החדש של בוב דילן: "אני ישן עם המוות"

בוב דילן לא יוציא אלבום נחמה בזמן הקורונה אלא אלבום עם שירים פוליטיים על ההיסטוריה האמריקאית ועוולותיה, שירים עם הרהורים קיומיים והתבוננות עצמית, ואפילו שיר אחד על אהבה. זה מה שקורה מבחינה טקסטואלית באלבום החדש והיפה שלו, "Rough and Rowdy Ways", שיצא בחמישי האחרון, אלבום מקורי ראשון אחרי שמונה שנים.

כשזכה בפרס נובל לספרות לפני ארבע שנים, עלתה השאלה האם הבחירה בו ראויה, האם הוא אכן משורר, ואף תשובה אינה מספקת. במרץ האחרון שחרר בלי התרעה מוקדמת סינגל ראשון מהאלבום החדש, שיר בן 17 דקות, מעין הרהור מתמשך בהיסטוריה האמריקאית, שבמרכזו רצח קנדי.

השיר נקרא "Murder Most Foul", ציטוט מתוך "המלט" של שייקספיר. הוא יוצא מרצח קנדי אל הנשמה האמריקאית, זו שניסו לרצוח אבל לא הצליחו. כי הנשמה נמצאת בשירים, במוזיקה, בסרטים, בתוכניות הרדיו.

עטיפת האלבום החדש של דילן

אם מדברים על נשמה אמריקאית, הרי שדילן תופס בה מקום של כבוד, גם אם לא הוציא אלבום שמונה שנים. מדוע שתק כל כך הרבה זמן? “דילן עצמו אמר פעם שבעולם הזה יש מספיק שירים”, אומר חוקר התרבות יולי שפירא, “יש שיר לגעגוע, לאהבה, למלחמה, אז למה בכל זאת לכתוב? התשובה שלו היתה ‘רק אם יש לך מה לומר ואתה מצליח להתגבר על היצר הרע ולבך נקי — אז אתה יכול לכתוב שירים’".

דילן הוא חיה ספרותית שהושפעה מאוד מ"מובי דיק", "במערב אין כל חדש" ו"האודיסיאה". "הוא הופך את הרומנים הגדולים האלה לשירה טהורה", אומר שפירא. "בנאום הנובל שלו הוא נזכר בשנותיו בבית ספר. 'כשאני חושב על זה, הסיכוי שהייתי אמור לקבל את הנובל בספרות דומה לסיכוי שהייתי הולך על הירח. האנשים שקיבלו לפניי את הפרס היו קיפלינג, תומאס מאן, אלבר קאמי, איך אני שייך אליהם?'. אבל דילן עונה דרך שייקספיר. המחזות שלו נכתבו לא כדי שייקראו כטקסט, אלא כדי שיוצגו על במה ואנשים יראו אותם. כך גם אצל דילן".

המשורר, ד"ר גלעד מאירי, מגדיר את דילן כ”ליריקן מודרניסטי”: "הוא משתמש בצורות של פזמון ושל שירה גבוהה גם יחד, ולכן אם שיריו היו מופיעים בספר, הייתי אומר עליו שהוא משורר פופואטי: מבטא בפואטיקה שלו מגוון תופעות מהתרבות הפופולרית. הטקסטים שלו הם שירה צרופה, אבל יש בה גם התאמות של חזרות פזמוניות, כמו למשל ב'גשם כבד עומד ליפול'. לפעמים הטקסטים קרובים לקוטב של הפזמון, אבל גם אז יש בהם הקפדה על אמצעים ספרותיים".

באלבום החדש יש הרהורים פילוסופיים ותפילות, שירי ערגה ושירים פוליטיים. דילן תמיד היה חוקר מצטיין של ההיסטוריה האמריקאית וכשקוראים את המילים של "Murder Most Foul", אי אפשר שלא לחשוב על מחאת השחורים היום בעקבות רצח ג'ורג' פלויד. "אנחנו נהרוג אותך בשנאה/ בלי שום כבוד/ נלעג לך ונדהים אותך/ ונתקע לך את זה בפרצוף", שר דילן.

בוב דילן צילום: gettyimagesIL

אבל מעבר למבט הלאומי, יש גם מבט פרטי. בשיר “Crossing the Rubicon” הוא כבר מהרהר במוות הקרב: "שלושה מַיילים לפני כור המצרף — צעד אחד לפני המרחבים שמעבר, התפללתי לצלב ונישקתי את הבנות וחציתי את הרוביקון". ובשיר היפה "I contain multitudes" הוא אף ישיר מזה: "אני ישן עם החיים ועם המוות באותה מיטה". בראיון ל”ניו יורק טיימס” אמר בהקשר זה: “אני חושב על מותו של המין האנושי. המסע הארוך והמוזר של הקוף העירום. כל אדם, ללא קשר

לכוח או לעוצמה, שברירי אל מול המוות”.

בשיר דילן מדבר גם על כל מה שמרכיב אותו: "אני אדם של ניגודים, אני אדם של מצבי רוח, אני מכיל ריבויים". ואכן בנשימה אחת הוא מזכיר את אנה פרנק, אינדיאנה ג'ונס והרולינג סטונס. כשנשאל למה הכניס את שלושתם בכפיפה אחת, דילן ענה: "שלושת השמות האלה אינם עומדים בפני עצמם, זה החיבור ביניהם שיוצר משהו שהוא מעבר לקיומם הנפרד. איפשהו ביקום, שלושת השמות האלה שילמו כנראה מחיר בשביל לייצג את מה שהם מייצגים".

"אני מאחל לדילן שנים ארוכות אך לדעתי האלבום הוא מכתב הפרידה שלו", אומר יולי שפירא, "כמו 'I want it darker' של לאונרד כהן או ' Blackstar' של דיוויד בואי. יש שם כל מה שמרכיב את דילן, הפוליטיקה, הפילוסופיה והשירה, אלבום שמסכם את כל המטמורפוזות שלו".