הצמיחה האמיתית היא באי השוויון

בשורות טובות הגיעו אתמול (ג') מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), שפרסמה את האומדן השני לנתוני הצמיחה לרבעון הראשון של 2020. האומדן החשוב ביותר שעודכן כלפי מעלה הוא הצמיחה, שצנחה בשיעור מופחת לעומת האומדן הראשון – 6.8% לעומת 7.1%. אומדן לא פחות חשוב הוא הצמיחה ללא מכוניות, שירדה ב־4.2% לעומת 4.6%. הקפיצה המפתיעה נבעה משתי סיבות: ראשית, עלייה של ממש בסך 3% מייצוא, למעט יהלומים – חדשות טובות עבור משק שמייצא 28% מהתוצר שלו. שנית, הירידה בבנייה למגורים היתה פחות חדה ממה שפורסם באומדן הראשון. לצד הנתונים החיוביים הגיע גם נתון מעודד פחות – הלמ"ס עדכנה כלפי מטה, ובחדות, את ההשקעות בענפי המשק, ובהנתן שההשקעות של היום הן הצמיחה של מחר מדובר בנתון מדאיג.

צילום: באדיבות שירות התעסוקה

רק 5% ממקבלי הבטחת הכנסה חזרו לעבודה

אולם, הנתון הכלכלי המטריד ביותר שהתפרסם אתמול הגיע שעתיים מאוחר יותר מכיוון שירות התעסוקה, לפיו שיעור החזרה לעבודה נמוך במיוחד בקרב מבוגרים בני 55 ומעלה (15%), ערבים (9%), מקבלי הבטחת הכנסה (5%) ומובטלים ותיקים מהתקופה שלפני הקורונה (3.5%). זאת לעומת שיעור כללי של חזרה לעבודה של 18% נכון לסוף חודש מאי.

כלומר, דווקא הקבוצות החלשות ביותר באוכלוסייה, שלהן הכי פחות כישורים, יכולת השתכרות וחסכונות הן אלו שנפגעו בעוצמה הקשה ביותר בעקבות משבר הקורונה. שני הדו"חות שפורסמו באותו יום מבהירים כי אי השיוויון במגמת החמרה, גם בהשוואה לפגיעה בצמיחה. הגדלת הפערים החברתיים־כלכליים לא באה לידי ביטוי רק בתעסוקה. היא נוגעת כמעט בכל תחום – מחינוך (ילד שאין בביתו מחשב וחיבור לאינטרנט לא יוכל להנות ממלמידה מרחוק) ועד תחבורה (מי שאין ברשותו רכב פרטי מתקשה להגיע לעבודה בעקבות סגירת הרכבת ומסכן עצמו בהדבקה).

האבטלה של היום היא הפגיעה בצמיחה של מחר

מספיק להסתכל על השכר הממוצע במשק לפי ענפים: במקום הראשון והשני ניצבים אנשי ההיי־טק ועובדי תעשיית הפיננסים – שני הענפים בהם נרשם השיעור הגבוה ביותר בעבודה מהבית, ולכן הם נפגעו הכי פחות. במקום השלישי ניצבים עובדי חברת חשמל ומקורות – עובדי המגזר הציבורי , שנפגעו הרבה פחות בהשוואה לעובדי המגזר הפרטי כיוון שהם מוגנים על יד חוזים קיבוציים וקביעות. לעומת זאת, במקומות האחרונים של דירוג השכר ניצבים נותני שירותי אוכל, עובדי בתי המלון והאירוח ועובדים בתחום התרבות, הבידור והפנאי. אלו הענפים שחטפו את הפגיעה הקשה ביותר בעקבות הסגר שהגיע במשבר הקורונה, והם אלו שיתקשו לחזור לשגרה גם לאחר פתיחת המשק.

תופעה הזו מביאה אותנו ל"חוק אוקון", שתבע הכלכלן ארתור אוקון ואמד את הקשר בין תוצר לאבטלה, הצפוי לעבור טרנספורמציה של ממש. לפי חוק זה על כל עלייה של 1% באבטלה, נרשמת התכווצות של 2% בצמיחת התוצר הפוטנציאלית של המשק. כלומר, המשק של מחר עלול לשלם מחיר כבד על עלייה באחוזי האבטלה, אבל מכיוון שבמקרה של ישראל העלייה באבטלה תפגע דווקא בחלשים ביותר, בעלי הפריון הנמוך ולפיכך השכר הנמוך, הצמיחה עלולה להיפגע פחות. השמחה על בלימת הפגיעה בצמיחה מעודדת, אך היא עלולה להשכיח את המחיר החברתי הכבד של נתוני האבטלה, ומכיוון שמדובר במחיר כה כבד אסור שזה יקרה.