה מבחינה בין ראש ממשלה "קיסרי" לראש ממשלה דמוקרטי.